שבות יעקב/ב/עו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שבות יעקב ב עו

שאלה עו
מהרב המופלא מהר"ר אברהם אב"ד דק"ק גידונג וז"ל:

אשה שנפלה בחולי ואיבריה כבידי' עליה בחזקת סכנה ועיילי בחמימי זמן הרבה ועודנה מתנוולה והולכת וחם לבה בקרבה ומרגשת כאב בלב נשבר ונדכה והיא מעוברת בחדש השביעי ודמיה מסולקים כדרכה כל הימים בימי עיבורה רק המי רגלים מאז שחלתה עד עתה אדומים כמראה מי שריית בשר ואחר הטלת מי רגלים בודקת עצמה ומוצאת בעד הקינוח כמראה מי רגלים ושלא בשעת הטלה מוצאה עצמה הבדיקה טהורה כדרכה כל הימים וגם בדקה עצמה במוך נקי על המקור כדין בדיק' ומצאה נקיים בכן יורינו אדוני מ"ו איך דינא דהאי אתתא.

ואדון לפניו בקרקע עד שידי יד כהה מגעת כתב הרמ"א בסי' קצ"א דחזקה דדם המכה הוא מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה וכל זה דוקא כו' משמעות לשונו דבעינן דוקא הרגשת כאב בשעת הטלה ממש הוא דמהני בדיקה אבל אי לא הוי הכאב בשעת הטלה ממש אף דמרגשת כאב קודם לכן וה"ה בנדון דידן שמנוולה לא מהני בדיקה דתלינן לחומרא דלא מטהרינן אלא היכא דודאי שאינה בא מן המקור כמ"ש המרדכי בהלכות נדה דדוקא הרגשת כאב בשעת הטלה ממש בעינן ובלא"ה אף דיושבת ומקלחת דאליבא דכולי עלמא אינו בא מן המקור מכל מקום יש לומר דבתר דתמו מיא אתי ולכן אם מוצאת גם על העד טמאה (וכל שכן מצאה תוך הספל) וכן איתא בתשובת צ"צ סי' צ"ב למסקנא ובזה יש לתרץ קושית הש"ך שם ס"ק ח' שהניח בצ"ע ובזה מיושב דלעיל מיירי בלא כאב נהגו להחמיר משא"כ כאן דאיכ' כאב קמ"ל דאפ"ה יש להחמיר אם אינו בשעת הטלה ממש (ובזה אפשר נמצא תוך ושפת הספל טהורה כיון דאיכא כאב) רק מצד החומרא כיון דאיכא למיתלי בכאב ודלא כמ"ש הט"ז שם בתשובה דמיירו בלא כאב גם מהב"י מוכח דמיירו בכאב מדמקש' המרדכי אר"ן והר"ן איירי בכאב כליות ואם כן צריך לומר דהמרדכי נמי מיירי ביש כאב או נימא כיון שאינה בשעת הטלה ממש לא מהני כאב ומקשה הב"י שפיר דכאב שלא בשעת הטלה אינה מעלה ואינה מוריד וק"ל.

ועוד נ"ל לתרץ דהש"כ אזיל לשטתו שפסק בס"ק ד' בפשיטות בנמצא דם בתוך ושפת הספל דטמאה ומדחיק שם ולעד"נ דליתא אף דר"ח מחמיר לבעלה לר' יוסי מ"מ בנמצא בתוך ושפת טהורה אף לבעלה כיון דמטמא משום כתם תלינן שפת בתוך דודאי ממי רגלים אתי' ביושבת ומקלחת לכ"ע דהנה בט"ז סי' קפ"ז ס"ק יו"ד מקשה וז"ל תמיה לי מאוד שהרי בסי' קצ"א כתב רמ"א עצמו להחמיר ברואה במי רגלים להצריך בדיק' וכאן מיקל שלא בשעת וסתה אע"פ שאינה יודעת שמכתה מוציאה דם וכו' ע"ש.

ונ"ל לתרץ דעוד קשה באינה מרגשת בשעת הטלה ממש ונמצא במי רגלים וגם על העד אמאי לא תלינן כיון דודאי הנמצא במי רגלים לאו מן המקור הוא אף דאינה מכה מבוררת ומכ"ש כשיש לה כאב רק שלא בשעת הטלה אמאי לא תלינן ולא מהני אפילו בדיקה כדלעיל להכי נ"ל דלא קשה מידי למאי דכתב הש"כ בסימן קפ"ז ס"ק י"ז דבעינן המכה באותו מקום שמשם הדם יוצא ובסתם אין תולין ע"ש והכי מוכח ברמ"א שם במ"ש ואת"ל מן המקור שמא הוא מן המכה משמע דהמכה הוא במקור שהדם יוצא משם וא"כ כאן בסי' קצ"א שרואות במי רגליה ומרגשת כאב בשעת הטלה צ"ל דיש לה מכה בכליות ולא במקור ואולי הדם בא מן המקור משא"כ בסי' קפ"ז שהמכה במקור עצמו אף שאינה יודעת שמוציאה דם תלינן במכה שבמקור ולהכי כתב רמ"א בסי' קצ"א אם אינה מרגשת כאב ומצאה דם במי רגליה וגם על העד דהיא טמאה ולא תלינן במכה אף שיושבת ומקלחת ומצאה במי רגליה דזה לכ"ע לא הדר למקור ולא בתר דתמו מיא וע"כ מכה יש לה ואפ"ה לא תלינן מה שנמצא על העד ואפילו באין לה וסת היה לה לתלות כיון שבודאי יש לה מכה שמוצאת דם עם מי רגליה) משום כיון שבדקה עצמ' במקור ונמצא דם על העד לא תלינן במכה דבעינן מכה באותו מקום שנמצא כיון דשם נמצא אמרינן שם היתה ובתר דתמי נמי אתי ומחמירן ולא תלינן גם בתמצית מי רגלים דבעינץ מכה באותה מקום שנמצא דם ולא מהני בדיקה אלא בחולי הארי"ן ווינ"ד שמרגשת כאב במי רגלים בשעת הטלה ממש הוא דתלינן במכה בחולי ובצירוף הבדיקה משא"כ כאן שלא בשעת הטלה ממש דאינה מבוררת המכה כ"כ לא מהניא אפי' בדיקה ולפ"ז בנמצא תוך הספל ועל שפת הספל שפיר אמרינן ותלינן במכה כיון שאין אנו יודעין מאין הדם בא אם מן המקור או לא רק דאיכא לספוקי שמא בתר דתמי מיא אתי מ"מ תלינן בתוך הספל דהוא ודאי ממי רגלים אף דליכא כאב כלל כיון שיושבת ומקלחת ונמצא תוך הספל אמרינן מה ששותתה בסוף ונמצא על שפת הספל נמי טהורה כמ"ש ב"י בשם הר"ן דלר' יוסי טהורה בנמצא תוך ועל שפת הספל אע"ג דס"ל ר"ן אליב' דר"י בנמצא על שפת הספל לחוד טמאה מ"מ השפת ותוך תלינן כשם שזינקה מתחלתן עם הדם כך שתתו בסופן עם הדם ע"ש ואף לפי הר"ח דר"י טהורה משום נדה אמר וטמאה משום כתם אי' לי' היינו בעומדת אף שמקלחת או ביושבת ונמצא על שפת הספל לחוד דליכא מידי למיתלי דמי יימר דאיכא מכה אימא הדר מי רגלי' או בתר דתמו מיא לכך מטמא משום כתם אבל ביושבת ונמצא על שפת הספל ותוך ודאי תלינן לר"י במכ' כיון דיש כאן הוכח' שיש לה מכה לפי שמקלח' ונמצא תוך הספל ויושבת בודאי לא הדר ולא בתר דתמו מיא אתי ולכ"ע טהורה ודאי מודה ר"ח דלר"י טהורה אף משום כתם דאפילו דם גמור תלינן מכ"ש הכא (ולר"מ דחייש למיעוטא אף בהא מטמא משום נדה כמ"ש הר"ן) ולהכי דייק וכתב רמ"א אבל על שפת הספל טמאה ולא כתב רבותא על שפת ותוך טמאה אלא וודאי ביושבת ומקלחת ונמצא תוך ועל שפת טהורה אף לפר"ח דאיכא למתלי במכה ודאית שיש כאן ודאי תלינן ודלא כש"ך משא"כ בנמצא גם על העד שבדקה אחר מי רגלים גרע מתוך ושפת דתלינן כיון דלא ידעינן מאין יצא הדם משא"כ כאן שבודקת מן המקור תלינן במכה שבמי רגליה כיון דלית לה מכה במקור מקום מוציא הדם ואף דאפשר לומר מתמצית מי רגלי' אתי מ"מ כתב עלה ויש להחמיר חומרא בעלמא כיון דליכא כאב בשעת הטלה ממש לא תלינן ולא מהניא בדיקת כמ"ש לעיל בכאב בשעת הטלה ממש אף דאינו יודע ממכה בצירוף הבדיקה מכל הלין נראה להחמיר בנדון דידן כיון דליכא כאב בשעת הטלה ונמצא על עד בקנוח לאחר מי רגלים בעינן מכה ידוע במקור ואין לומר כיון דמי רגליה נשתנו לגמרי ופלוגתתן קאי במי רגלים ונמצא דם בתוכן ומנ"ל לחלק ומן הנמנע הוא דמכח תערובת הדם המי רגלים נתאדמו כולה ואפשר להכי דיהה אך י"ל דכל זה מיירו בדם גמור דם ממש כמ"ש הב"י במעשה דמרדכי והוא מרא דעובדא דמחמיר מיירי בדם ממש כדרכה בשע' וסתה משא"כ בנ"ד יש לתלות בתמצית מי רגלים כיון דבדם גמור הוא רק מצד החומרא ומ"ש בב"י בשם האגור בשם מהרש"ל ור"ש שאם היא רואה תמיד ע"י כאב אז תלינן בהצטרף שאינו דומה למראה דם ממש משמע דאפ"ה בעינן דוקא רואה ע"י כאב י"ל דהתם מיירו שמצאה רק אחר שעמדה מצריכן בדיקה ולא במי רגלים וכ"כ בתשוב' צ"צ אבל במצאה גם במי רגליה ואינו דם ממש יש להתירה וע"י בדיקה והא דכתב רמ"א דוקא קרטין תולין י"ל התם בלא כאב כלל ולא בעי נמי בדיקה ואע"ג דהר"ן בתשובה הובא בב"י אינו מצדד להקל רק מחמת שידוע לרופאים שאין דרך חצץ כלל להוליד בחדר ואף דהיה לה כאב בכליות י"ל דכל זה כתב הר"ן לדעת הרמב"ן דאין תולין במכה וכו' ע"ש אבל למה דקי"ל לא ס"ל הכי ועי"ל ע"ש סי' קפ"ז סעיף ה' דיש אומרים כהרמב"ן ותולין במכה מסתמא כל זמן דלא ידעינן שנשתנה א"כ בכאב כמו כאן ויש הוכחא שיש לה מכה דיושבת ומקלחת תולין במכ' ועוד דהר"ן הוצרך לכל זה דאף לר"מ אתת' שריא אבל למה דקי"ל כר' יוסי אף בלא חצץ אלא דם ממש הא ס"ל להר"ן והיא הי"א שמביא רמ"א דטהורה דתולין בתמצית מי רגלים כמ"ש בב"י לעיל בשם הר"ן ובזה מיושב הא דמקשה הב"י על הר"ן מהמרדכי להשוותם דהרי המרדכי והר"ן פליגי אהדדי דלהמרדכי לא תלינן ולהר"ן תלינן אלא ודאי כמ"ש מיושב דהר"ן בא להתיר אליבא דכ"ע אף לר"מ שפיר מקשה מהמרדכי כיון דס"ל אליבא דר"י אין תולין ומר"י נשמע לר"מ דחייש ואהא מתרץ שפיר דהמרדכי מיירי בדם ממש וא"כ בנ"ד דאינו דם ממש יש להתיר וכיון בשעת חליה היה לה חמימות והיה מי רגלים כן הרי שמחמת חולי נשתנה וי"ל עדיין לא נתרפאית אף שעכשיו אינה מרגשת כאב ולכן מתנוונה והולך כמ"ש הט"ז שם אף שהצריך שם צירוף קרטין מ"מ הכי עדיף שדומה ממש למי רגלים ונמצא בה י"ל מתמצית מי רגלים אתי גם בתשובת באר עשק מתיר ממש כהאי מעשה שלפנינו (אף שאפס קציהו דבריו שם מ"ש בדבר המרדכי לא שמיע לי יע"ש) דתולין כיון שמרגשת בעצמה חום גדול וגם שאלה לרופאים אחד נכרי ואחד ישראל שניהם בסגנון אחד דאין זה אלא מרוב חמימות שבקרבה ומבואר בתשו' עבודת הגרשוני ותשובת שבות יעקב דסמכינן ארופאים וגם בספר חוקי דעת אות ש' בשוורים שמשתינן דם דמרוב עבודה ניתק איזה גיד וכאן אומרים שקודם חליה הגביה משא כבידה ותולין הכשי' בה כנלע"ד בצירוף בדיקת המוך מ"מ צריך לפנים נישאול מאת אדוני מ"ו להורת לי הדרך ואת המעש' אשר אעש' וביותר לע"ע שנתחדש בקינוח שמקנחת מבחוץ לאחר מי רגלים והוא אדום כמו המי רגלים ומה שבודקת מבפנים הוא לבן ונראה בעין שמתמצית מי רגלים הוא ואף שי"ל שדע' רמ"א להחמיר ולא דמי לנמצא בתוך ושפת הספל ומיושב בזה מה שהניח בצ"ע דמיירי כאן רק בקנוח מבחוץ נמצא דאפ"ה יש להחמיר רק מצד החומרא ולא מדינא וצ"ע על כן יאיר עיני אדמ"ו בזה הקטן אברהם:

תשובה

אהו' תלמידי כבני שאלתך שאלת חכם קבלתי וראיתי מה שפלפלת בחכמה בענין הנדון שלפניך באשה שרואת דם תוך מי רגלי' כמבוא' המעש' באורך תוך שאלתו ואף שאין הזמן מסכים עמדי כי אין אני מופנה מכל צד מ"מ לגודל אהבתו התקועה בלבי אמרתי להשתשע אתו עמו הנה מה שעלה בדעתו לומר דמ"ש רמ"א בש"ע סימן קצ"א וכל זה שמרגשת כאב עם מי רגליה אבל אם אינו מרגשת כאב יש אומרים שהיא טמא' וכת' מכ"ת דהאי יש אומרים מיירו ג"כ במרגשת כאב רק שאינו בשעת הטלה ממש ורוצה להוכיח שכן דעת המרדכי שהוא המוציא דין מדברי הב"י ורוצה לתרץ בזה מה שהניח בש"ך בצ"ע בס"ק ח' והשיג על הט"ז בשאלתו ותשובתו שם כמבואר בדבריו באורך הנה באמת כל דבריך בזה אינו אלא דברי תימה דהרי להדיא כתב רמ"א אבל אם אינה מרגשת כאב משמע להדי' כדעת הט"ז שאינה מרגשת כאב כלל דאל"כ לא הוי ליה לסתום אלא לפרש כדברי מכ"ת אלא ודאי פשוט דמיירי בלא היה לה כאב כלל ומ"ש מכ"ת לתרץ קושית הש"ך בס"ק ח' לעד"נ דבלא"ה אין כאן קושיא כלל כי באמת זה כמה שנים תמהתי בלשון בהג"ה בש"ע בכל הדפוסים שלפנינו כתב וכל זה אם נמצא דם במקורה אבל אשה שרגילה לראות דם במי רגליה וכו' האי תיבת במקורה אין לו פירש כלל דהרי כל הסימן זה לא מיירו כלל בנמצא דם במקור עצמה כי שם הוא טמא אליבא דכ"ע רק בדם שנמצא עם מי רגליה ובאמת רצוני היה להגיה בכמה אנפי ולא עלת' בידי עד שמצאתי שאהבה נפשי ותיבת במקורה הוי"ו הוא טעות סופר וצ"ל במקרה וה"פ ולא קשיא כלל קושית הש"ך דדוקא ברוא' דרך מקרה אז יש להחמיר אבל ברגילה לראות וכו' ולא דרך מקרה אז יש להתיר בכל ענין להכי אצטריך לאשמעינן דאם נמצא דם תוך מי רגליה וגם על העד יש אומרי' שהיא טמאה וזה ברור בדברי הש"ע גם מה שהבי' מכ"ת ראיה לדבריו מדהקשה הב"י המרדכי והר"ן אהדדי מוכ' דהמרדכי מיירי ג"כ ביש כאב אין זו ראי' דלעולם המרדכי מיירו בלא כאב מ"מ מקשה הב"י דברי הר"ן אמרדכי דמשמעו' הר"ן למדקדק בדבריו משמע דאף באין לו כאב פסק דטהורה גם מ"ש והאריך לתרץ קושית הט"ז בסי' קפ"ז ס"ק יו"ד ולחלק בין אם מכה במקור גופה דקיל בכאב במקום מי רגלים דחמיר ובאמת כבר נשמר הט"ז שם מזה ומוכיח דמוציא במי רגלים קיל ממכ' במקור ע"ש ועיקר קושית הט"ז נ"ל לתרץ על פי מ"ש הש"כ בסי' קפ"ז ס"ק ך' דהרב לא היקל אלא שלא להחזיקה ברואת דם מחמת תשמיש אבל מ"מ צריכה לישב ז' נקיים וכן כתבתי בספרי מנחת יעקב יע"ש ולענין דינא אף שמסיק רמ"א ויש להחמיר אפשר לפרש היינו לטמאה אותה בפע' הזאת אבל מ"מ יש לו בדיקה וכן אפש' לומר שזה דעת מהרי"ו סי' כ"ה רק שכתב כן לדעת הר"ח שמחמיר מאד אבל דעתו להקל בכה"ג מ"מ ראוי לחוש ולפרש דעת רמ"א להחמיר באין לו כאב עם מי רגליה ממש כמשמעות תשובת מהרי"ל סי' ר"ג ומהרי"ו סי' כ"ה וכמו שמסיק בתשובת צ"צ לכן אין להתירה כפשוטו ולהיות מתון בדין זה מ"מ בנדון שלפנינו אף דליכא כאב בשעת הטלה מי רגליה ממש מ"מ כיון שמאותו חולי מתנוונה והולכת אין לך כאב גדול מזה ודאי דמהני בדיקה וכ"ש באשה זו שהיא מעוברת ובחזקת מסולקת דמים דעדיף מאשה שיש לה וסת שפסק רמ"א דמהני לה בדיקה גם מ"ש הצטרפות אמירות רופאים ודאי דמהני כמו שהוכחתי בחלק ראשון שבות יעקב סי' ס"ה וס"ו יע"ש וכדאמ' בש"ס ששאלו לרופאי' היינו כדי לסמוך על דבריהם בכל ענין אלא היכי דאפשר לעשות בחינם ובדיקה לדבריהם ודאי דעדיף וכדאמר שם תטיל למים ועמ"ש שם ולעיל סי' ע"ד כי הרבה חשו חכמים ז"ל לטהר אשה לבעלה ולא לטמאתה בחנם והרופאים צריך שיהיו שנים זה שלא בפני זה וצריכן לשאול ע"י חכם ואפי' אחד ישראל וא' נכרי כמו שכתבתי שם בחלק ראשון ובתשובת פנים מאירות סי' י"ב פסק דלא מהני אמירת רופאים ולא דק כי כן משמעות הסוגיא ופוסקי' ראשוני' ואחרונים בצירוף השנוי וסת וכאב האשה בודאי סומכין על הרופאים ע"ד שכתבתי דאז ליכא חשש בדדמי ואומדנא כמ"ש שם ומ"מ צריך שיאמרו הרופאי' שהדם זה בא מחמת חולי המכה וכאב האם וכה"ג ולא מחדר שבא הדם נידות אך כפי מ"ש מכ"ת שהרופאי' אומרים שבא מרוב חמימות שבכה"ג נ"ל פשוט דודאי לא מהני אמירת הרופאים דאולי ע"י חמימות מתעורר דם מקורה לצאת כי מסתמא כל הנשים שמשנין וסתם שלא כדרך העולם בא מחמת איזה קלקול וחולש' גופה ואין לסמוך על הרופאי' להתיר אלא ע"י בדיקה כל זה נ"ל ברור הקטן יעקב:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף