שבות יעקב/א/קמא
|
< הקודם · הבא > |
דיין שהוא שכן לאחד מבעלי דינים בשכוני גוואי אי מותר להיות דיין או לא כי טוב שכן קרוב מאח רחוק ואף אם אסור להיות דיין אם מותר להושיב דיינים אחרים לדון אותם וגם אם מותר לישב אצלם כשדני' אותו:
גרסי' בזה בורר דף ך"ט ע"א אוהב זה שושבינו וכמה א"ר אבא אמר רב כל שבע' ימי המשתה ורבנן משמיה דרבא אמרי אפי' מיום הראשו' ואילך ע"כ ונראה דהלכתא כרבנ' וגם רבא בתרא הוא וכ"כ רבינו ירוחם וכ"כ הכ"ג בהגהות ב"י סי' ז' אות ט"ו:
אכן הסמ"ע והב"ח בסי' ז' פסקו כרב ודלא כרבנן דכל שבעת ימי המשתה אסור קשה ויותר תמוה לכאורה על הטור וש"ע ושאר אחרונים שנמשכין אחריהם שפסקו לפסול אם הוא ריעו אשר כנפשו אע"ג דבש"ס קאמר דוקא שושבינו ביום החופה גם בכ"ג השיג על הב"ח בזה ולא הרגיש בזה על הטור וש"ע:
ובאמת בספרי משפטי יעקב כתבתי ליישב כל זה דאין ראיה כלל לסוגיא זו דכל הסוגיא זו קאי אמתני' אליבא דת"ק דפסול אוהב ושונא לעדות ואינו פסול אלא שושבינו בימי חופתו אבל לדידן דקי"ל כחכמי' דכשרי' לעדות ואפ"ה מודים חכמים דלדיינות פסולי' וא"כ בהא ג"כ י"ל דכ"ע מודים דלעני' דיינות אף שאינו שושבינו רק ריעו שהוא כנפשו פסול לדיינות וכ"ש שושבינו כל ז' ימי החופה כי לא פליגי כי אם לעני' עדות נ"ל פשוט כוונת כל פוסקים ראשונים הרי"ף והרא"ש והרמב"ם והטור שלא הזכירו כלל פלוגתא זו דשושבינו:
וא"כ בנדון שלפנינו אם שכינו הוא ריעו אשר כנפשו אסור מדינא כפסק הש"ע:
אכן אם אינו אוהבו וריעו אשר כנפשו אזי מותר לדונו ע"פ הדי' אך ממדו' חסידות יכול לפרוש:
ועפ"ז תליא הדבר ג"כ אם מותר להושיב דיינים אחרים דאם הוא פסול מדינא אסור להושיב ב"ד אחר וכדאיתא להדיא בש"ס ריש פ' זה הבורר ב"ד בתר דפסלי להו אזלי ובררי ב"ד אחריני:
ואל תשיבני מהא דאיתא פ' שני דייני גזירות דף ק"ה ע"ב ששלח רב ענן לרב נחמן נדיינה מר להאי גברא דאנא ענן פסילנא לי' לדינא אמר מדשלח הכי ש"מ קריביה הוא וקשה איך עלה על דעתו דקריביה הוא א"כ איך היה רשאי לברר מי שידון אותו דהא קרוב פסול מדינא וכן האריך להתמיה בתשובת בית יעקב סי' י"ט אך בתר העיון נראה דלא קשה מידי דהתם לא בירר לרבי נחמן אלא ששלח אותו לרב נחמן שהיה דיין קבוע ומומחה לרבים ובקי בדינא וכדאיתא בפ' מי שהיה נשוי גבי שודא דדייני וכדאיתא בב"מ דף ס"ו דכ"ע לגביה דרב נחמן בדינא כדרדקי ע"ש אבל לברר דיין מי שירצה אין בידו לברר כיון שהוא עצמו פסול כדאיתא בש"ס להדיא ונראה דאף גם מי שאינו פסול ג"כ בודאי אין יכול לברר ולהושיב ב"ד שירצה ולדון בעל כרחך כמו שראיתי רבים טעו והבינו כן מדברי תשובת מהרי"ק והרב בהג"ה סי' ז' וכן נראה שהבין כן בתשובת בית יעקב סי' י"ט יע"ש:
ולע"ד זה ודאי אינו וכמו שפסק בש"ע סי' ג' דיחיד מומחה או שלשה הדיוטות אינם יכולי' לדו' בע"כ אם רוצה לדון בזה הבורר בעירו או בב"ד קבוע יע"ש:
אלא פשוט דכל זה לא נאמר דמותר להושיב ב"ד מי שירצה אלא אמ"ו שהוא רב ושליט בעירו להושיב ב"ד מי שירצה גם אם הוא עצמו פסול ממידו' חסידות מותר להושיב להם ב"ד וא"צ להחמיר ממדות חסידות כמו שהחמיר שלא לדון וכן מבואר להדיא בתשובת מהרי"ק סי' ך"א שהוא מקור הדין שמיירי בכה"ג שהיה לו כתב וחתים מגדולי אשכנז בורנקוורט בתוקף גזירתם שהוא ידין בעירו או יסדר ב"ד בעירו ועל פיו ישק וכו' ע"ש:
וכן הראיה דמביא מסנהדרין דאמר רב לרב כהנא פוק דיינה ג"כ מהאי טעמא דרב היה ראש בסירא כל זה נ"ל ברור:
ולענין לישב אצלם בשעה שדנין לכאורה היה נראה שגם בענין זה יש להחמיר שלא לישב על גביהם כלל וקצת ראיה לזו מהא דאיתא פ' כהן גדול דף י"ח ע"ב משום יקרא דכהן גדול אתא ויתיב מקבלי ניהלי לסהדותיה קאי הוא ואזיל יע"ש בפרש"י ותוספת שם ד"ה והא אין וכו' דאפי' יושב ודומם נמי לא יע"ש ומה"ט פסק בתשובת בית יעקב סי' ס"ז דשני דיינים השונאי' זה את זה אסור לישב אצלו אפי' אם אחד רוצה לשתוק ג"כ אסור אבל באמת דבריו אינם מוכרחים וברורים כלל דמשמעות לשון הפוסקים דדוקא לישב. ולדון במסור כיון שכל א' דעתו לסתור דברי חבירו מאחר שהם שונאים זה את זה אכא"כ לישב אצלו אדרבה יותר יתאמץ הדיין לדון דין אמת שלא יתפוס אצל שונאו שדן שלא כהוגן וכן משמעות המקרא והוא לא אויב לו ידינו משמע דוקא לדון אסור והראי' מריש כהן גדול בהא דקאמר דקאי הוא ואזיל וכו' ודאי אין ראיה דהתם לכך צריך לקום לפי שדנין לבנו של מלך לפי פרש"י לכך צריך לילך שלא לשמוע מי מחייב לבנו ומדברי תוספת דלשם ג"כ אין ראיה דשאני התם דנקט אין מושיבין מלך בסנהדרין סתם ומשנה לשון המתני' לכן כתבו תוספת דאפי' לישב ולשתוק אסור משא"כ גבי שני ת"ח השונאים זה את זה דנקט אין יושבין בדין משמע דוקא לדון ממש אסור וכן הדין בכל הפוסלי' לדו' אכן לפי לשון הטור בח"מ סימן י"ח והרמב"ם פ' ך"ב מ"ה סנהדרין שכתבו ולאחר שמקבלי' עדות יוציאו כל אדם לחוץ משמע דהכל בכלל מי שאינו ראר לדון יוציאו לחוץ משום לא תלך רכיל ועיי' בב"ח סי' י"ח שמתמיה על הרמב"ם והטור דענין זו להם דבגמרא משמע שאין מוצאי' אלא לעדים ע"ש ולע"ד דברי הרמב"ם והטור נכונים לפי הטעם והסברא שלא ליחוש להם להולך רכיל ונגמרא ודאי א"צ לומר רק שמוציאין העדים כי שאר כל אדם קאמר שם במתני' שכבר הוציאו לחוץ קודם קבלת העדים ומי הכניסן שוב משא"כ הטור והרמב"ם שלא הזכירו עדיין מזה כלום לכן כתבו שיוציאו כל אדם לחוץ ומ"מ כל אדם לאו דוקא דכל השי כים לדיינים שיכולין לזכות או לחייב כגון א' מן התלמידים א"צ לצאת לחיץ אם לא שהוא תלמיד בור כדאיתא בש"ס והוא פשוט אבל שאר כל אדם מוציאין לחוץ ודלא כב"ח כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |