שבות יעקב/א/סג

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שבות יעקב TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png סג

שאלה סג

ממורה הוראה אחד לחוות דעתי באח' שנשל' לו חביו' של יין ע"י נכרי חביות גדול של יין עם לענה שקורין ווערמיט וויין ובמקום המגופ' הוא מחות' בחותם בתוך חותם אך במקום הברזא אינו מחותם רק שמהודק היטב מה דינו של אותו יין:

תשובה

לכאורה היה נראה להתיר בפשיטות בלי שום חותם כלל ע"פ מ"ש הטור וב"י בסי' קך"ג וז"ל הטור כתב הרמב"ם אם נתערב ביין מעט דבש או מעט שאו' הואיל ואינו ראוי לנסך הרי הוא כיין מבושל וכשכר ומותר לשתותו עם הנכרי וכתב א"א הרא"ש ואין לסמוך על זה שעיקר הגזירה משום בנותיהן עכ"ל וכתב הב"י וז"ל וכתב הרא"ש פ' אין מעמידין וכו' אבל להטיל בו מעט שאו' או מעט דבש כל אדם יעשו כן להפקיע עצמם מאיסור יי"נ ונמצא שותים תמיד עמהם וכו' ומאן לימא לן שאינהו לא מנסכי יין המעורב בו שאור ודבש הלא הם מקריבים וכו' ומ"מ נרא' מדבריו דהיינו דוקא כשנתן בו מעט דבש או מעט שאור אבל אם נתן בו דבש הרבה או שאור הרבה עד שנשתנה טעמו מחמתן שרי וכמו שכתבנו בשמו בסמוך עכ"ל הב"י וז"ל הרב בד"מ ולי נראה דאפי' אם הרוב יין אם נשתנה טעמו משום השכר או משום שאר משקים דשרי דמ"ש מיין שיש בו פלפלין או דבש דשרי ע"י שנשתנה טעמו וכ"ש לדברי הרמב"ם דמתיר אפי' במעט דבש עכ"ל הד"מ ופסק כן בש"ע סעי' ד' המחב' ובעל הג"ה ואחרוני' דכל שנשתנה טעמו אין בו משו' ניסוך וא"כ בנדון שלפנינו שנשתנה טעמו שכל הטועמו יודע שנתערב בו לענה וקורא אותו ווערמיט וויין היה נראה פשוט להית' אכן ראיתי בתשובת צמח צדק סי' ע"ד ותשובת חות יאיר סי' קי"א דכיילו בכיילו רבה לאסור הווערמיט וויין אף שכל דבריהם אינם מוכרחי' לדעתי דמ"ש בצ"צ דבעינן דוקא נשתנה שמו וטעמו זה אינו להמעיין בטו' ובת"ה הקצר גם ברשב"א בתשובה מבואר דנשתנ' טעמו לחוד סגי וכמבואר להדיא בלשון הב"י והד"מ והש"ע שהעתקתי גם מ"ש בתשוב' חות יאיר שם להשיג על גדול אחד שהתיר וכתב דמ"ש הרשב"א להתיר היינו דוקא בנשתנה טעם היין שבו שאין בו הגרשת יין כלל זה הוא חומרא בלי טעם נגד משמעות הפוסקים ראשונים דא"כ מאי אריא דבש ופלפלין אפי' מים נמי וכמ"ש הטור שם אחר זה יין מזוג אפי' נתן בו מים הרבה כל זמן שיש בו טעם יין יש בו משום יין נסך אלא ודאי דמים שאני שאינן מפיגין טעם כדאיתא פ' כל שעה דף מ"א ע"א ת"ר במים אין לי אלא במים שאר משקים מנין אמרת ק"ו מים שאין מפיגין טעמן אסורין שאר משקים שמפיגין טעמן לא כ"ש ע"ש) משא"כ בדבש וכה"ג שמפיגין ומשנין הטע' ודאי כל שנשתנה הטעם סגי כמשמעות לשון הרשב"א בת"ה הקצר בתשובתו והטור והב"י ורמ"א ושאר כל האחרוני' הנמשכין אחריהן גם מ"ש שם בתשובת חות יאיר לדמות לחומץ דאין אנו בקיאין אימתי מקרי חומץ לא ידעתי איך מלאו לבו להחמיר בגזירה חדשה מה שלא נמצא בא' מן הראשונים ואחרונים ביי"נ בזה דלא מצינו גזרה זו רק גבי חומץ לפי שדרך היין להקרים קצת ולהיות בו קיוהא מחמת עצמו כמו חומץ והוא עדיין יין גמור כמ"ש הטור משא"כ בנשתנ' טעמו ע"י דבר אחר הכל מרגישין ע"י מה שנשתנה טעם היין כמו בווערמיט אין להחמיר כלל נגד הסכמת גדולי ראשונים וכל האחרונים כיון דעיקר ושורש האסור מטעם ניסוך וכל שאין ראוי לנסך תו לא גזרי ג"כ משום בנותיהן ואף הרוצים להחמיר משום בנותיהן היינו במידי דשכיח וכולם שותין כך משא"כ בנשתנה טעמו אף שלפעמים באיזה מדינה שותין כך כמו ווערמיט וויין מ"מ רובא דעלמא שותין אותו בלי תערובת והשתנות טעמו זה הוא טעם האחרונים המקילין ביי"נ בזה כן היה נ"ל בפשיטות אך שאין דעתי מכרעת נגד שני תשובת גדולי חקרי לב בעל צ"צ וחות יאיר בלתי הסכמת שאר גדולי הוראה כדי להתיר יין בשתיה אך מ"מ בנדון שלפנינו נלע"ד להתיר היין אפי' בשתיה מטעם אחר אף אם נאמר דווערמיט וויין הוי כיין אחר לענין ניסוך מ"מ כבר העלתי בספרי מנחת יעקב כלל ל"ב ס"ק ך"ד וס"ק ל"ב דבזה סומכין ביי"נ על חותם אחד ועיקר החשש ביינ' רק משום איחלופי או שלקח משם ולא חיישינן שנסכו ממש ע"ש וכן מבואר בי"ד בסי' ק"ל והנה בנדון דידן שהמגופה היה מחות' כדינו רק שהברזא לא היה מחותם כלל אך שהי' מהודק היטב וכבר נתבאר בתשובת עבודת הגרשוני סי' צ"ח שהשיג על האחרונים ודעתו כשהמגופה או הברזא מהודק בטוב עד שצריכין טרחא מרובה לפתחו הוי כחותם אחד ולא טרח ומזייף ע"ש דבריו באורך אף שאין דבריו מוכרחים כל כך להקל נגד משמעות האחרונים והיא עצמו נראה מדבריו שדעתו להחמיר למעשה אלא א"כ שיש עוד צד להקל ממקום אחר:

ובפרטות בברזא עינינו רואת בחוש אף שהוא מהודק מאוד מאוד כדרך הברזות מכל מקום כשמכין על חתיכת ברזא שיוצא לחוץ בקל יוכל להוציא שוב הברזא בלי שום טרחא כלל מ"מ בנדון זה שהחביות מלא בלא חסרון כלל והמגיפה מחות' כראוי א"כ אם רצונו לחוש שמא לקח ממנו וחזר ועירבו בשלו זה היה שלא באפשרי כלל לעשות אם לא שהעמיד החביות על שולים אחרת ולהוציא הברזא למלאותו ואח"כ להניח כבראשנה על הרעפים וכיון שהחביות גדולה בודאי הטרחא כי האי מרובה מאוד מאוד בהא ודאי כל האחרוני' מודו דכולי האי לא טרח ומזייף וכדברי עבודת הגרשוני הנ"ל לכן נ"ל דחמרא שרי בשתי' בלי פקפוק בפרטו' בצירוף שיש בו לענה וכמ"ש לעיל כנ"ל ה"ק יעקב:

Information.svg

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף