שבות יעקב/א/כד
|
< הקודם · הבא > |
באשה אחת דמלפיא תכלי ובהתה שקיבלה על עצמה שלא להלביש בגדים שרגילה להלביש בימים טובים אי אסורה ג"כ להשים הטבעתים חשובים שרגילה לשום בידיה בימים טובים או לא:
הנה נראה דגם הטבעתים בכלל קבלתה מכמה טעמים חדא דהא תנן פי"ג דנגעים משנה ט' והובא ג"כ בברכות דף מ"ב ובעירובין דף ד' ובסוכה דף ה' ע"ב ובחולין דף ע"א ע"ב מי שנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וסנדליו וטבעתיו בידו הוא והן טמאין מיד (ופרש"י בעירובין וז"ל כליו על כתיפו וסנדליו וטבעותיו בידו שאינם מלובשין בו דרך מלבוש דומיא דכליו על כתיפיו) היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו הוא טמא מיד (ופרש"י היה לבוש כליו וכן כולם דרך לבישתן קרוין בגדיו וכתיב האוכל בבית יכבס בגדיו עד שישהא כשיעור אכילה) והן טהורין עד שישהא כדי אכילת פרס ע"כ הרי דבכלל לביש' בגדים גם הטבעות בכלל ובזה נסתר ג"כ מ"ש בתשובת שער אפרים סי' קך"ד באם מחייב עצמו להלבישו לחבירו אם מחויב ג"כ להנעילו וכתב שם תשובה הנה לכאורה יש להביא ראיה ממשנה דסנהדרין שאין המנעלים בכלל מלבוש מהא דאיתא בפ"ד מיתות המלביש והמנעיל עובר בלא תעשה מדחשיב בפני עצמו מנעיל ומלביש מכלל דהמנעלים אינו בכלל מלבוש אמנם יש לדחות זה ודוק עכ"ל הנה בודאי ראיה זו דחוי' מעיקרא הוא חדא דהתם לא בעי למימר רק דחייב על כל חדא וחדא אף שמנעיל לבד ולא שלא יהא נכלל בשם הקריאה מלבוש ותו דאף אי נימא דכל א' יש לו שם בפני עצמו וכאשר ג"כ המקרא מוכיח עלה בד"ה ב' ך"ח ט"ו וילבישם וינעלום וליכא מידי דלא רמיזי באורייתא בפ' כי תבא לא בלו שלמותיכם ונעלך לא בלתה מעל רגליך מ"מ שם הכולל מכולן הוא בכלל לבישת בגדים כדמוכח במתני' דנגעים ופרש"י שם וכה"ג מצינו בלבישת בגדי כהונה שכולל כל הבגדים בכלל ולבש בגדיו ואפ"ה גבי אבנט כתיב וחגרת אותם אבנט אלא ודאי כמ"ש וכן מבואר בש"ס דשבת דף ק"ך ר' יוסי אומר י"ח כלים לובש וקחשיב שני מנעלים ועיין בתשובת הרא"ש כלל ע"ו סי' ד' כל הני הם נקראים מלבוש וכן מבואר בטור א"ח סי' ק"ט דקחשיב שם וכן מצאתי להדיא בתשובת תולדת אדם להרשב"א סי' קפ"ג דמנעלים וכפה שעל ראשה הוי בכלל מלבושים ע"ש באריכות וכל זה נעלם מתשובת שער אפרים דודאי המחייב עצמו ללבוש לחבירו מחויב ג"כ להנעילו כל שהוא צורך לבישה מ"מ לשום טבעת בידו בכהאי גוונא שאין צורך לכל אדם אף שהוא בכלל מלבוש כמו שכתבנו מ"מ לא התחייב עצמו רק מה שהו' מנהג וצורך כל אדם משא"כ טבעת בידו שאין צורך כ"כ וגם אין מנהג להלביש לכל אדם רק בני אדם עשירים די רוח יתירה ביה ודאי אין זה בכלל התחייבות כלל ואין זו צריך לפנים ועיין בתוספתא דנדרים פ"ד גבי הנודר מכסות וכו' יש ג"כ ראיה לדברינו שכתבנו ובר מן כל דין דאף אי נימא דאינו נכלל במשמעות הלשון מ"מ לענין נדרים אזלינן בתר כוונת הנודר וכמבואר בי"ד סי' רי"ח סעי' ב' אף שהאחרוני' פקפקו על דין זה כבר האריך בתשובת שער אפרים שאלה ס"ז לקיים דברי הראשונים להלכה וע"ש וא"כ בנדון דידן שכוונתה משום אבלה למעט שמחתה וקישוטיה א"כ שמחה זו מה היא עושה וכדאיתא בא"ח הל' י"ט סי' תקך"ט סעי' ב' כיצד משמחין הנשים בבגדים ותכשיטין כפי ממונם לכן נ"ל דגם כל תכשיטיה שאין דרכה ללבוש אלא ביום שמחת לבה גם כן אסורה ללבוש מחמת נדרה אם לא ע"י הפרת הבעל ביום שומעו או התרת חכם כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |