שאלות חזרה/פסחים/צה – אוצר הספרים היהודי השיתופי

דף צהעריכה

מנין יודעים שבפסח שני לא נוהגים דיני פסח ראשון שאינם על גופו?

לתנא קמא - מיעוט ועצם לא ישברו בו והכלל "ככל חוקת הפסח" מרבה כעין זה. לאיסי בן יהודה - ככל חוקת הפסח יעשו אותו משמע רק בגופו, ומצות ומרורים מוסיף מצוות שעל גופו.

מה מרבים וממעטים מהפרטים: על מצות ומרורים, לא ישאירו ממנו עד בקר ועצם לא ישברו בו?

על מצות ומרורים: מצוות עשה. מרבים - צלי אש, ממעטים - השבתת שאור.
לא ישאירו ממנו: לאו הניתק לעשה. מרבים - לא תוציא ממנו (שניתק לעשה שיחזיר ויאכל). ממעטים - בל יראה ובל ימצא.
עצם לא ישברו בו: לא תעשה גמור. מרבים - לא תאכלו ממנו נא. ממעטים - לא תשחט על חמץ (שהו"א שבזמן שחיטה יהיה אסור).
והכלל הוא שממעטים מצוות שלא על גופו ומרבים מצוות שעל גופו.

האם פסח ראשון ושני טעונים הלל, מתי ומנין?

באכילה - רק הראשון, בעשייה - הראשון והשני. אכילה - ככתוב השיר יהיה לכם כליל התקדש חג, ומפסוק זה לומדים שאם אין חג מתקדש כפסח שני שאין בו יום טוב, אף אין הלל. עשייה - בפסח ראשון תקנת נביאים, ובפסח שני אין ממעטים: א. כי בפסוק מתמעט דווקא לילה ולא יום. ב. כיון שלא מסתבר שישראל עושים מצוה כשחיטת פסח ונטילת לולב ולא יאמרו הלל.

האם פסח ראשון ושני דוחים שבת וטומאה והאם טעונים לינה?

שבת: כן. טומאה: פסח ראשון - כן, פסח שני - מחלוקת, האם כיון שנתקן בעיקרו על טומאה לא מסתבר שיותר לעשותו בטומאה, ומאידך יש לומר שהתורה חיזרה אחר אפשרות שיעשה בטהרה אך אם לא הצליח יעשה בטומאה. לינה - פסח ראשון כן, דכתיב וקמת בבוקר והלכת לאהליך. פסח שני מחלוקת, לפי שכתוב אחר פסוק זה ששת ימים תאכל מצות, ודורשים שרק הנאכל לששה טעון לינה.

היו רוב הציבור זבים האם נדחים לפסח שני, ומה דינם כשנעשה הפסח בטומאה לענין אכילה וכניסה לעזרה?

נדחים לפסח שני, כי המיעוט שאיש נדחה ולא ציבור נאמר רק בטומאת מת. אך אין להם איסור כרת על אכילה בטומאה שהוקשה כל טהור יאכל בשר לדין הנפש אשר תאכל בשר וטומאתו עליו לתלות דין זה בזה. ולענין כניסה לעזרה נחלקו תנאים אם דורשים מהפסוק כל צרוע וכל זב וכל טמא לנפש שבזמן שטמא נפש לא מתשלח אף הם לא משתלחים או שהפסוק נדרש לחילוק שלש מחנות.

מה הספק אם טמאי מתים נדחקו ונכנסו לעזרה ומה הפשיטות?

הספק אם אומרים מדאשתרי אשתרי או לא. והפשיטות: יש אומרים לאיסור - מן המחנה אפילו מקצת מחנה. ויש אומרים להתר - א. מן המחנה, אל מחוץ למחנה, אל מחוץ למחנה איירי בהיכל ככותב אשר אני שוכן בתוכם ותלו דין זה בשילוח מן המחנה דאיירי בעזרה. ב. אל מחוץ למחנה, מן המחנה - רק מי שנשלח מכל המחנה ואף מהעזרה נשלח גם מן המחנה דהיינו מקצת מחנה שהוא ההיכל.

מעבר לתחילת הדף