שאילת שלום על השאילתות/קיא
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לשאר מצות לא תיבעי לך דכיון דלא סגיא דלא אזיל ודאי שרי דתניא וכו' למימרא דכל למיזל לבית [הפרס] שפיר דמי אלא כי קא מיבעיא לן ללמוד תורה ולישא אשה וכו' מי שרי אי לא וכו'. לכאורה פליאה היעלה על הדעת דשאר מצות עדיפא מן ללמוד תורה ולישא אשה. הלא קי"ל מגילה (כז.) וב"ב (קנא.) וכ"כ גאון לעיל בפ' נח סי' ה' דאין מוכרין ספר תורה לשם מצוה אלא ללמוד תורה ולישא אשה. ובכן אם לשאר מצוות לא תיבעי לך וכו' ודאי שרי דתניא וכו' על אחת כמה וכמה דללמוד תורה ולישא אשה דשרי והיאך כתב גאון אלא כי קא מיבעיא לן ללמוד תורה וכו'. והנה תוס' בע"א (יג.) ד"ה ללמוד תורה ולישא אשה וכו' כתבו בזה"ל ודוקא בהנך שהן חשובות ללמוד תורה שגדול ת"ת שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב לא תהו בראה לשבת יצרה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה אבל בשאלתות דרב אחאי מפורש הנך דקילי וכל שכן לשאר מצות שהם חשובות עכ"ל. מדלא תמהו תוס' על השאלתות דאיך אפשר לומר הכי דהנך דקילא וכו' וכדאמרן. ועכ"פ ה"ל לתוס' לכתוב ודלא כשאלתות וכו'. יתכן לומר דודאי גם השאלתות לא יכחיש דללמוד תורה ולישא אשה עדיפא ממצות לרוץ לקראת מלכי ישראל כו' ופשיטא דעדיפא מכבוד האבל דבאין עמו בטומאה [שנתבאר בדברי גאון] רק מה שנסתפק הוא באופן שהזכיר בתר דאיבעיא לפשוט ת"ש דת"ר הולכין וכו' ומיטמא ללמוד תורה ולישא אשה וכו' רבי יוסי אומר אפילו מוצא ללמוד יטמא וכו' הנה ודאי במוצא ללמוד תורה במקומו ואפ"ה להתיר לו לצאת דרך בית הפרס ללמוד במקום אחר מטעם לפי שאין מן הכל זוכה ללמוד ודאי קיל משאר מצות שאי אפשר לקיימן לגמרי אם לא יהלך דרך בית הפרס. וזה הדבר שדקדק גאון באמרו לשאר מצוות לא תיבעי לך דכיון דלא סגיא דלא אזיל [כגון לרוץ לקראת מלכי ישראל ולקראת מלכי עו"ג וכה"ג דאי לא אזיל יבטל מצוה זו לגמרי] ודאי שרי דתניא ר"א בר צדוק וכו'. וכן משמע בתוס' בכורות (כט.) היכי אזיל וכו' ע"ש [מיהו ז"ש גאון אלא כי קמיבעי לן ללמוד ולישא אשה וכו' למיגמר מי שרי וכו' פתח בתרתי וסיים בחדא. וגם בלישא אשה בלתי שייכות קצת לחלק בין מוצא או לא אכן בתוס' בכורות שם משמע דגם לישא אשה נקט אע"פ שמוצא אשה בארץ ישראל] צריך קצת תיקון ומובן:
שם הא אמרת הכא לכל מצוה שרי למיזל [הנה קושי' זו ה"מ גאון להקשות בל"ז אף אי לא אמרי' לכל מצוה שרי מ"מ קשי' מללמוד תורה ולישא אשה דאיתמר בהדי' בבריית'. בשלמא מלדון ולערער עמהם לא קשי' די"ל דבמקום הפסד לא גזרו וכי קאמר מר בית הפרס לא העמידו דבריהם וכו' היינו במקום מצוה וע' מ"ש לקמן בסמוך. אבל מללמוד תורה ולישא אשה ה"מ להקשות. ויש ליישב דעדיפא לי' לומר לכל המצות שרי לקושט' דמילתא והנה על הקושיא זו תירץ גאון] אמור [כלומר תריץ] רבנן טומאה הוא דגזרו בי' [כלומר דענין טומאה לכל בית הפרס. רבנן גזרו שיקר' שם טומאה עליו] לכל מצוה שרי למיזל [ר"ל דגזרת רבנן לא נתבטלו בהכי דנשאר בטומאתו רק המצוה דוחה אותו לפי שעה כגוונא דעשה בכל מקום דוחה לא תעשה] לאפוקי במקום כרת דטהור משוינן לי' לעשות פסח [פי' דמקום פסח עקרו רבנן כל ענין טומאת בית הפרס וטהרוהו לגמרי. דבהא ליכא למימר דגזרתם נשאר אמקומו רק דהמצוה דוחה אות' דזה לית' דאם טמאהו אסור לעשות הפסח בטומאה שהוא בכרת]. וזהו דאמר מר בית הפרס לא העמידו דבריהם כלומר שעקרוהו לגמרי. ודע התוס' בפסחי' (צב.) ד"ה בודקין לעושי פסח כתבו וא"ת דמשמע הכא דדוקא לעושי פסח התירו ע"י בדיקה משום דלא העמידו דבריהם וכו' ואמר ר"י דהא דקאמר הכא במקום כרת דוק' היינו משום דאיכא נמי כרת בעשיית פסח בטומאה וכו' אבל בטומאת כהן דליכא אלא לאו שרי ליכנס בבית הפרס לצורך עירוב ויש דבר כגון ללמוד תורה ולישא אשה דשרי אפי' בלא ניפוח כדאמרי' במי שהוציאוהו ובע"ע משום דעדיפי משאר מצות ע"כ. מוכח מדבריהם דלשאר מצות כגון לרוץ לקראת מלכים או באבל שהולך בבית הפרס דבאין עמו בטומאה וכיוצא בו לא הותר לו כי אם ע"י בדיקה דהיינו בניפוח ולכאורה קשה דהא במי שהוציאוהו (מז.) ובמסכתא ע"א (יג.) שהביא תוס' תניא נמי דמטמא לדון ולערער עמהם בבית הפרס בביקתא חדא עם ללמוד תורה ולישא אשה אלא הוא הדבר אשר דברתי למעלה דלדון ולערער עמהם טעם אחר יש בו דבמקום פסידא לא גזרו. אמנם מתוך דברי תוספת מצוה לפרוק דעת הרמב"ם פ"ג מה' אבל דין י"ד שכתב מותר לכהן להטמא בבית הפרס וכו' כגון שהלך לישא אשה או ללמוד תורה וכו' אבל שהלך בבה"פ הכל הולכין אחריו שם לנחמו וכן וכו' לקראת מלכי ישראל וכו' וכן לדון עם הא"י ולערער עמהן מפני שהוא מציל מידן וכן כל כיוצא בזה הרי דכוללם יחד דבכולם התירו לטמא בבה"פ בלא שום בדיקה. וכן נראה שהוא דעת גאון דבכל אופנים מותר לילך בבה"פ בלא שום בדיקה. אמנם לכאורה קשי' מהא דעירובין (ל.) שהביא תוס' דקאמר מערבין לכהן בבה"פ ומפרש בגמר' משום דמצי אזיל כדרב יהודה דאמר מנפח אדם בבה"פ. וקי"ל עירובין (לא. פב.) וכן בטוש"ע א"ח סי' תט"ו דאין מערבין אלא לדבר מצוה וא"כ א"צ לנפח כלל (לולי קוצר הפנאי הארכתי עוד במ"ש תוס' בכורות (כט.) ד"ה היכי אזיל וכו' שנשאו ונתנו בעמקות דברי שאלתות. בפלפולא חורפא כחילתית. וליתן זמן בצמא את דבריהם לשתות):
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |