שאילת שלום על השאילתות/ע
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ולענין שאילת' דשאילנא קדמיכון [כלומ' השאלה דמבואר לעיל בסמוך ברם צריך ה"מ מדעתיה ודאי קא שכיב מאי מי אמרינן כי היכי דחיישי' ליה על בניה נמי חיישינן א"ד וכו' ומאי דבעי לפקח] ת"ש דתני' המבזבז אל יבזבז יותר מחומש [ומעשה בא' שבקש לבזבז יותר מחומש ולא הניחו לו חבריו כצ"ל] שמא יבא לידי עניות וכו' דמר עוקבא וכו' ה"מ מחיים אבל לאחר מיתה תילתא וכן הלכתא: לפנינו בכתובות (ס"ז:) אי' מר עוקבא וכו' כי קא ניחא נפשיה וכו' קם בזבזיה לפלגא ממוניה היכי עביד הכי והאר"א באושא התקינו המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ה"מ מחיים שמא ירד מנכסיו אבל לאחר מיתה לא ע"כ. הנה משמעות הסוגי' שמעי' מעובדא דמר עוקבא דעכ"פ עד פלגא מצי לבזבז לאחר מיתה. אכן כפי נוסחת גאון דמר עוקבא אמר הבו תילת' לעניים מנכסיי. ומסיק גאון וכן הלכתא ר"ל דיותר משליש נכסיו אינו רשאי לבזבז אף לאחר מיתה. וחידוש שבכל הגדולים ראשונים ובטוש"ע ליכא שום רמיזא. רק הרמ"א בי"ד בהג"הה ריש סי' רמ"ט כתב בזה"ל ואל יבזבז אדם יותר מחומש שלא יצטרך לבריות אבל בשעת מותו יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה ע"כ. מלשונו נראה דיכול לפזר כל נכסיו בשעת מותו. ואולי אם ראו דברי גאון דמסיק להלכתא תילתא דוקא מדלא צוה מר עוקבא ליתן יותר מתילתא ועכ"פ עד פלגא לפי הנוסחא שלפנינו היו מביאי' בבירור לפסק הלכה ואגב אמרתי דרך רמז דהא דאמר יעקב פ' ויצא וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו דלכאורה מלת לי קצת מיותר דהא פשיטא שלא יעשר מה שיתן השם לאחריני ואולי משום דמזה נפקא לן בכתובות (נ.) דאל יבזבז יותר מחומש דכתיב עשר אעשרנו לך ע"ש. ואל ההוראה זו אמר יעקב וכל אשר תתן לי כלומר בעודני חי על האדמה מכל מה שתתן לי לצורכי עשר אעשרנו שהוא החומש אבל מן מה שאניחנו אחרי להיורשי' איננו בכלל נתינת לה' בחלק חומש אלא יבזבז עד פלג' או תילת' [ודרך מקרה טהור מצאתי בבא"ה ס"ק ב' אהא שכתב רמ"א בהג"ה אבל בשעת מותו יכול ליתן צדקה כל מה שירצה. כתב דוקא עד פלג' שארית יוסף דף ע"ז עכ"ל ובהיות שהספר ההוא לא נמצא לפני לא ידעתי אם התעורר ג"כ לתמוה על שהעלימו עין ממ"ש גאון] וזאת לדעת דגם הרמ"א דקדק וכתב יכול אדם ליתן צדקה כל מה שירצה דוקא דרך צדקה יכול ליתן ככל אשר יחפוץ. אבל באופן אחר כגון להוריש כל אשר לו לאדם אחר היכא דיש לו בנים ודאי לכתחלה לא. שהרי אפי' מברא בישא לברא טבא נתבאר כתובות (נג") וב"ב (קל"ג:) דלא יעבר אחסנתיה כ"ש לאדם אחר וכן מוסכם מכל הגדולים ובטוש"ע ח"מ סי' רפ"ב שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש. ודע עוד בהרמב"ם פ"ו מה' נחלות דין י"א כתב כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אע"פ שאין היורשין נוהגין בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם מדות חסידות שלא יעיד אדם בצוואה שמעבירין בו הירושה מן היורש אפילו מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה והראה הכ"מ את מקומו של מדת חסידות היא בגמ' דב"ב (קל"ג:) וכן ציין הבאר גולה ס"ק ג' אהא שכתב בש"ע ח"מ סי' רפ"ב ומדות חסידות וכו' מימרא דשמואל לרב יהודא שיננא לא תהוי כעבורי אחסנת' כו'. אמנם משם אין ראיה אלא דאיהו גופא לא יעשה הכי וגם לא שמענו דמידות חסידות היא. אלא דינא הכי הוא שלא יעביר נחלה אפילו מברא בישא וכו'. ותו דחסידות לענין שלא להעיד לא נזכר שם כלל. ובכן עדיפ' להראות מקומו בכתובו' (נ"ב: ונ"ג.) ביהודא בר מרימר דהוה קא מיפטר מיניה ולא רצה שיטפל לזה ע"ש ובדין י"ג שם כתב צוו חכמים שלא ישנה אדם בין הבנים בחייו אפילו בדבר מועט שלא יבואו לידי תחרות וקנאה כאחי יוסף עם יוסף ע"ש: וכלשון הזה כ' הטור ח"מ סי' רפ"ב. ויצא להם כן מגמר' ערוכה שבת (יו"ד:) לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים וכו' ולכן יש לתמוה קצת שהשמיט דין זה [דאפילו מחיים ובדבר מועט אל ישנה] בש"ע ובאחרונים. וכתבתי מזה בקונ' אומר השכחה שהשמטה זו אינו יודע מה היא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |