ריטב"א/עירובין/נ/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף רש"י תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א בית מאיר קרן אורה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אבל מקו' שאינו מסויי' אין לו אלא ד' אמות. פי' א"א לקנות שם שבית' אלא בד' אמו' ואע"פ שאמר שם תהא שביתתי אין לו אלא ד' אמו' ומש' ואילך אלפי' אמ' לכל רוח ועל' קתני סיפ' דבד"א שיש לו שם ד' אמות כאלפים אמה לכל רוח בשסיים ד' אמות שקבע אבל אם לא סיים ד' אמות אלא שביתתי במקום פלוני דרך כלל לא יזוז ממקומו דכיון דלא סיים מקום לא קנה שביתה שם אלא במקום רגליו וגם כאן לא קנה שביתה שהרי נעקר משם כשאמר שביתתי במקום פלו' והיינו מאי דאמרי' דתניא כוותיה דרב:
ואמרי' לימא תיובתא דשמואל. ופרקי' אמר לך שמואל הכא במאי עסקי' כגון דאיכא ממקו' רגליו עד עקרו תרי אלפים אמו' כתחום שבת וד' אמות דשביתה דכל היכא דלא סיים מקום שיקנה שביתה בעיקרו אפי' שמואל מודה דלא יזוז ממקימו דדילמא בנופו האחרון שהוא חוץ לעיקרו קנה שביתה וכשתמצא לומר דקנה שם שביתה אין זה יכול לזוז ממקומו שהרי מקום רגליו הם חוץ לתחומו ולא אמר שמואל דאע"ג דלא סיים מקום תחת האילן קנה שביתה אלא כשהאילן כלו הוא תוך אלפים וד' אמות ממקום רגליו וכדפרישנא לעיל:
תניא כוותיה דשמואל טעה ועירב לשתי רוחות כסבר שמערבין לשני רוחות וקונין שביתה בשתיהן מהלך לצפון בעירוב לדרו' ולדרו' בעירובו לצפון. פי' מהלך לצפון כפי מה שיכול להלך שם מחמת עירובו של דרום ולא יותר דדילמא לא קנס עירוב אלא בדרום ועירובו של צפון אינו כלוים וכן מהלך לצד דרום כפי מה שיוכל להלך שם מחמת עירובו שבצפון לא יותר שאם הניח עירובו בצפון לסוף אלפים אמה של ביתו וכן לדרום לסוף אלפים אמה אינו יכול ללכת חוץ מביתו לדרום או לצפון אלא אלף אמה ונעשה חמר גמל בין שני העירובין ואם הניח כל א' מן העירובין לסוף חמש מאו' אמה מביתו יכול להלך חוץ ממקו' העירובין אלף אמה ואם מצעו עליו את התחום כלומר שהניחו כל א' מן העירובין לסוף אלפים מביתו ונמצא ביתו באמצע שני התחומין לא יזוז ממקומו שהרי אולי קנה שביתה בדרום ואינו יכול ללכת כלים מביתו לצפון כי סוף תחום שעשה בדרום כלה בביתו. ואם אולי קנה שביתה בצפון הרי ערובו ג"כ כלה בביתו וכדאמרי' לעיל ולקמן שאם כלתה מדתו בחצי העיר או בחצי בית אין לו אלא חצי ביתו ואפי' לר"ג דאמר דדיר וסהר כד' אמות דמי וכדכתבנ' לעיל. ופרש"י ז"ל דסייעתא דשמו אל מרישא דאי כרב למה מהלך בדרום בערובו לצפון דהא כיון דלא ידעי' היכן קנה ערוב אין לו מקום מסויים לעירובו וכיון שכן היה לנו לומר שלא יזוז ממקומו דומיא דסיפא דהא במקום העירוב לא קנה שביתה כיון שאין מקומו ניכר אם בצפון או בדרו' ובביתו לא רצה לקנות ואין זה נכון לפי מה שכתבנו למעלה שאין אדם עוקר משביתת ביתו כל יומן שלא קנה שביתה במקום עירובו אלא ס"פ דאם איתא לדרב היה לנו לומר בין ברישא בין בסיפא שיהא כבני עירו וכן פירשו בתוס': והקשו בתוספת לרבה דאמר בכל דוכתא כל שאינו בזה אחר זה אפי' בבת אחת אינו אמאי לא יזוז ממקומו היה לו להיות כבני עירו וכדאקשי' הכא ואליבא דרב והיכי לא אותבינן ליה מהא ברייתא במס' קדושין ודוכתי אחריני בש"ס רבה להאי מימרא ותירצו התם דלא שייך לומר שאינו בבת אחת אלא בדבר שהוא מעורב ממש אבל בכאן שהם שני מקומות אנן סהדי שכך היתה כוונתו שאם לא יקנה לו עירוב בשניה' שיקנה באחד מהם ומאי דאקשי' הכא לרב אינו אלא לפום לישנא קמא דפריש רבה טעמא דרב משום דלא סיים מקו'. רב תנא הוא ופליג.
ולענין פסק הראב"ד ז"ל פסק הלכה כרב משו' דרב ושמואל הלכתא כרב באסורי ואע"ג דתניא כוותיה דשמואל הא תניא כוותייה דרב דמאי דפרישנא לה אליבא דשמואל דחויה הוא דברייתא סתמא תניא אע"פ שכל האילן תוך אלפי' וד' אמות. ועוד דהא חזינן לאביי ולרב הונא ולרבה דשקלו וטרו אליבא דידיה ורבי' אלפסי ז"ל פסק הלכה כשמואל דתניא כוותייהו תיובתא דרב ואלו ברייתא דרב לא קשיא לשמואל וכן פסק הר"ז ז"ל והרמב"ם ז"ל וכן נראה עיקר וכ"ש למי שסובר דקי"ל הלכה כדברי המקיל בעירוב אפילו בדברי האמוראין ועובדא דרבה ורב יוסף דלקמן דאמרו תהא שביתתנו תיתי דקלא כשמואל אתיא דהא לא סלקו סיימו מקום וכן פסקו בתוספות היכן כתיב כן. פי' היכא רמיזו והיכא אסתורינהו רבנן למאי דקי"ל דתחומין דרבנן. ה"ג והא גרש"י ז"ל למדנו מקום ממקו' ומקום מניסא וניסא מניסא וניסא מגבול וגבול מחוץ וחוץ מחוץ ומדותם מחוץ לעיר. וה"פ כי ד' מקראות הם חד אל יצא איש ממקומו וחד ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה וה"ג מחוץ לגבול עיר מקלטו אשר ינוס וה"ד ומדותם מחוץ לעיר הילכך עבדינן ג"ש מקום מדכתי' כאן לא יצא איש ממקומו וכתיב הת' ושמתי לך מקום אשר ינוס שמה וכיון דעבדינן ג"ש זו הרי הוא כאלו כתיב כאן ניסא והדר דיינינן ניסא זו מניס' שכתיבה בכתוב מחוץ לגבול מעיר מקלטו אשר ינוס שמה. ועל ידי ג"ש זו דניסא ניסא לפי' גבול וחוץ הכתובים שם כאלו הם כתובים כאן וסדר גמרי' חוץ מחוץ מדכתיב ומדותם מחוץ לעיר. ובדין הוא דלא צריכינן למילף ניסא מחוץ אלא כיון דבתחומין מדרבנן ניחא לן למנקטה ומיהו לא גרסי וגבול מגבול כדגרסי במקצת נסחי שהרי אין כתוב גבול אלא במקרא האחד בלבד. ואין כתוב גבול גבול לעשות ג"ש:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |