רידב"ז/פאה/ז/ג

רידב"ז פאה ז ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הדא אמרה פרט בנשירתו קדש לית הדא פשיטא כו'. מדקאמר המניח כלכלה כו' הר"ז גוזל את העניים מוכח דבנשירתו הוא קדש לעניים דאם תאמר דאין נקדש רק בשהגיע לארץ וא"כ כשנפל לתוך הכלכלה לא נתקדש לעניים כלל ואמאי קרי לי' גזלן ותפשוט מהכא בעיא דאילפא:

ארשב"א שנייא היא כו'. לעולם איכא למימר דלא נתקדש לעניים רק בשהגיע לארץ וקודם שיגיע לארץ יכול להפקיר אלא דכ"ז דוקא כשאינו מבטל סדר תהלוכות הלקט דמניח לו ליפול לארץ רק שמפקירו אבל כשאינו מניח לירד לארץ כלל הרי מבטל בזה מעשה הלקט ובשביל זה נקרא גזלן. כנ"ל לפרש אליבא דהר"ש והרא"ש ז"ל:

[ואליבא דהגר"א ז"ל בשנו"א הכי פירושא הדא אמרה פרט בנשירתו קדש. מדקתני מתני' ה"ז גוזל את העניים ע"ז נאמר אל תסג וגו' דמשמע דאין ב"ד מוציאין מידו משום דאינו גזל גמור אלא כעין גזל וכההיא דלעיל (פ"ה ה"ה) ש"מ דפרט בנשירתו קדש דאם הקדיש לגבוה את הפרט קודם שהגיע לארץ כשהוא באויר הוה הקדש:

לית הדא פשיטא שאלתי' דאילפא כו' לקט בנשירתו מהו שיקדש. דאילפא בעי אם יכול אדם להקדיש לקט שדהו אחר שנשר קודם שהגיע לארץ מי אמרינן שכבר יצא מרשות בעה"ב משעה שהתחיל ליפול ותו לא מצי להקדיש או דילמא כ"ז שלא נפל לארץ מצי להקדיש. ותיפשוט מהכא דיכול להקדיש דהא אפילו לעצמו זכה אם נפל לתוך הכלכלה:

ארשב"א שנייא היא שהוא גרם כו'. כלומר דשאני פרט מלקט דאילפא לא בעי אלא בלקט אבל בפרט לא זכו בו עניים אלא אם נפרך ונפרט לפרוטות וכשאינו נפרט ונשאר שלם אין עליו דין פרט כלל וע"כ כשהניח כלכלה שהיא מדבר רך ומעכב מלהתפרט שפיר זכה ולא הוה גזל גמור דאינו אלא גרם שלא יפרט לפרוטות אבל בלקט איכא למימר דמשעה שמתחיל ליפול הוה עלי' דין לקט ולא מצי להקדישו] ועיין בבבלי תמורה (כה ע"א):

א"ר סימון טעמא דר"י כו' ונשאר בו עוללות כנוקף זית שנים שלשה גרגרים ב' וג' עוללות פחות מכאן אשכול. כן גירסת הגר"א ז"ל בשנו"א. ע"ד דהדין תניא לא למדו נ"ר אלא ממע"ש כו' מעתה אל יהא לו קדושה. בנטע רבעי כתיב ובשנה הרביעית יהי' כל פריו קדש הלולים לה' ומשמעות הכתוב דקדש קאי על הלולים שיהא ההלול קדש ולא שיהא עצם פריו קדש וע"כ פריך כיון דיליף ממע"ש דאין נ"ר בשביעית מעתה אל יהא לנ"ר קדושה כלל בשביעית ואף דחילול ודאי דבעי דהא כתיב (דברים כ) אשר נטע כרם ולא חללו דאלמא בעי חילול מהא לא ידעינן אלא דמצוה לחלל אבל לא שיהיו הפירות אסורין באכילה קודם החילול ובשלמא אי ילפת ממע"ש שפיר ידעינן דיש על הפירות קדושה ובלא חילול אסורין באכילה חוץ לירושלם אבל בשביעית דאין מע"ש נוהג כלל וילפת מינה גם לנטע רבעי א"כ יהא מותר לאכול ולחלל אח"כ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף