ר"י מיגאש/שבועות/כד/א
|
|
ודייקינן בשלמא לריש לקיש היינו דמשכח' לה בלאו והן פי' עיקר שבועת ביטוי בהאי קרא הוא דכתיב או נפש כי תשבע לבטא בשפתים להרע או להטיב להרע היינו לא אוכל להטיב היינו אוכל דהוה ליה לאו והן הילכך אין חייבין לעולם על שבועת ביטוי אלא עד שישבע על לאו והן וחיילא שבועתו והיינו דקא מקשה השתא בשלמא לריש לקיש דמוקים לה בפחות מכשיעור היינו דמשכחת לה בלאו והן שהרי אם נשבע שיאכל חצי שיעור מנבלות וטריפות חיילא שבועתו הואיל ואינו מושבע עליו מהר סיני ואם ישבע שלא יאכל חיילא נמי שבועתו שהרי אינו מושבע עליו מהר סיני אלא לרבי יוחנן דמוקים לה בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים דאשתכח שעל שיעור גמור הוא דנשבע ומשום דכלליה בהדיה דברים המותרין הוא דחיילא שבועתו בשלמא לאו משכחת לה דחיילא שבועתו בכולל להו דברים האסורים עם דברים המותרים אלא הן היכי משכחת לה שישבע שיאכל שיעור גמור מנבלות וטרפות וחיילא שבועתו ואם תאמר בכולל אותן עם דברים המותרים כי אמרינן כולל הני מילי היכא דקא מוסיף איסור אאיסורי' קמא אבל למישרייה לאיסורא קמא לא.
ומהדרינן משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור האי מימרא חזינא ליה לחד מרבוותא דקא פריש הכי שאם נשבע שיאכל עפר ונבילה ולא אכל מיגו דחיילא שבועה אעפר חיילא נמי אנבילה והאי פירושא לא דייק.
הכא מאי אריא עפר אפילו כלהו מילי נמי דלית להו איסורא כי קא משתבע עלייהו בהדי נבלה נימא מיגו דחיילא שבועה עלייהו חיילא נמי אנבילה ואם כן אמאי אוקמוה בעפר טפי מכל מילי דלית בהו איסור ועוד דכי אמרו איסור כולל הני מילי היכא דמשתבע אדברים אסורים בהדי דברים המותרי' למסרינהו אנפשיה דקא מוסיף בהו איסורא אאיסורא דאית בהו דאי לאו דכללינהו בהדי הני אחרינתא לא הוה חלה שבועה עלייהו דמושבע ועומד מהר סיני הוא וכיון דכללינהו בהדי אחרינתא אמרינן מגו דחיילא שבועה אהנך מותרין חיילא נמי אהנך אחריני בהדייהו באיסור כולל וקיימינן עליה בתרי איסורי אבל היכא דמשתבע אדברים אסורים למישרינהו אנפשיה אע"ג דכללינהו בהדי דברים המותרים לא חיילא שבועה עלייהו כלל דלאו כל כמיניה דקמשתבע למישרי איסורא הילכך האי פירושא לא דייק והכין פירוש' משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור כלומר אע"ג דלא משכחת לה בהן ממש דהא אי אישתבע שיאכל נבלות וטרפות ואע"ג דכליל להו בהדי דברים המותרים לא חיילא עליה שבועה כלל משכחת לה כדרבא דאמר רבא שבועה שאוכל ואכל עפר פטור דאלמא אע"ג דעפר לאו בר אכילה הוא כשנשבע סתם ואמר שבועה שאוכל אכילת עפר עלתה לו באותה שבועה ונפטר מאותה שבועה וממילא שמעינן שאם נשבע סתם ואמר שבועה שאוכל ואכל נבלות וטרפות אף על גב דלאו ראוין לאכילה אכילתן עולה לו באכילה ונפטר מאותה שבועה וכו'.
וכיון שכן הרי אתה מוצא שישבע שיאכל ותחול שבועתו ואפי' נבלות וטריפות שאעפ"י שאי אתה מוצא שישבע בפירוש שיאכל נבלות וטרפות ותחול שבועתו כיון שאם ישבע שיאכל סתם ואכל אחר כך נבלות וטריפות אכילתן עולה לו באכילה ונפטר בה מידי שבועה נמצא כאילו השבועה מעיקרא על כל אכילת דבר היתה ואפי' על נבלות וטרפות דהיינו הן.
הדין פירושא דהאי מימרא פירושא דייקא הוא.
אמר רב מרי אף אנן נמי תנינא שאכילת דבר שאינו ראוי לאכילה אכילה מיקריא קונם שאין אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבלות הרי אשתו אסורה אלמא אכילת נבלות אעפ"י שאינן ראוין לאכילה אכילה מיקריא וממילא שמעת דכי היכי דמי שנשבע שלא אכל כלום למפרע והוא אכל נבלות וטרפו' דאכיל' מיקריא מיחייב משום שבועת שקר הכי נמי מי שנשבע שיאכל להבא ואכל טרפות דאכילה מקרי' ועולה לו באכיל' ונפטר מידי שבועה כמו שאמרנו למעלה והיינו דאמר רב מרי אף אנן נמי תנינא ודחינן התם שנשבע שלא אכלתי למפרע דמעידנא דאשתבע אחשבה ושויה אכילה אבל הכא בעידנא דאשתבע אכתי לא אכלינהו לנבלות וטרפות הא לא אחשבינהו לאכילתו אכילה ויש לומר דכי אשתבע שיאכל על אכילת דברים הראוין לאכילה הוא דאשתבע:
יש בכאן לשאול לרבא דאמר שבועה שאוכל ואכל עפר פטור דאלמא אכילת דבר שאין ראוי לאכילה אכילה מיקריא אי הכי הא דתנן שבועה שלא אוכל ואכל דברים שאינן ראוין לאכילה פטור ואמאי פטור והא אמרת דאכילת דברים שאינן ראוין לאכיל' אכילה מקריא ותשו' שאני מיפטר משבועה מאחיובי שבועה דאילו לענין מיפטר משבועה כי קא משתבע שיאכל וחזינן ליה בתר הכי דקא אכיל דברים שאינן ראוין לאכילה גלי אדעתיה דלמיפטר משבועה נפשיה הוא דקא מהדר ואכיל להנהו מידי ואגלאי מילתא למפרע דכי אשתבע שיאכל ואפי' על דברים שאינן ראוין לאכילה אכוין אבל לענין אחיובי אשבועה כיון דאשתבע שלא יאכל וקא חזינן ליה בתר הכי דקא אכיל דברים שאינן ראוין לאכילה גלי אדעתיה דהך שבועה דאשתבע דאדברים שהן ראוין לאכילה הוא דאיכוין דמשום הכי קא אכיל להו השתא להני דברים שאינן ראוין לאכילה ולענין לשעבר לא מיבעיא לענין אפטורי משבועה כגון שנשבע שאכל והוא אכל דברים שאינן ראוין לאכילה דפטור משבועתו הוא דהא ודאי אחשבה לאכילתו ושויא אכילה אלא אפי' לענין אחיובי אשבועה נמי כגון דאשתבע שלא אכל והוא אכל דברים שאינן ראוין לאכילה כיון דלשעבר הוא הא ודאי אחשבה לאכילתו והויא לה אכיל' הנהו מידי אכילה ומיחייב אשבועתו והיינו דתנן קונם שאין אשתי נהנית לי אם אכלתי היום והוא שאכל נבלות וטרפות שקצים ורמשים הרי אשתו אסורה ואוקימנא משום דכיון דלשעבר הוא בעידנא דאשתבע אחשבה לאכילתו אכילה:
ודייקינן בשלמא לריש לקיש דמוקים לה למתני' דקתני שבועה שלא או כל ואכל נבלות וטרפות שקצים חייב במפרש חצי שיעור דלא מושבע מהר סיני הוא והיינו דקא פטר רבי שמעון פי' משום דקא סבר חצי שיעור אסור מן התורה והוה ליה מושבע מהר סיני כדתניא ר' שמעון אומר כל שהוא למכות ולא אמרו כזית אלא לענין קרבן בלבד אלא לרבי יוחנן דמוקים לה בכולל דברים האסורים עם דברים המותרים מאי טעמא דר"ש דפטר ומהדרינן ר' שמעון לטעמיה דר' שמעון לית ליה איסור כולל דתניא ר"ש אומר האוכל נבלה ביום הכפורים פטור פי' פטור מחיוב יום הכפורים משום דאין איסור יום הכפורים חל אאיסור נבילה ואילו הוה ליה איסור כולל כי אכיל לה לנבילה ביום הכפורים הוה מחייב ליה נמי משום איסור יום הכפורים דכי היכי דמיחייב משום נבלה משום דמעיקרא אסור הוא בנבלה ומותר בשחוטה חל עליה יום הכפורים מיגו דאיתסר בשחוטה ובכולהו מילי דאכילה איתסר נמי בנבילה.
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |