קרן אורה/נזיר/נט/א

קרן אורה נזיר נט א

דף נ"ט ע"א

גמ' הוא דאמר כי האי תנא כו' ואידך תנא דדריש לה שלא ישב איש בין הנשים ואשה בין האנשים ומשמע קצת דראב"י דדריש שלא יתקן איש בתיקוני אשה היינו נמי כתנא דס"ל לר"י כוותיה וכן הוא דעת הסמ"ג ז"ל לפסוק כר"י לאיכא דאמרי דלוקה ד"ת אבל מדברי הרמב"ם ז"ל לא משמע דהוא ז"ל פסק נמי כראב"י ואפ"ה בהעברת שער פסק דאינה אלא מד"ס. וצ"ל כיון דתיקון שאינו נראה הוא ליכא בזה לאו דאורייתא אבל בליקוט לבנות מתוך שחורות פסק דלוקה דתיקון הנראה הוא ועיין בהשגת הראב"ד ז"ל שם פי"ב מהלכות עבודת כוכבים ועיין בי"ד סי' קפ"ב ובביאורי הגאון ר"א ז"ל שם:

מהו לחוך כו' צריך לדקדק אי לחוך סתם מיבעי ליה הא בלא"ה מותר דהוי דבר שאין מתכוין ואפילו בנזיר מותר כדתנן נזיר חופף כו' ורש"י ותוס' ז"ל פירשו דבמתכוין להשיר שער מיבעי ליה. וא"כ מאי אריא לחוך וממ"נ אי ס"ל דבכל מעבירין אסור בכה"ג נמי אסור כיון דמכוין להשיר השער ואי שאר מעבירין מיבעי ליה ליבעי בכל המעבירין וי"ל דס"ל ודאי דבשאר מעבירין נמי אסור כיון דאינו עושה אלא להעביר השער אבל לחוך מיבעי ליה כיון דאינו נראה כ"כ דמתכוין להעביר אלא לחוך בעלמא אין כאן איסור דהא העברת שער עצמה אינה אסורה אלא משום תיקון אשה וכל שאינו ניכר כ"כ מיבעי ליה ופשיט ליה לאיסורא אבל בבגדו אע"ג דמכוין ג"כ להעביר שער פשיט ליה להיתרא דזה ודאי לאו תיקון גמור הוא והרמב"ם ז"ל בפי"ב מהלכות עבודת כוכבים לא כתב להנך בעיא דרב מהו לחוך לא ביד לאיסור ולא בבגדו להיתר. ואולי מפרש הא דמסיק הש"ס ולית הילכתא כוותיה קאי אכולהו בעיא דרב משום דרב לטעמיה דס"ל דבר שאין מתכוין אסור ומש"ה מיבעי ליה מהו לחוך אבל לדידן דקי"ל אפילו גבי נזיר דחופף משום דדבר שאין מתכוין מותר לחוך נמי מותר:

וראיתי בש"ג בשבועות שם שכתב וז"ל ומיהו אם כשחופף בשערות כדי להסיר מפלות מאליו אין בכך כלום דדבר שאין מתכוין הוא וצ"ל כדי להסיר דבר העוקצתו קאמר ואינו מתכוין להעביר שער ובכה"ג נראה דאפילו אם פסיק רישא היא שרי כיון דאין זה איסור מצד עצמו אלא משום קישוטי נשים וכיון דאינו מתכוין לזה שרי וע"ש שהקשה מהא דאל יכרוך חבלים של פשתן וצמר בשבת פ' במה בהמה דמוקמינן לה משום כלאים ופירש רש"י ז"ל דס"ל דבר שא"מ אסור וא"כ למה פסקו הרי"ף ז"ל והרא"ש שם לאיסורא דאנן קי"ל דבר שאין מתכוין מותר וכתב דס"ל דזה הוי פ"ר ועיין בש"ג בשבת שם:

ועיין תוס' יבמות שם שכתב דאם מגלח כל גופו אין כאן איסור לא ילבש דלאו נוי הוא וכתבו סמך לזה מדלא אשכחן דעשה דמצורע דוחה לאו דלא ילבש ואין זה מוכרח דכל שאינו מתכוין לקישוט ודאי אין כאן איסור ולמצוה הוא דקמכוין. וכן כתב ר"ת ז"ל שם לפרש הא דאמר ליה והא קא גדל אע"ג דיכול לגלח במספרים משום דכל שאינו מתכוין לקישוט אלא משום צער מותר ועיין תוס' ז"ל הכא בד"ה בעי מיניה רב מר"ח כו' ולפי' ההלכות כו' וכן נראה כו' ומאי קושיא יטלנו במספרים והא קגדלו והואיל וסופו ליגדל אף כשיגלחנו אין זה תיקון כו' וזה סותר קצת דבריהם הראשונים שכתבו וכן נראה כו' ולפי מש"כ כאן אין כאן קושיא וכמש"כ ר"ת ז"ל שם ביבמות וגם לא הבנתי מטעם זה דברי הש"ע י"ד סי' קפ"ב שכתבו להני תרי דיני דמראשו ועד רגלו מותר. ואם מכוין בשביל צער בית השחי לבד ג"כ מותר ותרתי למה לי דהא מראשו ועד רגלו ג"כ לא שרי אלא משום דלרפואה קמכוין וזה אפילו בית השחי לחוד שרי ועיין בדברי האחרונים ז"ל שנחלקו בכל גופו אם מתכוין אפילו ליופי יש מתירין ומדברי התוס' ז"ל ביבמות לא משמע הכי דא"כ לאו ראיה היא ממצורע ועוד דא"כ מאי פריך לרב מברייתא דמעביר כו' הא רב כל גופו קאמר ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף