קרבן העדה/יומא/ה/ו

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
רידב"ז




קרבן העדה TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' על טהרו. אחר שגמר מתנות הקרנות מזה עליו שבע פעמים כדכתיב והזה עליו מן הדם:

טהרו. מקום המגולה שבו לא ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים כדמפרש בגמרא אלא על זהבו של מזבח:

ושל מזבח החיצון. שירי דמי חטאות החיצונות היה שופך על יסוד דרומי:

אלו ואלו. דמים החיצונים והפנימים הנשפכים על יסוד מזבח העולה היו שותתין ונופלין מן היסוד על הרצפה:

ומתערבין באמה. בסילון שבעזרה היוצא לנחל קדרון:

לגננים. בעלי גנות:

ומועלין בהן. אסור ליהנות מהן בלא דמים:

גמ' ולא על אפרו. המונח ע"ג המזבח:

צד צפוני. היה נותן ז' הזאות שהיה מזה על המזבח:

מ"ד צד צפוני רבי ליעזר. דאמר במקומו היה עומד ומתטא והיינו בצד צפון שמשם היה מתתיל מקרן מזרחית צפונית ושם עמד אף בשעת גמר מתן קרנות:

ומ"ד צד דרומי כרבנן. דסברי ברגל היה מקיף וגמר מתן קרנות בקרן דרומית מזרחית ושם היה נותן ז' הזאות:

כל הניטל מבחוץ להנתן בפנים. כגון גחלים לקטרת:

ניטל מן הסמוך לפנים. ממזבח הזהב ומצד המערבי:

וכל היוצא מבפנים להנתן בחוץ. כגון דם הפר שמוציא מבפנים לחוץ שמתחלה נותן בפנים על הפרוכת ואח"כ בחוץ ניתן מן הסמוך לפנים דהיינו בהאי דפגע ברישא והוא קרן דרומי:

גחלים. שנוטל לקטורת בכל יום:

ונר המערבי. אש לנר המערבי להדליקו:

למידין מגחלים של יה"כ. שנוטל לקטרת שנאמר ולקח מלא המתתה גחלי אש מלפני ה' ואיזהו מזבח שמקצתו לפני ה' ולא כולו לפני ה' הוי אומר זהו מזבח החיצון וילפינן לגחלים שבכל יום ונר המערבי מק"ו דהשתא לקטרת שלפנים ניטלין ממזבח החיצון כ"ש להני שהם מבחוץ יותר שנוטלין ממזבח החיצון:

ושני בזיכי לבונה. ילפינן משירי דמים הפנימים שנשפכים במזבח החיצון אע"ג שהיו בפנים ה"ה בזיכי לבונה אע"ג שהיו בפנים ע"ג השלחן כשיצאו לחוץ מקטירין אותן בחוץ:

ואת כל דם הפר. מה"א יתירה דרשינן בת"כ לרבות פר יה"כ לשפיכה:

ולמה לא אמר. התנא לרבות פר ושעיר של יה"כ לשפיכה:

בלא כך אינו זקוק להערית. בתמיה וכיון שצריך לערב דם הפר בדם השעיר טרם צאתו לחוץ א"כ כששופך דם הפר צריך לשפוך גם דם השעיר עמו והא דתני דם הפר לפי שהוא מרובה מדם השעיר:

אשכחת. תנא דתני בפירוש לרבות פר ושעיר של יוה"כ לשפיכה:

מחלוקת ביניהון. כלומר איכא בינייהו:

ה"ג מאן דמר אם כיפר כילה אין השיריים מעכבין. וה"ק אם כיפר עיקר המתנות כילה ואפילו לא שפך השיריים:

ה"ג מ"ד אם כילה כיפר השיריים מעכבין. וה"ק אם כילה הכל אז מכפר ואם לא כילה הכל אז אין הכפרה של מתנות מכפרת:

משמעות. דורשין איכא בינייהו מר משמע ליה הכי [ומר משמע ליה הכי]. אבל שיריים לכולי עלמא אין מעכבין:

מאי כדון. כלומר איך מפרש ריב"ל לדברי התנאים מאי כלה ומאי לא כלה:

עושה אותן ארבע מתנות. כמו מתנות דמזבח החיצון ואם נתן מתנה אחת כיפר ה"ה במתנות דמזבח הפנימי:

אינו עושה אותן אלא מתנה אחת. ואם חיסר אחת מהן לא עשה כלום ל"א מ"ד עושה אותן ארבע מתנות ואם לא נתן אלא מתנה אחת לא כיפר ומאן דאמר עושה אותן מתנה אחת אפילו לא נתן אלא מתנה אחת כיפר:

מה אם שירי חטאת וכו'. כלומר אין צריך קרא שתהא מתן דמה של עולה טעונה יסוד:

ה"ג בבבלי בזבחים פרק איזהו מקומן אמר רבי עקיבא מה אם שירי חטאת וכו':

הא ביום הכפורים מכפרין. לכך לא קאמר ואינן ראויין לכפר דהא יש מקום שהן ראויין לכפר:

מה נן קיימין. במאי עסקינן האי קרא אל יסוד מזבח העולה למאי אתא אי למתן קרנות לא צריך קרא דהוא קל וחומר כדר' ישמעאל ור"ע ולמצוה לשיריים לא צריך דהא כתיב בחטאת ואת כל דם הפר וגומר אלא לעיכוב לשיריים הוא דאתא:

מה לתחתונים וכו'. רישא דברייתא שנוייה בזבחים פרק איזהו מקומן ובעי למילף הניתנין למעלה שנתנן למטה שלא כיפר דומיא דניתן למטה שנתן למעלה וקאמר מה לתחתונים שניתנו למעלה דין הוא שלא כיפרו שאין קרב מהן למעלה לעולם:

שיש מהן קרב למטה. והן שיריים שנותנן ליסוד:

שיש מהן קרב בחוץ. שפיכת שיריים:

ואם נתנן. בתחלה בחוץ לא הורצו דעיכובא כתיב בהו כאשר עשה:

שאין מזבח. הפנימי ממרקן שאין שם גמר מתן דמים שעודן צריכין עבודה אחת הלכך חמירי וקא סלקא דעתך דצריכין לשפיכת שיריים שמע מינה דשפיכת שיריים מעכבי:

שהרי הקרנות ממרקות אותן. שהוא גמר מתן דמיהם לעכב דהא לכולי עלמא שיריים החיצונים לא מעכבי הלכך לא חמירי ויכשרו למטן להכי אצטריך אותה:

ומשני מהו אין מזבח הפנימי ממרקן. לא על השיריים קאי אלא שאין המזבח הפנימי לבד ממרקן אלא אף הזיית הבדין והפרוכת צריכין וכיון דצריכי להנהו תרי הזיות חמירי תאמר בקרנות שממרקין וגומרין כל העבודות של הקרנות:

דתנינן. בפרק איזהו מקומן אם לא נתן השיריים לא עיכב ש"מ דאין השיריים מעכבין:

זה לפניי ולפנים. כפר בדמים הללו בלפני ולפנים:

זה ההיכל. אף בהיכל מכפר בדם הזה דהיינו על הפרכת וכן במזבח הזהב כפר בדם הזה ואף בעזרות:

מה אית לך.. שמכפר מדם הזה בעזרה מאי לאו שיריים ששופך על יסוד מזבח החיצון וכיון דכתיבו בפרשה מעכבין דהא כתיב חקה:

מקומן מעכב. או לא אם נתנן על יסוד מערבי מעכבין או לא:

נותנן. לשיריים בלילה ע"ג המזבח הזבח פסול ושוחט זבח אחר או דלמא אין צריך לשחוט זבח אחר:

מחשב להן. אם חישב על השיריים ליתנן חוץ לזמנן או חוץ למקומן הזבח פסול או לא:

אבדו. השיריים מה הן מעכבין הזבח או לא מי אמרינן דלא מעכבי אלא כשהן בעין אבל אם נאבדו לא כמו האימורין שאם נאבדו הזבח כשר ואי איתנהו מעכבי או דלמא אפילו ליתנהו מעכבין:

צריכה ליה. כי קמיבעיא ליה אם התחיל ליתן מן השיריים על המזבח ונחסרו:

אבל אם לא התחיל ליתן. הכל מודים כששייר מהזאות הרי הן שיריים ואם לא נשתייר אין כאן שיריים ואינן מעכבין:

אלא כפרת נפש בלבד. אבל לא שיהיה בו קדושה שימעול בו הנהנה ממנו:

אין לך בו אלא כרת נפש בלבד. והיינו האוכלו אבל הנהנה ממנו פטור לגמרי:

הקדיש דם. לבדק הבית איכא בינייהו:

ה"ג וזה הואיל ואין בו כפרה יש בו מעילה וכו' וזה הואיל ויש בו כרת אין בו מעילה:

ה"ג הקדיש דם לבדק הבית וכו' והוה ר"ז חדי בה. ויהיה ר"ז שמח בשמועה זו שכיון לדברי ר' יוחנן:

סבר. ר"ז על דרבנן איתאמרת הנך טעמים דאמר ר"י אבל לר"ש אפילו דם קדשים אית בהו מעילה מדאורייתא:

א"ל. ר"ז לר' בא ומה בידך מה שמעת מר"י למאן קאמר האי טעמא דאין מעילה בדם:

ועל דר"ש איתאמרת. השיב לו ר' בא דר"י אמרו אפי' לר"ש דלד"ה אין מעילה בדם קדשים מדאורייתא ואף ר"ש לא קאמר דיש מעילה אלא מדרבנן ובמקדיש דמים לבדק הבית וכ"ה בתוספתא דמעילה וכן היה רש"א המקדיש דמים לבדק הבית מועלין בהן ל"א א"ל ר' בא לר"ז ומה בידך שאתה סובר שנאמרו הדברים לרבנן ואינו כן שנאמרו אפי' לר"ש:

ה"ג כך משיבין ר"מ ור"ש לחכמים. אלו מכרן לדם קדשים מודים אתם שמועלין בדמיהן ותופסין המעות הקדושה ה"נ שמועלין בדם עצמו:

ופליג על ההיא דאר"ל. הא דקאמר שמא אינו תופס דמיהן דמשמע דברור לו שתופס דמיו פליג אדר"א:

לפיכך. ל"ג בכולא מימרא דר' לעזר:

ה"ג דישון מזבח וכו' אם מכרן תופס את דמיהן הדמים וכו' אם מכרן אינו תופס את דמיהן:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף