קרבן העדה/יומא/ב/א

קרבן העדה יומא ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' בראשונה כל מי שרוצה לתרום. כל כהן שהיה מאותו בית אב ורוצה לתרום הדשן שחרית תורם ולא היה פייס בדבר:

ובזמן שהן מרובין. הבאים לתרום זה אומר אני תורם וזה אומר אני תורם זה היה משפטם:

רצים ועולים בכבש. המזבח שהיא ל"ב אמה אורך:

וכל הקודם. לכנוס לתוך ד' אמות עליונות של כבש הסמוכות לראש המזבח זכה לתרום וזהו גורלם:

ואם היו שנים שוים. בכניסתם אין אחד מהם זוכה לתרום אבל מעתה כולן באין להטיל גורל ומהו הגורל הממונה אומר לכולם:

הצביעו. הוציאו אצבעותיכם כל אחד יראה אצבעו כדמפרש בגמ' אחד או שנים. מפרש בגמ' ואין מוציאין אגודל במקדש. מפני הרמאים כשיקרב המניין לכלות ויביט למי יכלה יוציא זה העומד לפניו שתי אצבעות כדי שימנה בשני בני אדם וימהר המנין לכלות בו והממונה לא יבין לפי שאדם יכול להרחיק האגודל מן האצבע הרבה ונראין כאצבעות משני בני אדם:

ארבע פייסות היו שם. ד' פעמים ביום היו נאספים לפייס ובגמרא מפרש למה לא היו מפיסין על כולם בבת אחת:

גמ' ולמה לא קבעו פייס לתרומת הדשן. קודם שאירע תקלה במרוצתם:

איתא חמי. כל זה מן הקושיא בוא וראה השתא לשחיטה שהיא כשרה בזר תקנו פייס כדתנן לקמן כ"ש תרומת הדשן שאסורה לזר שהיה להם לתקן פייס:

חזר ר' מנא. ותירץ שחיטה לפי שאינה כשרה אלא ביום כדכתיב ביום זבחכם תקנו לה פייס אבל תרומת הדשן שכשירה כל הלילה אם נתקן לה פייס לא ישכימו לבוא על הספק משא"כ במרוצה כל אחד סובר שהוא יקדים את חבירו:

מאי חמית מימר כן. מה ראית לומר כן שתהא תרומת הדשן כשירה כל הלילה:

ומשני כל הלילה והרים. דכתיב על מוקדה כל הלילה וכתיב בתריה והרים את הדשן משמע דאדלעיל קאי דכל הלילה והרים את הדשן:

זר שתרם. את הדשן מעל גבי המזבח:

עבודת מתנה שנאמר ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם והזר הקרב יומת עבודת מתנה ולא עבודת הרמה שמסלק מעל המזבח כגון תרומת הדשן:

לכל דבר המזבח. לרבות עבודת סילוק:

עבודות שהכהן מתחייב עליו. כלומר אפילו כהן חייב עליו אם עשאו בחוץ דמשום שחוטי חוץ אף זר חייב עליהן מיתה משום זרות אם עשאן בפנים ואע"ג שעל כולן מוזהר הזר מ"מ מיתה אינו חייב אלא על אלו:

ואתיא.הא דרב כרשב"ל מדלא קחשיב הרמת הדשן:

אפילו לתרומת הדשן. זר חייב עליה מיתה:

חתה גחלים. בתוך המחתה ולא הוציאן לחוץ היינו פלוגתא דר"י ורשב"ל:

הוציא שאר הדשן. לאחר שהרים את המחתה היינו נמי פלוגתא דר"י ורשב"ל דהא נמי עבודת סילוק היא:

אתיא. הא דאמרינן דבהוצאת הדשן נמי פליגי:

כמ"ד אחרים. הא דכתיב בהוצאת הדשן ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן היינו אחרים פחותים מהראשונים מיהו צריך כהן כשר ש"מ דעבוד' היא וזר חייב עליה:

ברם כמ"ד. אבל למ"ד אחרים לרבות בעלי מומין דכשרים להוצאת הדשן א"כ לאו עבודה היא ולכ"ע זר פטור ובבבלי מפורש דרבנן ור"א פליגי בה:

הוא זר וכו'. מאי שנא זר מאי שנא בעלי מומין:

זר שסידר המערכה. של עצים חייב שהיא עבודה תמה דליכא בתרה בסידור המערכה מידי:

ובלבד. בסידור שני גזרי עצים שנאמר בהן כהונה אבל שאר סידור לא מחייב:

להצתת אליתא. להצית בהן אור למערכה גדולה:

אליתא. קסמים דקים:

ובכלי שרת. שיהא לבוש בגדי כהונה ארבעה אם כהן הדיוט הוא ובשמנה אם כהן גדול הוא:

בני אהרן הכהן. וכל מקום שנאמר בני אהרן הכהן בכיהונם משמע בגדי כהונתם:

וכי עלת על לב. מאחר שלמדנו מדכתיב והאש על המזבח תוקד בו שיהא בראשו של מזבח כלום הוצרכנו למקרא הזה להטעינו כהן וכי תעלה על לב שהזר קרב למזבח והלא נאמר אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו:

שלא תהא אלא בראשו של מזבח. וכהונה דכתיב בהאי קרא לגופיה איצטריך שנתינת אש צריכה כהן ולא יטילנה זר ויזרקנה למזבח:

התיבון והא. תניא כתיב והאש וכו':

מחלפא שיטתיה דר"י. קשיא דר"י אדר"י:

תמן הוא מצריך כהן כשר. א"כ עכ"ל דאינו בראשו של מזבח דאס"ד שהוא בראשו של מזבח ל"ל קרא שתהא בכהן כשר פשיטא וכי זר קרב על גבי המזבח:

וכא. והכא הוא אינו מצריך קרא לכהן כשר דהא יליף מוהאש דבעינן שתהא בראשו של מזבח וממילא שמעינן דבעינן כהן כשר:

מה את ש"מ נאמר בראש המזבח. כלומר אי לאו קרא ונתנו בני אהרן הכהן הוה מוקמינן האי קרא דעל המזבח למילי אחריני כי היכא דמוקמינן על המזבח אחרינא דכתיב בהאי קרא לדרשא אחרינא ל"א מה את ש"מ מהא ליכא למשמע דנאמר בראש המזבח וזר הוה אפשר לומר בראש המזבח ואפילו זר דהא רבי יהודה לית ליה הך סברא דאין זר קרב לגבי מזבח ולשון זה נראה:

תרם. הדשן והפריחתו הרוח אם יוצא ידי הרמה או לא היינו פלוגתא דר"י ור"ח:

בפריחה האחרונה. כשפרח כל הקומץ מע"ג המזבח נתכפרו הבעלים והשיריים מותרים לכהנים:

משיאחוז האור ברובו. א"כ הכא לא יצא ידי הרמה:

מה ברובו. מיבעיא ליה באיזה רוב קאמר ר"י שצריך שיאחז בו האור אם ברוב כל הקומץ סגי או דלמא ברוב כל קורט וקורט בעינן ולא מהני רוב הקומץ:

תרם חציה. דסובר אין קמיצה פחותה מב' זתים ותרומת הדשן נמי בקמיצה וקאמר דאם תרם שני פעמים בכל פעם כזית היינו פלוגתא דר"י וריב"ל:

והקטירו אפי' שומשמין. כשיעור שומשמים לחוד עד שהקטיר הכל יצא ה"ה ה"נ בתרומת הדשן יצא:

מתני'. דפ' הקומץ לא משמע כן דתנן הקטיר קומצה פעמיים כשרה דמשמע דוקא פעמיים חציו בראשונה וחציו באחרונה ולא פעמי פעמיים:

משני זתים. הלכך האי דתני במתני' פעמיים דוקא נקט שתהא בכל הקטרה כזית ולא פחות דאין הקטרה פחות מכזית:

מעתה. שאין קמיצה פחותה מב' זתים א"כ כהן שאין ידו מחזקת ב' זתים פסול לעבודה דכיון דהוא פסול לקמיצה פסול ולא נזכר זה במומי הכהנים:

בין בימין בין בשמאל. כשר:

או מחטאת ביד. דכתיב גבי מנחה קדש קדשים היא כחטאת כאשם וקאמר אי מחטאת יליף לה אפילו ביד כשרה דהקטרת קומץ במקום זריקה היא וזריקת חטאת ביד שנאמר ולקח הכהן מדמה באצבעו מיהו בימין דוקא דכל מקום שנאמר אצבע אינו אלא ימין:

או באשם. ואי מאשם יליף בכלי נמי כשר דלא כתיב בו אצבע מיהו ימין בעינן דתניא גבי אשם זרק בשמאל פסול דכל מקום שנאמר כהונה אינה אלא ימין:

קיבל. הדם בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו וכשר:

אם בשמאל הוא מחזיר. הדם לזרקו על המזבח כ"ש שכשר להחזיר לימין וליתן לכלי שיקטיר ממנו למזבח:

בזך. כף שהקומץ בתוכו:

א"ר לא אם. תני אדם ברייתא דבשמאל כשר ר"א בר"ש הוא ששנה אותה:

דתני ראבר"ש אומר. מנחה אינה צריכה קידוש בזך אבל למ"ד דבעי קידוש בזך לא מהני חזרה לימין משום דהוה כדם שנשפך מצואר בהמה ע"ג הרצפה ואספו שפסול אבל אי לא בעי מתן כלי ה"ל כדם שנשפך מכלי ע"ג הרצפה ואספו שכשר:

דתנינן תמן. בפ"ג דמנחות:

שלא בכלי שרת. שלא קידש קומץ בכלי שרת דבתחלת מנחה ודאי לא פליגי דבעי כלי:

מאי כדון. מעתה במאי פליגי:

רבנן. דמצרכי כלי שרת להקטרה מצרכי נמי ימין וה"ה הרמת הדשן בעי ימין:

ותמיה אני. איך מדמין האמוראים הרמת הדשן להקטרת הקומץ הא לא דמיא אלא לקמיצה:

שזו בהרמה. תרומת הדשן וקמיצה בהרמה שצריכה שיעור כדלקמן וכיון דקמיצה לכ"ע דוקא בימין א"כ אף תרומת הדשן דוקא בימין:

והרים. כתיב והרים את הדשן אשר תאכל האש:

אלא בששייר. שצריך לשייר מן הדשן ע"ג המזבח שלא יטול כולו:

אין אכילה אלא בכזית. וצריך שיהא בדשן כזית:

היה בכולו כזית. שלא היה דשן ע"ג המזבח יותר מכזית היכי ליעביד:

יכול עצים. דוקא דשן העצים ולא דשן הקרבנות א"נ יכול שירים גם דשן העצים שהרי האש אוכל והעצים והעולה ועצי המערכה:

ת"ל. את העולה שאף מה שתאכל האש מן העולה ירים:

אי עולה. אי הוה כתיב את דשן העולה ה"א אפילו איברי העולה ירים:

ת"ל אשר תאכל האש. ללמד שלא ירים אותם עד שיתעכלו ותאכלם האש:

חותה מן האוכלות הפנימיות. מן הגחלים שבאמצע הדליקה לאחר שפנה שאינן נאכלין לצידי המזבח:

ויורד. למטה לארץ:

קידם עצים לאש. שסידר תחלה המערכה ואח"כ הצית בהן את האור:

סידר עד שלא תרם. כלומר או שסידר המערכה קודם שתרם הדשן:

ה"ג משחיל ונותן מפרק ותורם. וה"פ משליך עצים ונותן האש תחילה מפרק המערכה ותורם תחילה דסידרן מעכב:

חילפיי. שם חכם:

קומץ. של היום שנתן ע"ג מערכת לילה דהיינו קודם שסידר המערכה של היום א"נ קומץ ואימורין של אמש שהיו מונחים ע"ג המזבח שאינן נפסלין בלינה:

ופריך ולא מתני' היא. דאין מקטירין דבר קודם לתמיד של שחר כ"ש קודם המערכה של שחרית שהיא העבודה הראשונה דיום:

ומשני מתני' אינה אלא למצוה. דאין מקדימין וכי קמיבעיא ליה לעכב אם הוא פסול בדיעבד:

ציץ מהו שירצה על טוומאת ידים. מי אמרינן חמירי דברי סופרים מדברי תורה או לא א"נ טומאת ידים היינו שלא קידש ידיו ורגליו מן הכיור:

ידים מהו שיפסלו משום יוצא.אם יצא מן המקדש אם צריך לקדש ידיו ורגליו שנית או לא א"נ בהושיט ידיו חוזר למקדש קמיבעיא ליה:

ופריך ולאו. ברייתא מפורשת היא שאינן נפסלים משום יוצא:

ניטמאו. ידיו בדבר שאין טומאתו מן התורה כגון פיגול ונותר שמטמאין את הידים:

יצא. הכהן מן המקדש א"נ יצאו ידיו אינן נפסלים משום יוצא ואין צריכין קידוש שני:

ומשני ואתיא כמ"ד וכו'. מהא לא תפשוט דהך ברייתא אתיא כמ"ד לינה אינה פוסלת בידים הלכך גם יציאה אינה פוסלת:

מה צריכה ליה. כי קמבעיא ליה למ"ד לינה פוסלת בידים אם גם יוצא פוסל בהם או לא:

משום מחוסר זמן. כגון שהקדים לקדש ידיו ורגליו קודם עמוד השחר:

ופריך ולאו מתני' היא. דתניא קידש ידיו היום דהיינו קודם עמוד השחר לצורך היום דאי מאתמול נפסלין בלינה:

תחלת עבודה של מחר היא. אע"פ שתורם בלילה צריך לקדש ידיו ורגליו ואינו יוצא בקידוש של אמש:

מן הכיור המשוקע במים. שבערב היו משקעין הכיור למטה שלא יהיו מימיו נפסלין בלינה וקאמר שאסור להגביה הכיור בלילה דא"כ נפסלין מימיו אלא צריך לטבול כשהכיור למטה א"נ מלתא באנפי נפשה היא שצריך לטבול מכיור המשוקע שלא נפסלו מימיו:

מכיון שמסר יום ללילה דיו. כיון שהיה הכיור תחלת הלילה למטה שוב אינו נפסל בלינה דתחלת הלילה גורמת הפיסול וכהן שתורם הדשן טובל בכיור למעלה א"נ מכיון שהיו מקודשים מתחלת היום ללילה תו לא צריך:

משהוא מגביה. הכיור בלילה לתרומת הדשן מיד הוא משקיעו דעמוד השחר הוא העושה לינה ואם הוא למעלה כשעולה עמוד השחר פסול:

אינו צריך לקדשן בלילה. אם לא הסיח דעתו:

צריך לקדשן ביום. שסובר רבי שהלינה פוסלת בקידוש ועמוד השחר הוא העושה לינה:

כל ג'. כלומר ג' ימים שיותר מכאן אי אפשר לו לעסוק בעבודה בתמידות שלא יישן בינתיים:

אבל בתחלת עבודות. שהפסיק בין עבודות דאתמול לדהיום צריך קידוש וקשיא דר"ח בר יוסף כמאן אי כר' האמר לינה פוסלת בעמוד השחר ואי כראב"ש אפי' בלילה אין צריך קידוש:

ומשני רחב"י. מפרש לברייתא:

אבל בתחלת עבודות צריך לקדשן. כביום מיהו אם קידש בלילה אפי' לשירי עבודות כגון הקטר חלבים ואימורים תו לא צריך לקדשן ביום:

ה"ג דברי ראב"ש וכו':

שאין הלינה פוסלת בידים בשירי עבודות. ואפי' למחר יכול לעבוד בקידוש של היום ורחב"י כתרוייהו ס"ל:

ה"ג פתר מתניתי' קידש ידיו ורגליו ביום אינו צריך לקדשן בלילה בשירי עבודות בלילה צריך לקדשן ביום. וה"פ אע"פ שקידש בלילה לעבודה צריך לקדשן ביום דעמוד. השחר עושה לינה:

ה"ג אפי' עסוק בעבודה כל ג' וכו':

בין בתחלת עבודות וכו'. ור"י כרבי:

כך אין הלינה פוסלת בכיור. שאם המים למעלה כל הלילה אינן פסולות לראב"ש:

שאין הלינה פוסלת בידים. ומדלא קאמר שאין הלינה פוסלת ברחיצה ש"מ דבכיור פוסלת:

הכיני. הא כן היא מתפרשת הברייתא:

ובלבד מיום ללילה. אבל אם מסרו יום ללילה דיו והידים העוסקין בעבודה תמיד כמסר ויום ללילה דמיין:

מה בין וכו'. מיבעיא ליה הני ד' אמות דמתני' אהייא קאי אם אד' אמות התחתונות דכבש או ד' אמות העליונות הקרובות לגבי מזבח איירי מתני' מן מה וכו'. כלומר ת"ש ממתני' מעשה שהיו שנים שוין רצין ועולין בכבש. עכ"ל שהיו שוין באמצע הכבש ורצין לד' אמות העליונות הקרובות למזבח ש"מ לגבי מזבח תנן:

הוציאו אצבע. היינו הצביעו וכדפרישית במתני' מהו אין מונין. מי אמרינן דאין מונין כל עיקר אפי' א' משום קנס או דלמא אין מונין לו אלא א' אבל לא היתירות:

ארבע. אם הוציא ד' אצבעות:

הממונה. על רצועות המלקות:

מכה אותו בפקיע. כמין חבל תלוי במקל כרצועה שהב"ד מלקין בהן אלא שהיא מופסקת בראשה לרצועות דקות:

ובטל הפייס. מפני שאירע בו דבר קלקלה וכדאמרינן בעירובין:

אין אומרים ממי במקדש. פי' לא היו אומרים ממי מתחיל הגורל אלא הממונה היה מגביה מצנפתו של א' מהן וידעו שממנו מתחיל הגורל ולא אמר בשם ממי מתחיל שהיה נראה כבזיון לשאר כהנים:

ופריך וחש לומר וכו'. וניחוש שמא הממונה על הפייסות יוציא שהוא רואה אוהבו או קרובו הסמוך לזה שנוטל המצנפת יוציא מספר קטן כדי שבו יגמור המנין ויעבוד הוא:

ומשני כמין קובליים היו עושין. כמין שלשלת כזה ולא היה יכול לעמוד על מניינן. א"נ בעיגול סביב סביב כמה פעמים היו עומדים שא"א לעמוד על סכום מניינן עד שיספרם אחת לאחת:

מהלך לימין לשמאל. מיבעי ליה כשמתחיל המניין אם הוא פונה לימינו או לשמאלו:

אומר לזה שעל ימינו. זכה אף אתה במחתה שהקטרת צריכה שני כהנים אחד שמוליך הקטרת להיכל ומקטירו ואחד שחותה הגחלים מעל מזבח החיצון ומכניס להיכל ונותן על מזבח הפנימי להקטיר הקטרת ש"מ שהממונה פונה לימין:

הכיני לשמאל הפייס היה מהלך. כן היא נשמע ממנה שלשמאל הפייס מהלך נמצא זה שקודם לו דהיינו שכבר עבר עליו המניין הוא הזוכה:

מוטב שיזכה זה שעבר עליו הפייס ב' פעמים. שהיה הממונה אומר מנין גדול יותר ממה שהיה שם כהנים נמצא זה שאצל הזוכה מימינו כבר עבר עליו המנין שני פעמים וזה שלשמאלו לא עבר עליו אלא פעם אחת ש"מ שלשמאל היה הפייס מהלך:

על מעלת האולם. בהר הבית היו אולמות הרבה שבנה שם הורדוס:

אנו מהיכן נתחיל למדוד אם מהיכל או מעזרות. וכונתו היתה להרבות בבכייה שודאי לא שייך כאן הבאת עגלה ערופה שהרי נודע מי הכהו:

שרון וכו'. התחיל כל העם לבכות:

אני כפרתכם. מיתת בני יכפר עליכם:

לגנאי. שהיה שפיכת דמים כל כך קלה בעיניהם עד שטהרת כלים היתה חמורה להם ממנה:

כדי לעשות פומפי לדבר. לכך היו מפיסין ד' פעמים ולא הכל בפעם אחת כדי לעשות פרסום לדבר שנאמר בבית אלקים נהלך ברגש:

א"ר. תדע שהיו מוסיפין בדבר הפייס כדי לעשות פרסום שהרי הכהן המדשן את מזבח הפנימי היה נכנס בלא"ה להיכל וגם הוא היה יכול לדשן את המנורה ולמה נכנסו ב' כהנים אלא כדי לעשות פרסום לדבר:

תמן תנינן. בתמיד פ"ג:

הניח הכוז על מעלה שנייה. לאחר שהטיב חמש נרות ומשתחוה ויצא:

ונטל הכוז ממעלה שנייה. לאחר שהטיב שתי נרות נטל הכוז ויצא ולא עשה הכל בפעם אחת אלא כדי לעשות פרסום לדבר:

כוז. הוא כלי שנותנין בו דשן המנורה:

ולמה היה נכנס לקטרת שני פעמים. כה"ג ביה"כ נכנס תחלה להקטיר הקטרת בבית קדשי הקדשים ואח"כ נכנס להוצאת כף ומחתה ולא היה עושה הכל בפעם אחת אלא כדי לעשות פרסום לדבר והר"ש יפה הגיה ולמה היה נכנס להטבה שני פעמים ולא משמע הכי לפי המסקנא:

רשב"ל אומר דבר תורה הוא. לחלק ההטבה שהרי כתיב בבקר בבקר בהטיבו את הנרות יקטירנה ה"ק חלקהו לשני בקרים ולא משום פומבי:

ופריך מה עבד לה ר"י. הא דאורייתא הוא:

ומשני עובד להטיב ומקטיר. הכי קא קשיא ליה למה נכנסו שני כהנים א' להטבת הנרות וא' לקטרת הא בכהן אחד היה סגי הוא ייטיב את הנרות והוא יקטיר הקטרת אלא ודאי כדי לעשות פומבי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף