קרבן העדה/יבמות/טז/ו

קרבן העדה יבמות טז ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ומשיאין ע"פ בת קול. אם שמעו קול צווחה מת פלוני:

בצלמון. שם מקום:

גמ' ה"ג אמר ר"ח אמר לי יונתן שידא והן וכו' וכ"ה בבבלי. וה"פ הא דתנן במתני' מעשה באחד שעמד על ראש ההר וכו' והלכו ולא מצאו וכו' והוא שראו מתחלה צל אדם כשצעק דאל"כ חיישינן שמא שד הוא:

ה"ג והן שראה בוביא של אדם ר"א בשם ר"ח הדא דתימר בשדה וכו' אפי' לא ראו בוביא של אדם והא תנינן וכו':

והא תנינן. גיטין פ' התקבל:

מי שהיה מושלך בבור וכו'. ואפי' בעיר צריך שיראה בבואה:

ומשני אר"א המזיקין מצויין בבורות. אפי' בעיר כדרך שהן מצויין בשדות:

תמן תנינן. פרק ארבע מיתות:

המסית. אשר נסקל דוקא הדיוט שהסית:

ה"ג והמסית את ההדיוט. צריך שיהיה גם הניסת הדיוט אז חייב סקילה:

ופריך הא חכם לא. אם היה המסית או הניסת חכם אינו חייב סקילה בתמיה:

ומשני מכיון שהוא מסית או ניסת אע"פ שהוא חכם בשאר דברים אין הדיוט גדול מזה:

כיצד עושין לו. להמסית להערים עליו שיאמר כן בפני העדים:

ה"ג מכמינין עליו שני עדים בבית הפנימי. וה"פ מעמידין עליו מארבין בבית הפנימי כלומר בסתר לפי שלא ידבר אם ידע שיש שם בני אדם:

כדי שיהו רואין אותו. דאי לא מצי חזי ליה לא מצי לאסהודי לחייבו קטלא ואע"ג דשמעו קליה מצי מימר לאו אנא הוית:

וכה תאמר אכן. והכא את אומר הכי דעל קול בעלמא ששמע מראש ההר סמכינן אע"פ שלא ראה אותו:

ומשני שנייא היא. שאני הכא דאומר אני איש פלוני ממקום פלוני הלכך סמכינן דאיהו הוא:

ה"ג ואמר אף הכא אני וכ"ה בסנהדרין. וה"פ למה לי נר במסית יאמר נמי אני איש פלוני וכו':

ומשני שלא יברח וילך לו. שעל ידי שיאמר לו הניסת שיאמר אני איש פלוני יבין המסית שהכמין לו עדים וישתוק ויברח לו ויש הפסד גדול בדבר שילך ויסית אחרים עמו:

תמן תנינן. גיטין פ"ג:

על אתר. לאלתר:

ואם לאו פסול. דחיישינן שמא מאחר נפל ואין זה שלו:

סרקאי. ישמעאל:

ואכשרון. דעכו"ם כיון שאינו בגט לא חיישינן שמא ממנו נפל:

ה"ג נימר סימן הוה ליה ביה ולא כן תני אין סימן בגיטין והוא דמר תרין תלת שורין ברם הכא ה"א שבו היה נקוד וכ"ה בגיטין. וה"פ פריך מהתם אין ראיה דלמא רבה בר בר חנה סימן ה"ל בגיטא ולכך אכשרוהו ומשני והא תניא אין סי' מהני בגט ש"מ הא דאכשרוהו משום דלא חיישינן שמא מעכו"ם נפל ופריך ודלמא לעולם סימן ה"ל והא דתני אין סימן בגיטין היינו סימן שאינו מובהק כגון שאומר בכמה שורות נכתוב הגט אבל אם אומר שאות פלונית היה נקוד כלומר שלא נתחבר הדיו בכל האות ונראה כאלו הוא נקודות סימן מובהק הוא וסומכין עליו:

הכא. אס"ד דסי' מובהק מהני בגט הכא במתני' אם לא מצאו לאלתר למה הוא פסול ומאי חששא יש בו הא סימן גדול יש בו ששם איש ואשתו כתובין בו:

ומשני אני אומר. אדם אחר עבר שם שהיה שמו כשמו ושם אשתו כאשתו וממנו נאבד הגט ההוא:

ופריך הגע עצמך. אם בדקו כל אותו מקום ולא נמצא שם אדם ששמו כשם הכתוב בגט למה יהא הגט פסול ומתני' סתמא תנן ומשמע בכל ענין פסול:

ומשני ולא. אלא משום חומרא דעריות דאשת איש בכרת החמירו חכמים וחששו שמא אדם ממקום אחר עבר שם ששמו כשמו וממנו נפל ועיק' הטעם כיון דנפל איתרע וחוששין לכל דבר שאפשר לחוש:

והשיאו את אשתו. ולא חששו שמא אדם אחר הי' ששמו כשמו:

א"ל ר' מני כן. שפיר קשיא לך:

האיש הזה וכו'. מתני' דגיטין דפוסל לאו משום דחיישינן שמא עבר אדם ממקום אחר ששמו כשמו וממנו נפל אלא מתני' איירי בשהי' לו לשליח או לבעל שנאבד ממנו גט זה שני גיטין אחד כשר ואחד פסול שאינו נכתב לשמו או שאר פסול שאינו ניכר ואבד דהכשר והשליך לאשפה את הפסול ועכשיו כשמוצא גט זה חיישינן שמא אחר מצא הפסול לצור ע"פ צלוחיתו ונאבד ממנו וזהו הנמצא עכשיו דכיון דנפל איתרע וחיישינן לכל מילי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף