פתחי תשובה/חושן משפט/רלז
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) ובא אחר וקנאו. עבה"ט וע' עוד מדינים אלו בתשובת חתם סופר חח"מ סי' ס"א וסי' ע"ט וסי' קי"ח באריכות ועמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ה סק"ג ובס"ק ז':
(ב) נקרא רשע. כ' בספר ארעא דרבנן אות תצ"ט וז"ל נסתפקנו אי הוי דבר תורה או מד"ס נמי רשע מיקרי ומצאתי למור"ם בח"מ סי' ל"ד כ' המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן משמע דס"ל דמד"ס נמי רשע מיקרי ודוק עכ"ל. וא"י למה לא זכר דברי הסמ"ע שם סק"ז שכ' אע"פ שהוא איסור דאורייתא מ"מ מאחר שאיץ בו מלקות כו' ע"ש וצ"ע. וע' בתשובת מהרי"ט ח"א בחי' על הרי"ף פ"ג דקדושין מבואר דנקרא רשע מדברי קבלה שכ' שם וז"ל והא דאמרינן עני המהפך כו' דנקרא רשע לא איתפרש היכא אשכחן דנקרא רשע נהי דעבריינא מקרי דכל דעבר אדרבנן שרי למקרי עבריינא אבל רשע דנ"ל כו' ונראה משום הא דאמרי' ס"פ הנשרפין ואת אשת רעהו לא טמא שלא ירד לאומנות חבירו וכתיב בתריה צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת הרשע עליו תהיה אלמא רשע מקרי בחדא מהנך ואע"ג דיורד לאומנות חמיר טפי משום דפסק לחיותיה מ"מ התם בשל הפקר מיירי ומהפך בחררה של שכירות שוה הוא לנכנס לאומנות של הפקר כדמוכח מדברי התוספות ותרווייהו רשע מקרי עכ"ל וע' בתשובת ח"ס חח"ס סי' ע"ט שהביאו וכ' עליו ודפח"ח והאריך שם בביאור דבריו במ"ש כדמוכח מדברי התוספות ע"ש. וע' בה"ט סק"ו מ"ש והריטב"א הביא משם ר"ת וכ"מ שאמרו חכמים דנקרא רשע מחייבין אותו להחזיר המקח והוא ז"ל חולק עליו כו' ועיין בנ"י פרק חזקת הבתים בסוגיא דעובד כוכבים מכי מטא זוזי לידיה אסתליק ליה שכ' ג"כ וז"ל והעלו האחרונים ז"ל דבמקום שנקרא רשע מ"מ אין מחייבין אותו ב"ד להחזי' מדאמרינן פ' האומר בקדושין דף נ"ט זבוני לא מזבנינא כו' שלא כדברי ר"ח שפי' שמחייבין עכ"ל גם בתשו' מהרי"ק סוף שורש קצ"ב כ' כן בפשיטות ע"ש וכן פסק בתשו' מהרש"ל סי' ל"ו וכ' שם בזה"ל ותמה אני אם יצא דבר זה מפי ר"ת ז"ל שאלמלי נשתכחה תורה מישראל החזירה בפלפולו וישגה בזה וגם אני לא מצאתי רמז בכל הפוסקים שום צד ה"א לחזו' המקח אלא לקרותו רשע כו' והאריך בזה ע"ש וכו הסכים בתשו' משאת בנימין סי' כ"ז ע"ש (ועמ"ש לקמן סי' רנ"ט ס"ז סק"ג) . ועיין בתשו' חמדת שלמה סי' ד' שהזכי' דברי מהרש"ל ומ"ב הנ"ל והסכים עמהם דאין בו דין חזרה כלל רק שמכריזין שעשה מעשה רשע כדי להכלימו שלא יעשה כזאת וכ' דאפשר יש ביד ב"ד לענשו ?עונו אחר דרך קנס כדי שלא יעשה כזאת אבל המקח קנה לגמרי כו' וכ' עוד דבשוגג דלא ידע פשוט דאין עליו שום דין כלל ומה שאמר ר' יצחק לר' אבא (בקידושין שם) השתא נמי ניתבה ניהליה מר הוא רק למדת חסידות. וע"ש עוד שכתב וז"ל ולענ"ד יש מקום ספק היכא דהיה מזיד אף אם מחזיר המקח אם מתוקן בזה המעשה רשע שעשה וכדאיתא בב"מ דף כ"ו נטלה לפני יאוש ע"מ לגוזלה עובר בכולן ואף על גב דהחזירה לאחר יאוש מתנה בעלמא הוא דיהיב ליה ועיין בח"מ סי' רנ"ט דכל היכא דאין בו חזרה אין האיסור מתוקן בהחזרה אם לא שעשה כן דרך תשו' וחרטה אבל אם אינו עושה כן רק להנצל מן ההכלמה שיכריזו עליו ברבים אין בזה די השב כיון שלא ניתן להשבה ומשנה בעלמא הוא דיהיב עכ"ל ע"ש:
(ג) אבל אם מחוסרין כו' מותר לאחר לקנותו. עיין בפרישה שכ' ועתה נוהגין לפסוק על כיוצא בזה שהוא השגת גבול ולכאורה נראה לחלק דכשבא א' לקנות דבר מהשני ומחולקים בפיסוק הדמים זה אומר קחהו בששה וזה אומר תנהו ד"מ בארבע' ומתעסקים בפיסוקו זה להוסיף וזהו לגרוע ולולא שבא השלישי היו משווים נפשם זה מקרי גם כן הסגת גבול והא דאמרו שאינו נקרא הסגת גבול עד שיהיו משווים בפיסוק היינו כשהלוקח הלך מהמוכר ואמר לא אתן יותר מזה עכ"ל ואיני יודע למה לא הזכיר מזה בסמ"ע:
(ד) ויש מי שכ' שהוא חר"ג כו'. עיין בתשו' ח"ס חח"מ סי' ק"ד שכ' דמלשון רמ"א משמע לכאורה דלא ברירא כולי האי שיש חרגמ"ה שלא לשכור דירתו של חבירו מהעכומ"ז דכתבו בלשון יש מי שכתב אולם ראיתי בתקנת רגמ"ה שבסוף תשו' מהר"ם ב"ב דפוס פראג כ' תקנה שלא לשכור בית עובד כוכבים שדר בו ישראל עד מלאות לו שנה אחר שיצא ישראל מהבית (וכן הוא בתשו' מהר"ם מינץ סימן ק"ב ע"ש עוד מזה) ואם כן מ"ש רמ"א יש מי שכ' צ"ע כי אין ספק וחולק ע"ז אך נ"ל דקאי אמה שהוסיף וה"ה במקום שנהגו לשכור ההלואה שזה כתבו מהרמ"פ סי' מ"א מסברא דנפשיה דמה לי הלואה וחנות ומה לי דירה ובאמת יש לחלק כו'. וע"ש עוד אודות חד גברא ששכר כפרים מהשר ובתוכם כפר א' שדר והוחזק בו יהודי אחר ודחאו מביתו וחזקתו ועמדו לפני בד"צ ויצא פס"ד שיחוש לנפשו מלהלכד במצודה וע"כ עליו החיוב שיחזור להשכי' זה הכפר ליהודי זה באותן דמים שהחזיק מהשר וגם שיהיה לו כל יפוי כח כמקדם והנה זה לא שמע לקול מלחשים ולא רצה להשכיר אלא בסך עצום יותר ובתנאי שלא ימכור יי"ש להדרים תחת כפרים ששכר הוא שלא להפסידו (עמ"ש לעיל סי' קנ"ו ס"ה סק"ח) ואחר שראה זה היהודי צרתו וא"א לו לזוז ממקום חיותו התרצה גם לזה אך בתחלה מסר מודעא ושוב עשה עמו קאנטראקט כרצון של זה הגבר אלם בביטול כל המודעות ועתה בהגיע זמן לפרוע שכירות של חצי שנה גילה לו שמסר מודעא ונתעצמו בדין כו' והשיב כי יפה דקדקו הבד"צ בלשונם בפס"ד שלהם שיחוש לנפשו מלהלכד במצודה כו' משמע שלא פסקו אלא דינו איסור והיתר שיחוש לנפשו מחומרת חר"ג ועשה זאת והנצל אבל לא פסקו שלא הועיל קנינו מהשר שיהיה כנכסי מדבר וממילא ישאר לישראל ראשון כי פשוט שר"ג לא הפקיר נכסיה ולא ביטל קנין אלא החרים שלא לעשות כו' והאריך לבאר דלא שייך בזה לבטל קנינו מהשר מטעם אי עביד לא מהני (עמ"ש לעיל סי' ר"ח סק"א) ומסיק וכ' דאפילו לא היה משכיר כלום והיה מחזיק לעצמו אין אדם יכול להוציא מידו כי שכירותו מהשר שכירות מעליא היא רק דעביד איסורא וח' כרוך על עקבו ומכ"ש השתא שהשכירו לישראל קמא שלא להוציאו מביתו רק שלא בא לתקן עותתו והשכירו ביותר לא שייך לומר א"ר לא תעביד דלא א"ר לא תקח יותר אלא לא תשכור ועבר אתמול ושכר היום ואינו עובר כלום אלא אינו מנתיק לאו דידיה ואילו היה לנו רשות היו מכין אותו עד שת"נ לאמר קיים מצוה שעליך ומשום כן לא יזדקק שום ב"ד להוציא מיד השוכר יתר על שכירתו כדי שלא לסייע ידי עוברי עבירה אבל העבריין יטעון אם לא יתן לי המותר אינני מניחו כלל בבית כי הבית שלי הוא ואדעתא דמותר השכרתיו אע"פ שהוא באיסור ואי לא לא ואין כאן ענין למסירת מודעא כו' רק ה' יתן בלבו לשוב וירחמהו ויתהפך חרם לרח"ם עכ"ד ע"ש:
(ה) יכול בעה"ב אחר. עבה"ט וה"ל כדבר שאינו מצוי ועיין בנה"מ שכ' ולפ"ז לדיעה האחרונה דלעיל ס"א דאוסר אפילו במציאה גם בזה אסור ולפ"ז מוכח דגם המחבר סתם כאן כדיעה הראשונה עכ"ד. ועיין בנ"צ הארכתי בענין זה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |