פרקי דרבי אליעזר/לג
ויזרע יצחק בארץ ההיא, רבי אליעזר אומר וכי זרע דגן זרע יצחק, חס ושלום, אלא לקח כל מעשר ממונו וזרע צדקה לעניים ולאביונים כשם שאתה אומר זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד וכל דבר ודבר שעישר פתח לו הקב"ה מאה שערין של מיני ברכות, שנאמר וימצא בשנה ההיא מאה שערים.
רבי שמעון אומר, מכח צדקה המתים עתידים להחיות מניין אנו למדין מאליהו התשבי שהלך לו לצאת וקבלתו אשה אלמנה בכבוד גדול אמו של יונה ומפיתו ומשמן יצהרו היו אוכלין ושותין הוא והיא ובנה שנאמר (מלכים א' יז, טו) וַתֹּאכַל הִיא וָהוּא.
אמר רבי לוי, הוא והיא כתיב, והִיא וָהוּא קרינן, בזכות אליהו אכלו. לאחר ימים חלה בן האשה ומת שנ' ויהי אחרי הדברים האלה חלה בן האשה וכו' אמרה לו האשה באת אלי בתשמיש המטה והזכרת עוני עלי ומת בני אלא טול כל מה שהבאת לי ותן לי את בני. עמד אליהו ז"ל והיה מתפלל לפני הקב"ה ואמ' לפניו רבון כל העולמים לא דיי כל הרעות שעברו על ראשי אלא אף האשה הזאת שאני יודע שמתוך צרת בנה דברה דבר שלא נעשה הביאה עלי לעשקני עכשו ילמדו כל הדורות שיש תחיית המתים השב הנפש הילד הזה לקרבו ונעתר לו שנאמר וישמע ה' בקול אליהו וכו' וכתיב אחר אומ' ויקח אליהו את הילד וכו'.
רבי יהושע בן קרחה אומר, ועל זה אתה תמה אל תתמה בא וראה מאלישע בן שפט שלא היתה אשה יכולה להסתכל בפניו שלא תמות והיה מהלך מהר אל הר וממערה אל מערה והלך לשונם וקבלתו אשה בכבוד גדול אחותה של אבישג השונמית אמו של עודד הנביא שנ' ויהי היום ויעבור אלישע אל שונם אמרה האשה לבעלה איש האלהים הזה אין אשה יכולה להסתכל לפניו שלא תמות אלא נעשה נא עלית קיר קטנה ונשים לו שם מטה ושלחן וכסא ומנורה וכל פעם שהוא עובר יסור שם אל העליה שנ' ויהי היום ויבא שמה קרא לשונמית שנ' ויאמר קרא לה ויקרא לה ותעמוד בפתח ולמה עמד בפתח אלא שלא היתה יכולה לעמוד בפניו שלא תמות אמ' לה למועד הזה.
כעת חיה את חובקת בן, מפרי מיעיך. אמרה לה אדוני זקן מאד וחדלה ממני אורח נשים ואי אפשר לעשות הדבר הזה אַל אדוני איש הא-להים אל תכזב בשפחתך.
ר' זכריה אומר, רצון יראיו יעשה, עשה הב"ה רצונו של נביא והרתה וילדה וגדל הנער ויצא לו לפוגת נפש לראות בקוצרים וקראו אסון ומת שנ' ויהי היום ויצא אל אביו אל הקוצרים הדא כלהון עד מנו שנ' וישב על ברכיה עד הצהרים וימת.
הלכה האשה להר הכרמל ונפלה פניה רצפה לפני אלישע, ואמרה, הלואי שיהיה כלי ריקם אלא שנתמלא ונשפך. אמ' הנביא כל דבר שהב"ה עושה הוא מגיד לי וזה הדבר העלים ממני שנ' ותבא אל איש וכו'. מה הוא להדפה, מלמד שנתן את ידו בהוד שעל גבי דדיה, שנ' ויאמר איש האלהים העלים ממני ולא אמר לי. לקח את המשענת אשר בידו ונתן לגחזי, ואמר לו אל תדבר בפיך כל דבר מאומה, עד שאתה הולך ונותן את המשענת הזאת על פני הנער ויחיה.
היה הדבר כשחוק בעיניו, וכל אדם שהיה פוגע היה אומר התאמין שהמטה הזה מחיה את המת, לפיכך לא עלתה בידו עד שהלך הוא ברגליו ונתן פיו על פיו ועיניו על עיניו, והתחיל מתפלל לפני הב"ה ואומר לפניו, רבון על העולמים כשם שעשית נסיםע"יאדני אליהו והחיה את המת כך יחיה הנער הזה ונעתר לו הב"ה שנ' וישב וילך בבית אחת הנה ואחת הנה ויזורר הנער עד שבע פעמים.
רבי זעירא אומר, תדע לך כח הצדקה, בא וראה משלום בן תקוה שהיה מגדולי הדור והיה עושה צדקות בכל יום. ומה היה עושה, היה ממלא את החמת מים והיה יושב על פתח העיר, וכל אדם שהיה בא מן הדרך היה משקה אותו ומשיב נפשו עליו, ובזכות צדקות שעשה שרתה רוח הקדש על אשתו, שנאמר (מלכים ב' כב, יד) וַיֵּלֶךְ חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן ... אֶל חֻלְדָּה הַנְּבִיאָה אֵשֶׁת שַׁלֻּם בֶּן תִּקְוָה, ולמפרע נקרא שמו בן סחרה, כשם שאתה אומ' כי טוב סחרה וכתוב אחר אומ' בן סחרה וכשמת בעלה חסרה צדקות בעליה ויצאו כל ישראל לגמול חסד עם שלום בן תקוה, וראו את הגדוד שבא אליהם, והשליכו את האיש בקבר אלישע. הלך האיש ונגע בעצמות אלישע וחיה, שנ' ויגע האיש וכו', ואחר כך הוליד את חנמאל, שנ' הנה חנמאל בן שלום דודך וכו'.
רבי אליעזר אומר, תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות והידעונים מן הארץ וחזר ואהב אשר שנא והלך לו לעין דור לאשת צפניה אמו של אבנר ושאלה לו באוב והעלה את שמואל הנביא וראו המתים את שמואל עולה ועלו עמו סבורים שהגיע תחיית המתים וראתה האשה ונבהלה הרבה מאד, שנ' ויאמר לה המלך אל תראי כי מה ראית, ויש אומרים צדיקים רבים כיוצא בו עלו עמו באותה שעה.
רבי אליעזר אומר, כל המתים עומדים בתחיית המתים לבושים תכריכהם. תדע לך שהוא כן, בא וראה מן הזורע בארץ שהוא זורע ערומים ועולים לבושים כמה קלפות והיורדים לבושים אין עולין לבושים ולא עוד אלא בא וראה מן חנניא מישאל ועזריה שירדו לתוך כבשן של אש לבושים בתכריכיהן שנ' ומתכנשן אחשדרפניא וכו' למדו משמואל הנביא שעלה והוא מעוטף מעילו שנ' ותאמר איש זקן עולה והוא עוטה מעיל וכו'.
רבי יוחנן אומר, כל הנביאים נתנבאו בחייהם, ושמואל נתנבא בחייו ולאחר מותו, שאמר שמואל לשאול אם אתה שומע לעצתי לנפול בחרב ותהא מיתתך כפרה עליך ויהא גורלך עמי במקום שאני שמי שם, ושמע שאול לעצתו ונפל בחרב הוא וכל בניו, שנ' וימת שאול ושלשת בניו, למה, שיהא חלקו עם שמואל הנביא לעתיד לבא, שנ' ומחר אתה ובניך עמי, מה הוא עמי, ר' יוחנן אומר עמי במחיצתי.
הלל הזקן אומר, אמר שמואל לשאול, לא דייך שלא שמעת בקולו ולא עשית חרון אפו בעמלק אלא גם לשאול לך באוב, אוי לרועה אוי לצאנו, בשבילך נתן הב"ה את ישראל עמך ביד פלשתים, שנ' ויתן ה' גם את ישראל.
רבי תחנא אומר, גלו ישראל לבבל ולא הניחו מעשיהם הרעים. אחאב בן קולייה וצדקייה בן מעשייה נעשו רופאים רופאי שקר, והיו מרפאים את נשי כשדים ובאין עליהם בתשמיש המטה. שמע המלך וצוה לשרפן. אמרו שניהם, יהושע בן יהוצדק נאמר שהיה עמנו, והוא מצילנו משרפת האש. אמרו לו אדני המלך האיש הזה היה עמנו בכל דבר. וצוה המלך לשרוף את שלשתן, וירד מיכאל המלאך והציל את יהושע בן יהוצדק משריפת האש, והעלהו לפני כסא הכבוד, שנ' ויראני את יהושע בן יהוצדק וכו', ושניהם נשרפו באש ולוקח מהם קללה אשר קללם מלך בבל באש אין כתיב כאן אלא אשר קלם הא למדנו שנתחתו שערותיו בעונותיהם שנ' בגאות רשע ידלק עני וכו' הלא זה אוד מוצל מאש.
ר' יהושע אומר, כשהביא נבוכד נצר עלילות של דברים על ישראל להרגן העמיד צלם בבקעה דורא והוציא כרוז ואמ' כל מי שלא ישתחוה לצלם הזה ישרף באש וישראל לא בטחו בצל יוצרם ובאו הם ונשיהם והשתחוו לע"ז ודניאל שהיו קוראים אותו אלהיהם היה גנאי להם לשרפו באש שנ' ועד אחרן וכו' ונטלו את חנניא מישאל ועזריה ונתנו אותם לתוך כבשן האש ובא גבריאל המלאך והצילו מכבשן האש אמ' להם המלך הייתם יודעים שיש לכם אלוה משזיב ומציל למה שבקתון לאלהיכם והשתחוו לע"ז שאין בו כח להציל אלא כדרך שעשיתם בארצכם והחרבתם אותם כן אתם מבקשים לעשות בארץ הזאת ולהחריב אותה וצוה המלך והרגו כלם ומניין שהיו כלם הרוגי חרב שנ' ויאמר אלי בן אדם הנבא בהרוגים האלה וחיו.
ר' פינחס אומר, לאחר עשרים שנה שנהרגו הרוגים בבבל שרתה רוח הקדש על יחזקאל והוציאו לבקעת דורא והראהו עצמות יבשות הרבה מאד. אמ' לו, בן אדם מה אתה רואה, אמ' לו אני רואה כאן עצמות יבשות, אמ' לו יש בי כח להחיות יותר מכאן, אלא אמר ה' אלהים אתה ידעת כאילו לא האמין לפיכך לא נקברו עצמותיו בארץ טהורה אלא בארץ טמאה, כמה דאת אמר ואתה על ארץ טמאה תמות. אמ' לו רבון כל העולמים מה הנבואה מביאה עליהם עצם ובשר שאכלו מהם ומתו בארץ אחרת היתה מקרבת עצם אל עצמו.
ר' יהושע בן קרחא אומ' ירד עליהם תחיית טל מן השמים וכמעיין שהוא נובע והוציא מים כך היו נובעים ועולים עליהם בשר ועצמות וגידים שנ' וראיתי והנה עליהם גידים וכו' אמ' לו הנבא אל הרוח שנ' ויאמר אלי הנבא אל הרוח מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו באותה שעה יצאו ארבע רוחות השמים ופתחו אוצרות הנשמות והחזיר כל רוח ורוח לגוף כאשר היה שנ' והתנבאתי כאשר צוני ותבא בהם הרוח וחיו וכו' כתוב במצרים ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד מהו במאד מאד מה להלן ששים רבוא אף כאן ששים רבוא וכולהון עמדו על רגליהון חוץ מאיש אחד אמ' הנביא רבון כל העולמים מה טבו של זה האיש אמ' לו בנשך נתן ובתרבית לקח וחיה חי אני לא יחיה באותה שעה היו ישראל יושבים ובוכים ואומרין היינו מקוים לאור ובא חשך והיינו מקוים לעמוד עם כל ישראל בתחיית המתים ועכשו אבדה תקותינו היינו מקוים להתקבץ עם כל ישראל ועכשו נגזרנו לנו. באותה שעה אמ' הב"ה לנביא לכן אמור אליהם חי אני שאני מעמיד אתכם בתחיית המתים לעתיד לבא ומקבץ אתכם עם כל ישראל לארץ שנ' הנה אנכי פותח את קברותיכם והעלתי אתכם ונתתי את רוחי בכם: