פני משה/שבת/א/ח

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
שיירי קרבן
פני משה
מראה הפנים
עמודי ירושלים




פני משה TriangleArrow-Left.png שבת TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין מוכרין. חפץ לעכו"ם וכן לא ישאילנו ולא יתן לו במתנה ואין טוענין עמו על החמור ואין מגביהין עליו את המשאוי משום דמיחזי כמסייעו להוליך בשבת ואפילו בדבר דלא שייך בו משום שביתת כלים ומשום דמיחזי כשליחו ושליחותיה קעביד:

אלא כדי שיגיע למקום קרוב. כלומר שיהא המקום שרוצה להוליכו קרוב שיוליכנו שם מבעוד יום:

וב"ה מתירין. ודוקא שיצא מפתח ביתו של הישראל קודם לחשיכה לפי שכל זמן שהוא בביתו אינו ידוע אימתי נתן לו וכשיוצא מביתו בשבת וחפץ ישראל בידו יראה כמי שמכרו לו בשבת:

גמ' איזהו מקום קרוב. דודאי לא נתנו בית שמאי דבריהן לשיעורין דלפעמים ביתו של עכו"ם קרוב ביותר ולפעמים אינו קרוב כל כך וקאמר דיבוא זה כהאי דאמר שמואל בפ' שואל על הא דתנינן עכו"ם שהביא חלילין בשבת לא יספיד בהן ישראל אא"כ באו ממקום קרוב וכגון ממקום הנקרא חוטרא לנהרדעא ואוף הכא כן:

אית דבעי מימר. על דברי בית שמאי דמתני' קאי דפליגי אליבייהו איכא דאמרי עד כדי שיגיע העכו"ם לביתו מבעוד יום ואיכא דאמרי עד שהוא מגיע לעירו מפני שיכול הוא להניחו שם:

כדי שיצא מפתח ביתו. של הישראל ויקדש עליו היום כלומר שיצא קודם שחשיכה ויקדש היום. ומפרש ר' יוחנן וקאמר זו דברי ר' יוסי בברייתא אליבא דרבי עקיבא וקמ"ל דר"ע לא בא לחלוק על דברי בית הלל במתני' אלא דקאמר להכריע על דברי ב"ה ולפרש אותם כלומר הא דב"ה מתירין דוקא בכדי שיצא העכו"ם מפתח ביתו של ישראל קודם שקידש היום וכדפרישי' במתני':

אין נותנין לעכו"ם על מנת לצאת. במזונות מיירי והכי תנינן בברייתא בהדיא דאין נותנין מזונות לעכו"ם בשבת על מנת שיוציא אותם מחצירו של ישראל וכן לכלב ואם נטלן ויצא אין זקוק לו:

תני. בתוספתא דע"ז בפ"ק שנוייה היא ג"כ בפ"ק דע"ז בהאי תלמודא בהלכה א' וגירסא דהכא עיקרית בהא דלקמן וברישא יש כאן חילוף התיבות והכי גריס לה בתוספתא ובהש"ס שם אומנין ישראל שהיו עושין אצל העכו"ם ביום אידן בתוך ביתו של ישראל מותר ובתוך ביתו של נכרי אסור. וטעמא דשכר יום אידן אסור כשהוא בביתו של עכו"ם משום דהעכו"ם אזיל ומודה לעכו"ם שישראל צריכין לאומנתו אבל בביתו של ישראל לא איכפת ליה. ולפי העתקת הגי' דהכא אדין שבת קאי וקיצר הש"ס ולא הביא דין דיום אידם כאן. ובדין דשבת איפכא הוא דהויא וכדגריס הכא:

אומנים עכו"ם וכו' בתוך ביתו של ישראל אסור ובתוך בתיהן מותר:

במה דברים אמורים בקיבולת. אם קיבל העכו"ם את כל המלאכה בקיבולת לשלם לו בעדה כך וכך בהא הוא דאמרו בבתיהן מותר אבל בשכיר יום אסור דמיחזי כשוכרו לעשות המלאכה ביום השבת:

בד"א. דבקבולת מותר בבית העכו"ם בתלוש מן הקרקע אבל במחובר לקרקע כלומר אם הוא לצורך מחובר לקרקע כגון שמסתת אבנים לשוקען בבנין אפילו בביתו של עכו"ם אסור:

בעיר אחרת. ואם היתה המלאכה בעיר אחרת שלא בעיר שהישראל דר בה בין כך ובין כך מותר וכדמפרש ואזיל דבין בתלוש וכו' דמכיון דבעיר אחרת הוא אפילו בשכירות ובמחובר מותר לפי שאינו ידוע שהמלאכה של הישראל היא:

אמר ר' אילא. דלא כך אני מפרש אלא האי בין כך ובין כך אסיפא בלחוד הוא דקאי דקאסר במחובר אפילו בקבולת ועלה קאמר דבעיר אחרת מותר בין בתלוש בין במחובר אבל בשכירות אפילו בעיר אחרת אסור:

בשבת. כדאמרן. וכן באבל כדמחלק דבבית האבל אסור ובבית אחר מותר ודוקא בקבולת וכו'. ובע"ז ג"כ לענין דמחלק בין קבולת ובין שכירות ובד"א בתלוש וכו' אבל לענין בית ישראל ובית העכו"ם איפכא הוא דהויא וכדתני בתוספתא דבביתו של ישראל מותר ובבית העכו"ם אסור:

אין משלחין איגרות ביד עכו"ם וכו'. תוספתא היא במכילתין בפ' י"ד:

אין מפרישין לים הגדול. בספינה:

לא בע"ש וכו'. מפני ששלשה ימים הראשונים צער הוא לו משום שינוי וסת ואין לו עונג שבת עד שיהא רגיל באויר הים ודוקא בימים אבל בשאר נהרות בריאות ועונג הוא לאדם:

כגון מצור לצידון. כלומר אפילו בע"ש כמו שהיו מהלכין מצור לצידון שהוא מהלך יום אחד והולכין לשם יום השוק שהי' בע"ש והואיל ופורש בשביל דבר של סכנה שצריך הוא לילך ממקומו מותר:

אין מקיפין על עיר של עכו"ם. לכבוש אותה:

אבל במלחמת חובה. כמו מלחמת ז' עממין אפילו בשבת מותר שכן מצינו וכו'. כלומר מדכתיב בהציווי כה תעשה ששת ימים וביום השביעי תסבו את העיר שבע פעמים. וכתיב אח"כ ויסבו את העיר וגו' כה עשו ששת ימים ויהי ביום השביעי וישכימו וגו' והוה ליה למיכתב ויהי ממחרת ומדכתיב ביום השביעי ללמדנו שיום השביעי זה שבת היה:

וכתיב עד רדתה אפילו בשבת. האי במלחמת הרשות כתיב אלא דה"ק ובמלחמת הרשות נמי אם התחילו מקודם אין מפסיקין דכתיב עד רדתה אפילו בשבת:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף