פני משה/יומא/ז/ג

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

קרבן העדה
פני משה
מראה הפנים
חתם סופר




פני משה TriangleArrow-Left.png יומא TriangleArrow-Left.png ז TriangleArrow-Left.png ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' כהן גדול משמש. בשאר ימות השנה בח' כלים:

במצנפת. לא נאמר בכתוב מצנפת בבגדי כהן הדיוט אלא מגבעות ובבגדי אהרן נאמר מצנפת ובל' מקרא קורא לשל כ"ג מצנפת לפי שצונף בה סביב סביב על ראשו וכהן הדיוט צונף בה ככובע ונקרא מגבעות על שם שנראית כגביע ובלשון המשנה קורא לשניהם מצנפת:

באלו נשאלין באורים ותומים. כהן הנשאל באורים צריך ללבוש שמונה בגדים וכיצד שואלין הכהן עומד ופניו לפני הארון והשואל עומד מאחריו ופניו לאחורי הכהן ואומר השואל אעלה או לא אעלה ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו אלא שואל בקול נמוך כמו שמתפלל בינו לבין עצמו ומיד רוח הקודש לובש את הכהן ומביט בחושן במראה הנבואה להאותיות הבולטות כנגד פניו עלה או לא תעלה לפי שהיו כתובים על החושן שמות של י"ב שבטים ואברהם יצחק ויעקב ותיבות שבטי יה ונמצא כל האלפא ביתא והכהן משיבו ואומר לו כפי שהוא מביט בהאותיות הבולטות:

אלא למלך. וכו' דכתיב ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא זה המלך וכל בני ישראל אתו זה מי שכל בני ישראל אתו לצאת אחריו למלחמה והוא המשוח מלחמה ולמי שהצבור צריך בו דכתיב וכל העדה ואלו סנהדרי גדולה:

גמ' מפני מה כ"ג משמש בשמונה כלים. מה טעם שאמרה תורה כך:

על שם בריתי היתה אתו. דכתיב בתריה כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' וזהו על כ"ג דכתיב בזאת יבא אהרן וגו' וכתיב ואני זאת בריתי וגו':

על שם אל תתהדר לפני מלך. לבא לפניו בבגדי גאוה:

שאין קטיגור וכו' שהרי אתמול כתיב בהם וכו'. ולשני הטעמים אין קפידא אלא כשנכנס לפני ולפנים:

ולבשם. והא כתיב ברישא דקרא כתונת בד קדש ילבש וגו' מה ת"ל ולבשם ללמד ובלו שם וכו':

שתי תשובות בדבר. אחת בבגדי כ"ג וכו'. כלומר אחת (שאין) אבנטו של כ"ג ביום הכפורים לא זהו אבנטו של כהן הדיוט שאבנט של כ"ג ביה"כ הוא של בוץ ושל כהן הדיוט של כלאים דשוין הן עם אבנטו של כ"ג בשאר ימות השנה דכתיב ביה מפורש ואת האבנט שש משזר ותכלת והיא כלאים:

ואחת בבגדי כהן הדיוט. ועוד תשובה אחת לבגדי כהן הדיוט שאין תשמישו של כהן הדיוט אלא בקדושה קלה והיאך ישתמש בבגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה לפני ולפנים. א"נ איפכא שתשובה הראשונה בבגדי כה"ג שנשתמש בהן קדושה חמורה והאיך ישתמש בהן כהן הדיוט קדושה קלה ותשובה שניה בבגדי כהן הדיוט שאין אבנטו של כ"ג ביה"כ כאבנטו של כהן:

תני. בברייתא דפליגי בה רבי ור"א בר"ש רבי אומר אין בין כ"ג לכהן הדיוט בבגדי ארבעה השוין אלא אבנט. ר"א בר"ש אומר אף לא אבנט ומפרש דלא נחלקו על אבנטו של כ"ג שביה"כ היה של בוץ דכתיב בגדי הבד ושל שאר ימות השנה היה של כלאים כדאמרן:

ועל מה נחלקו על אבנטו של כהן הדיוט. בין בשאר ימות השנה בין ביה"כ מה שלובשין לסייע לכה"ג בדברים השייכים כגון להביא לו את הפר והשעיר וכיוצא בזה שרבי אומר וכו' ולר"א בר"ש אין חלוק בין אבנטו של כהן הדיוט ובין אבנטו של כ"ג ביה"כ:

ועשית לאהרן ולבניו וגו'. משמע ששוין הן באלו בגדים שהן לו ולבניו ור"א בר"ש ס"ל מה אהרן בראוי לו אף בניו וכו' ושל כה"ג היה האבנט של כלאים בשאר ימות השנה ושל כהן הדיוט של בוץ:

על ראשו. רמז על גסי הרוח שהולכין בגובה הראש:

על הגנבים. שגונבין דעת הבריות והלבבות והאבנט היו חוגרין כנגד אצילי ידיהן שהוא כנגד הלב:

על העוקמנים. דוברי שקר שמעקמין ומסבבים דבריהם נגד האמת ועל שם שהיו חוגרין באבנט ועקמין ומסבבין אותו לכאן ולכאן וכדאמר ר' לוי:

מעיל. מה היה מכפר כדר' סימון וכו' שמכפר על לשון הרע יבא קול ויכפר על קול:

ההורג נפש. בשגגה לא היתה לו כפרה וכו':

ונאמר כפרה בחוץ. בעגלה ערופה ונכפר להם הדם:

מה כפרה האמורה בחוץ בן בקר מכפר על שופכי דמים אף כפרה האמורה בפנים וכו'. כצ"ל. וס"ל לר"א בן יעקב דקרבנות מכפרים ג"כ על שופכי דמים והיינו בשגגה וכדמסיים כאן בשוגג הקרבנות מכפרים וכאן במזיד ולא ידיע מאן קטליה עגלה ערופה מכפרת:

שנייא היא עגלה ערופה. כלומר דדחי להיקשא דר"א בן יעקב ומקשי עלה דשאני עגלה ערופה דמכפרת בין שוגג בין מזיד שהרי אינו ידוע מאן קטליה והיך קטליה ואלו קרבנות ודאי אין מכפרין על המזיד:

אמר ר' יוסה. הכי הוא דאמרינן כאן קרבנות מכפרין על חטא ידוע שידוע הוא מי ההורג אלא שבשגגה הרג וכן משכחת לה נמי במזיד ולא אתרו ביה דלאו בר קטלא הוא וכאן בעגלה ערופה על חטא שאינו ידוע מי ההורג ובין בשוגג ובין במזיד והשתא שניהם שוין הן:

על הגודפנים. המחרפים ומגדפים:

מ"ד על הגודפנים ניחא. כדאשכחן בגלית הפלשתי שהיה מחרף ומגדף וכדכתיב ותטבע האבן במצחו וכתיב בציץ והיה על מצחו תמיד. מאן דאמר על עזי פנים מהו הרמז על המצח וקאמר כדכתיב ומצח אשה זולה היה לך מאנה הכלם כדרך עזי הפנים שאין להם בושה:

ולמה נקרא שמם אורים וכו'. אמתני' מהדר:

שכן מצינו שבידו להן בגבע בנימין. שנאמר להן עלו אליו וכתיב ביום השני וישחיתו בבני ישראל עוד וגו' ומשום שלא היו ישראל תמימין באותו הדור שלא מיחו על פסל מיכה:

חס ושלום. מעולם לא בידו מה שאמרו בפירוש לנצח ובגבע בנימין ג"כ לא בידו שבראשונה אמר עלה סתם שלא שאלו אלא סתם האוסיף לגשת למלחמה וגו' ולא אמרו אם אחדל כבשניה ואז השיבו להן עלו כי מחר אתננו בידיך:

מ"ד משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה מן הדא וכו'. כלומר על הראשונה לפי הסדר הוא שמשיבין לו ודוד הוא ששאל שלא כהוגן לפי הסדר ששאל היסגירוני בעלי קעילה הירד שאול ולא היה צריך לומר אלא כך הירד שאול ואם ירד היסגירוני ולפיכך השיב לו על הראשונה לפי הסדר בלבד כדכתיב ויאמר ה' ירד וכששאל אח"כ היסגירו השיבו יסגירו ותו לא ואע"פ שאמר היסגירוני וגו' ביד שאול דמשמע שחזר ושאל גם על זה הירד שאול וזהו כמ"ד משיבין על השנייה בלבד וכלומר שלפעמים כך הוא ומפני שכבר השיבו בתחלה ואמר ירד:

מ"ד אינו משיבו לא על הראשונה וכו'. כלומר שלפעמים אין התשובה לא על הראשונה ולא על השנייה בלבד אלא מוסיפין לו להשיב לפי צורך השעה וכדמסיק:

וישאל דוד וגו'. בקרא לא כתוב כן במעשה דצקלג אלא וישאל דוד בה' לאמר ארדוף אחרי הגדוד הזה האשיגנו. ומה שבקש רחמים ואמר ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך לא נאמר אלא במעשה דקעילה וכלומר שכבר ביקש דוד עליה רחמים פעם אחד ואמר הגד נא לעבדך ולשון הגדה מורה בכל מקום על בירור הדבר ולהגיד מה יהיה בסופו ולכן גם כאן השיבו לו אף על מה שלא שאל ולפי שהיתה השעה דחוקה וכדמסיק תדע לך וכו' והוסיף לו ואמר והצל תציל וזה גרם בקשת רחמים של דוד בראשונה כשהתפלל ואמר הגד נא לעבדך:

הקול היה שומע. הכהן והשיב כך להנשאל:

הכתב. שעל החושן בולט וכפי שהכהן רואה על לבו להאותיות שבולטות כך הוא משיב להנשאל:

מ"ד הקול היה שומע ניחא. שכך מצינו דכתיב וישמע וגו' והיה יכול לשמוע כל הצריך להשיב אלא למ"ד הכתב היה בולט א"כ היה צריך שיהיה בכתב החושן כל הא"ב והא לית חי"ת בכתב השבטים ולא צדי"ק ולא קו"ף ומשני אברהם יצחק ויעקב כתוב עליהן וכן תיבות כל [אלה] שבטי ישראל הם חקוק עליהן והרי כל הא"ב היה שם:

הדרן עלך פרק בא לו
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף