ערך/ספיחין (גזירה)

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ספיחין (גזירה)

איסור ספיחין הוא שראו חכמים שרבו עוברי עבירה שזרעו ותלו בגידולים שגדלו מאליהן ואסרו באכילה את כל הגידולים בין שנזרעו באיסור ובין שגדלו מאליהם.

אכן, ישנם מקרים חריגים בהם לא אסרו חכמים גידולים שגדלו מאליהם.

ספיח פירושו דבר הנטפל ומשוייך לעיקר הגידול והכוונה לגידולין הגדלים מאליהן.

מקורו

במשנה בשביעית מוזכרת הגזירה שגזרו רבנן על ספיחין שיאסרו באכילה. אמנם מדאורייתא יש להם קדושת שביעית ואסור להפסידם.

מחלוקת הרמב"ם והר"ש על זמן האיסור

שיטת הרמב"ם שגדר האיסור הוא כל גידול שגדל בשמיטה. אשר על כן, גם גידולי שישית שנזרעו בשישית ונכנסו לשביעית יהיו אסורים.

מאידך, שיטת הר"ש שהולכים אחר זמן הלקיטה, כמו לגבי חלות של קדושת שביעית, שהזמן הקובע הוא לקיטת הירק, הוא הדין באיסור ספיחין. וכך פסק החזו"א.

לפי שיטת הר"ש, איסור ספיחין בשוק הוא לפי זמן גידול הירק. דהיינו שירק שזמן גידולו הוא 3 חודשים אז רק אחר כסליו יהיה בו איסור ספיחין כיון שנזרע בשביעית

איסור הנאה

החזו"א (סימן יג ס"ק ט"ז ד"ה ויש) כתב שאין בספיחין איסור הנאה. ואעפ"כ כתב שיש שימושים האסורים בספיחין.

דשא

לאסור ישיבה על דשא שנזרע בשביעית. כ"כ הגר"ד לנדו (אהלי שביעית גליון ב) שעוררוהו לאסור, וכתב ליישב שדבר שאינו עומד למאכל בהמה אין בו קדושת שביעית, ודבר שאין בו קדושת שביעית אין בו ספיחין. יעויין שם.

עוד יישב שישיבה על דשא היא מעיקרי שימושו, ואפשר שחשיב הנאתו וביעורו שוה כיון שע"י הישיבה מתקלקל הדשא ונכלה. עי"ש מה שהוסיף לדון בזה.

ועוד דן אם הנאה כעי"ז אסורה בספיחין, יעויין לעיל פ' איסור הנאה.

מעבר לתחילת הדף