ערך/נותן טעם לפגם
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
נותן טעם לפגם
מקורעריכה
בגמרא במסכת עבודה זרה (סז:) דילפינן מנבילה שאינה ראויה לגר. ויעו"ש מחלוקת הרשב"א והר"ן בביאור הילפותא.
ובגמ' איתא פלוגתא דאמוראי בגוף הדין, ונחלקו עולא ור"י האם פלוגתתם בשבח ולבסף פגם או בפגם מתחילתו או בפגם ולבסוף שבח.
להלכה קי"ל, דשבח ולבסוף פגם אסור. ובביאור הדבר נראה בחידושי הר"ן דהוי כחתיכה נעשית נבילה.
בפגם ולבסוף שבח קי"ל דאסור, ובש"ך (סימן קג) ובט"ז (שם) כתבו דבזמן הפגם מותר. ובפר"ח (שם) חלק דפגם בזמן הפגם אסור דלא חשיב פגם, וכן משמע בבית יוסף שלמד דין זה מכ"ש, ולשונו דלא חשיב פגם.