ערך/נבואת משה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
נבואת משה
מעלת נבואת משה על שאר נביאיםעריכה
הרמב"ם[1] כתב בעיקר השביעי שמשה רבינו "אב לנביאים הבאים אחריו ולקודמים לפניו". וצאצאי הגר"ח מבריסק מביאים בשמו[2], שיש חילוק בין נבואתו של משה לשאר נביאים, שלכל הנביאים יש לנבואתם דין "נבואה", אבל נבואת משה מוגדרת "תורה". ובאמת מפורש בתורה בענין נבואתו של משה "ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" (שמות כה כב), שנראה מזה שכל נבואותיו היו בשביל לצוות את בני ישראל, ולהוסיף להם תורה ומצוות. ובזה מובן למה הוא "אב לנביאים" אפילו שלפניו, ומה היא דרגת "תורה" של נבואתו.
וכך נמצא ברבינו בחיי (ויקרא ח ח) שיש הפרש בין נבואה לרוח הקודש, שבנבואה כל הרגשות וכוחות הנביא בטלות, אבל ברוח הקודש לא תתבטל אחד מהרגשותיו והוא מדבר כדרך כל אדם, אבל יעורר אותו רוח עליוני ויופיע הדברים על לשונו, ו"מעלת התורה שציוה לנו משה למעלה מכל זה, כי נבואתו של משה למעלה מכל הנביאים כולן".
ובגור אריה (במדבר ל ב) כתב, "כי הנבואות הם שתים, האחת הוא שנתנבאו בה כל הנביאים על מעשה ה' והנהגתו בעולם וכו', והמדריגה של משה היה כולל זה, וכולל גם כן להתנבאות על המצות והתורה שציווה לו השם יתברך מפיו. וזאת המדריגה היא אינו דומה לראשונה, כי המדריגה הראשונה בדברים אשר יחדש ויעשה בעולם, והמדריגה של משה רבינו עליו השלום היא התורה מה שהשם יתברך רוצה שיהיה נוהג תמיד בעולם מבלי שינוי" וכו'.
ובמדרש שוחר טוב (תהלים צ): "תפילה למשה איש האלקים, א"ר לוי בשם ר' חייא בר חנינא י"א מזמורים שאמר משה בתכסיס של נבואה אמרן, ולמה לא אמרן בתורה, אלא אלו דברי תורה ואלו דברי נבואה". הרי שאכן נבואת משה נחלקה לב' דרגות "תורה" ו"נבואה".
והרמב"ם (יסוה"ת פ"ז ה"ז) כתב דאפשר שתהיה נבואת נביא לעצמו בלבד, "להרחיב לבו ולהוסיף דעתו, עד שידע מה שלא היה יודע מאותן הדברים הגדולים", ומביאים מהגרי"ז (ישורון כרך י עמ' רצז) דבאותן הנבואות שהתנבא משה לצורך עצמו י"ל דלא היתה בהן מעלה יתירה על שאר הנביאים, ורק באותן הנבואות שהתנבא לצורך ישראל היה נבואתו שונה משאר נביאים. והוא ממש כהנ"ל שהתוקף ד"נבואת משה" היתה היא רק כשהיא ללמד תורה ישראל, שאז היתה בגדר "תורה".