ערך/מוקצה
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
מוקצה
טעם האיסורעריכה
הרמב"ם (שבת פכ"ד הי"ב) כתב: ומפני מה נגעו באיסור זה, אמרו, ומה אם הזהירו נביאים וצוו שלא יהיה הילוכך בשבת כהילוכך בחול, ולא שיחת השבת כשיחת החול, שנאמר 'ודבר דבר', קל וחומר שלא יהיה טלטול בשבת כטלטול בחול, כדי שלא יהיה כיום חול בעיניו ויבוא להגביה ולתקן כלים מפינה לפינה או מבית לבית אול הצניע אבנים וכיו"ב שהרי הוא בטל ויושב בביתו ויבקש דבר שיתעסק בו ונמצא שלא שבת ובטל הטעם שנאמר בתורה 'למען ינוח'. ועוד, כשיבקר ויטלטל כלים שמלאכתן לאיסור אפשר שיתעסק בהן מעט ויבוא לידי מלאכה. ועוד, מפני שמקצת העם אינם בעלי אומניות אלא בטלין כל ימיהן, כגון הטיילין ויושבי קרנות שכל ימיהן הן שובתם ממלאכה, ואם יהיה מותר להלך ולדבר ולטלטל כשאר הימים, נמצא שלא שבת 'שביתה הניכרת'. לפיכך שביתה מדברים אלו היא השביתה השוה בכל אדם.
והראב"ד השיג עליו מדברי הגמרא בשבת (קכד:) שם מבואר שטעם איסור מוקצה משום סרך הוצאה. ובאור שמח כתב שלדעת הראב"ד אתי שפיר מה שבכלי שמלאכתו לאיסור אם כבר מחזיק את המוקצה בהיתר יכול להוליכו למקום אחר, כי מאחר וכל טעם האיסור משום סרך הוצאה, לא נאסר אלא דומיא דהוצאה שאסורה רק בעקירה והנחה לשם הוצאה.
במגיד משנה ביאר שטעם סרך הוצאה הוא לעיקר התקנה בזמן נחמיה שזלזלו באיסור הוצאה, אך אחר שנתקן הדבר עדיין נשאר האיסור על מקומו מהטעמים המבוארים ברמב"ם. והפרי מגדים יישב שהטעם בגמרא הוא לדעת ב"ש שיש איסור הוצאה ביו"ט, אך לדעת ב"ה דאמרינן מתוך שהותרה לצורך הותרה שלא לצורך, שוב אין לפרש איסור מוקצה משום סרך הוצאה שהרי ביו"ט הוצאה מותרת [לדעת הרמב"ם לגמרי] ואעפ"כ יש בה איסור מוקצה, וע"כ טעם אחר יש לאיסור זה וכמש"כ הרמב"ם.
בשו"ת אז נדברו ביאר שג' סברות הרמב"ם הם בביאור ג' מיני המוקצה, מוקצה מחמת גופו - מטעם למען ינוח, שאסור לטלטלו לגמרי. כלי משלאכתו לאיסור - מחשש שיבוא לעשות בו מלאכה, והותר לצורך גופו ומקומו, כי אי אפשר בלא זה. כלי שמלאכתו להיתר בטלטול ללא צורך - משום הטיילים ויושבי קרנות שאינם מטלטלים אלא כלי שמלאכתו להיתר, ובעינן שעכ"פ יהיה בהם שביתה הניכרת.
מוקצה מחמת איסורעריכה
ערך מורחב – מוקצה מחמת איסור
דבר שהוא מנוע מלהשתמש בו מחמת שהיה אסור להשתמש בו בכניסת השבת בבין השמשות, הרי הוא מוקצה במשך כל השבת, גם אם נסתלקה הסיבה שמחמתה היה אסור להשתמש בו בכניסת השבת בבין השמשות.
מוקצה מחמת חסרון כיסעריכה
- ערך מורחב – מוקצה חסרון כיס
מוקצה דשלהבתעריכה
- ערך מורחב – מוקצה דשלהבת
טעם מוקצה דשלהבת
- א. החזו"א [סי' מ"א ס"ק ט"ז] מבאר משום שקובעים לשלהבת מקום כי טלטולה יכול לגרום לכבוי הנר (לא מצד מלאכת כיבוי אל מצד אבדן השלהבת).
- ב. המנחת שלמה [סי' י"ד] מבאר שכיון שאין בה ממש וכל הזמן האש מחליף את עצמו אינו דומה לכלי.
- ג. בצל"ח שבת מ"ד. כ' משום שאינו כלי.
ספקעריכה
דעת הרמב"ם (פ"ב מיום טוב ה"ו) שכל ספק מוכן אסור.
דעת הרשב"א (מובא במגיד משנה שם) שבכל מוקצה הולכים לקולא שהרי ספק דרבנן לקולא, ורק מוקצה בדבר שקרוב ליגע בשל תורה[1] אסור.
- א. במשנה בביצה (ביצה פ"ג מ"ב) תנן: מצודות חיה ועוף ודגים שעשאן מערב יום טוב לא יטול מהן ביום טוב אלא אם כן יודע שניצודו מערב יום טוב, ומעשה בנכרי אחד שהביא דגים לרבן גמליאל ואמר מותרין הן אלא שאין רצוני לקבל הימנו. מבואר שנחלקו חכמים בדין ספק מוכן.
- אין מכאן קושיא לדעת הרשב"א שהרי אף הוא מודה שבדבר שקרוב ליגע בשל תורה כגון ספק נצוד ביום טוב ספק נצוד מערב יום טוב מודה שדעת חכמים לאסור בספק מוקצה.
- ב. המגיד משנה (שם) מקשה שלדברי הרשב"א יש להתיר ביצה שספק אם נולדה ביו"ט או מערב יום טוב. ואילו הוא עצמו מתירה.
- ג. המגיד משנה מקשה עוד, מדברי הברייתא (ביצה כד.) ספק מוכן, רבן גמליאל מתיר ורבי יהושע אוסר. ובגמרא אמר רב יהודה אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יהושע. ומדנקטה סתמא משמע שבכל גוונא דעת רבי יהושע שספק אסור והלכה כמותו[2].
טעם לאסור ספק מוקצהעריכה
בטעם חכמים לאסור ספק מוקצה אף שהוא ספק דרבנן:
- א. כתב המגיד משנה (שם) שהוא מפני שהוא דבר שיש לו מתירין.
- ב. עוד כתב המגיד משנה באופן אחר, שרצו חכמים להחמיר בספק זה.
- ג. בתוס' ישנים ביצה ג: פירש הטעם, משום דמוקצה חמיר וכעין דאורייתא, והו' במהרש"א ביצה ג:
ייחוד כלי לתשמיש התרעריכה
תורה לשמה (סימן עד) לענין הנחת מסמר כסימניה מערב שבת, פסק שאעפ"כ אסור בשבת לטלטלו כדין כלי שמלאכתו לאיסור כיון שהנחת המסמר כסימניה אינה תשמיש גמור אלא הניחו לסימן בעלמא ואינו יוצא בה מדין איסור מוקצה[3].
ביום טובעריכה
דעת התוספות (ביצה ח. ד"ה אמר כח: ד"ה גריפת לא: ד"ה אמר), והמרדכי (עירובין תפט), שמותר לטלטל מוקצה ביום טוב לצורך אוכל נפש. והביא דבריהם הבית יוסף (או"ח סימן תפט וסימן תקיח), וכן פסק הרמ"א (או"ח סימן תקט ס"ז).
המגן אברהם (סימן תקט סקט"ו) מדקדק מלשון התוספות שלא התירו אלא לטלטל מוקצה אך לא להשתמש בו, וכן רצה לבאר בדברי המרדכי. ויישב בכך קושיית הבית יוסף שם. ועיין קהלת יעקב (שם ס"ז) חילוק אחר. וכדברי המגן אברהם כן מבואר במהרש"א (ביצה לג.)[4]. וכן דקדק המגן אברהם מלשון הרמב"ם (יו"ט פ"א הי"ז-י"ח).
חומר עזרעריכה
מנורת לד אם אסורה משום מוקצה דשלהבת - פורום לתורה.
- ↑ כגון ספק ניצוד ביו"ט או מעיו"ט שזה ספק מוקצה מחמת איסור צידה, החמירו
- ↑ ועי"ש שכתב שכולא סוגין דפ"ק דביצה מוכחא דספק נולד להחמיר, ודברי הרשב"א צ"ע.
- ↑ והוכיח כן ממשנה כלים (פי"ב מ"ה) מסמר שהתקינו להיות פותח ונועל בו טמא, העשוי לשמירה טהור.
- ↑ ועיין פני יהושע (שם) מה שהקשה על דבריו, והמג"א יישב הקושיא.