ערך/כתמים
|
|
ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי 
כתמים
אף על פי שמן התורה אין אישה טמאה אלא אם כן הרגישה, גזרו חכמים שאשה שמצאה כתם בבגדה טמאה כנידה (נדה נז:).
בקטנהעריכה
אמרו חכמים (נדה ה.) שלא נתקנה תקנת כתמים אלא בגדולה שהגיע זמנה לראות אך בקטנה שלא הגיע זמנה לראות אף אם ראתה כתם אינה אסורה, ואמרו: ואימתי הגיע זמנה משהגיעו ימי הנעורים.
נחלקו הראשונים בגדר זמן בגרות לענין תקנת כתמים:
דעת הרשב"א (תורת הבית הארוך ב"ז ש"ד) הובא בתוספות יו"ט (נדה פ"י מ"א), הר"ן (שבועות ד. מדפי הרי"ף), המאירי (נדה ה.)[1], המגיד משנה בדעת הרמב"ם (פ"ה מאיסורי ביאה הי"ח ושם פ"ט ה"ה) והשולחן ערוך (יו"ד סימן קצ ס"ב) שדין גדלות לענין תקנת כתמים הוא כדין בגרות לכל דיני התורה בשנים ובשתי שערות.
אמנם רש"י (נדה ה. ד"ה אין) כתב שהביא שתי שערות או בת י"ב שנה ויום אחד ואף על פי שלא הביאה שתי שערות.
מבואר ששנים בלא סימנים מספיקים להחשיבה בוגרת לענין תקנת כתמים, וכן הביא הריטב"א (שם) וכ"ה במאירי בשם גדולי הרבנים (שם).
שיטת הב"ח (יו"ד סימן קצ ס"ב) בדעת רש"י שכשם ששנים בלא סימנים מועילים, כך מועילים סימנים בלא שנים[2].
שיטת שו"ת נחלת אבות (סימן י) בדעת רש"י, שאף הוא מודה לדעת הרשב"א שתרתי בעינן, שנים וסימנים. ומה שכתב רש"י שבשנים לבד סגי היינו משום שאנו תולים שהיו לה ונפלו[3].
ראיות לנדון זהעריכה
א. הרשב"א והמאירי מבארים את הכרחו של רש"י מלשון הגמרא 'משהגיעו ימי הנעורים' שמשמע שבשנים לחוד תליא מילתא.
- לדעת הב"ח אף לפי רש"י לא רק בשנים תליא מילתא אלא או בשנים או בסימנים ואם כן לשון הגמרא עדיין צריך ביאור אף לדעת רש"י.
ב. הרשב"א והמאירי מוכיחים כדבריהם מהמבואר בתוספתא (נדה פ"א ה"ה) 'ואימתי ראויה לראות משתביא שתי שערות' ומוכח שלא סגי בשנים בלחוד.
- לדעת הב"ח יש לומר שהתוספתא מדברת בסימנים בלא שנים ורש"י מדבר על שנים בלא סימנים, אך גם לדבריו קשה מדוע לא הזכירה התוספתא גם שנים בלא סימנים.
ג. הראשונים[השלם מקור] נחלקו בגדר 'שנים' כראיה לבגרות, האם סימן הם בפני עצמן או שאין הם אלא ראיה שאין השערות שומא, אך עיקר הראיה לבגרות היא מהשערות לבדן. ואם ננקוט שאין הם סימן בפני עצמן אם כן אין מקום לומר שלגבי דין כתמים יספיקו שנים לחוד כיון שאין בשנים בפני עצמן אף לא ראיה חלקית לבגרות.
- רש"י עצמו סובר בפירוש המיוחס לו לנזיר (כט:) ובפירושו לאבות {{{לא נמצא}}}(פ"ה מכ"א) ששנים מצד עצמן הם ראיה לבגרות, ולשיטתו לא קשה כלל.
בבגד צבועעריכה
בבגד צבוע לא גזרו משום כתם[השלם מקור]. ובספר בדי השולחן (סי' קצ סקי"ג, עמ' קסו) כתב לחדש שה"ה שאר דברים צבועים (שאינם בגד) דינם כבגד צבוע.
בשעת וסתהעריכה
אף בשעת וסתה יכולה לתלות הכתם בכל דבר (בדי השולחן סי' קצ ס"ק קצו, עמ' קעז)[4].
כתם בבגד האישעריכה
י"א דאם נמצא כתם בבגד האיש ואפילו על חלוקו לאחר התשמיש אין לו דין כתם [אם לא שקנח עצמו בו דאז האשה טמאה][5], ויש חולקים ומקורם מהתוספתא (נדה פ"י): נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמאה ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם אלא שדברו חכמים בהווה[6].
- ↑ עי' להלן מה שהביא בשם גדולי הרבנים, ועי' בדבריו (נדה סד:) שכתב שסגי בשנים וכדעת רש"י להלן, אכן אפשר שכוונתו שם שאף אם אין יודעים שהביאה שערות תלינן שהביאה ונפלו, ותלוי בגדר החשש שם.
- ↑ וכן משמע לשון רש"י שהזכיר הבאת סימנים ואם בשנים דווקא תליא מילתא למה הזכירם. אמנם ממה שכתב רש"י גבי שנים 'אף על פי שלא הביאה סימנים' ואילו גבי סימנים לא אמר 'אף על פי שלא באה לכלל שנים' משמע לא כן. ועי' להלן שמדברי הרשב"א והמאירי משמע שהם הבינו בדעת רש"י דלא כהב"ח. ועיקר סברתו צריכה ביאור איך יועילו סימנים בלא שנים הלא שומא הם ואינם חשובים אף לא כחצי סימן.
- ↑ והיינו לפ"ד רש"י (ה. ד"ה אין) שבכתמים תלינן שראתה דם ובקטנה תלינן שממקום אחר בא הדם, וכיון שבמקום ספק הכריעו לחומרא הרי שאם מסופקים אנו אם גדולה היא וראתה או קטנה היא ולא ראתה מעיקר התקנה יש לנו לחשוש ואין אומרים כאן ספק דרבנן לקולא.
- ↑ ע"ש בציונים דכן משמע בש"ך.
- ↑ פתחי תשובה (יו"ד סימן קצ סק"ב בשם פנים מאירות).
- ↑ פת"ש שם.