ערך/ברכת המטיב

מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערכי אוצר הספרים היהודי השיתופי ברכת המטיב

גדרה

בשו"ת הרשב"א (ח"ד עז) כתב דשהחיינו מברכין על "הנאה וטובה" והטוב והמטיב על "הנאת תועלת", וכן בחידושיו לברכות (נט:) כתב לגבי שהחיינו דכלים חדשים (שם ד"ה בנה) "שאין הברכות אלא על שמחת הלב", ולענין הטוב והמטיב על יין כתב שם (ד"ה שינוי) שאף אם היין השני אינו טוב מן הראשון מברך, "דאינו מברך אלא אריבוי היין". והיינו שאי"צ "שמחה" ביין יותר משובח רק "טובה", וריבוי נמי טובה הוא.

וכעין זה כתב הלבוש (רכה סוף ס"א) בשינוי לשונות, דשהחיינו מברכין על "שמחה" והטוה"מ על "טובה", והביאו המג"א (שם). ומן הסתם מקור דבריו הוא הרשב"א. ובא"ר שם מביא ראיה לחילוק זה מהגמ'. וגם בשו"ת חת"ס (או"ח קנו) חילק בין שהחיינו להטוב והמטיב על דרך זו. [וכתב דאפשר לברך הטוה"מ על תורה ומצוות שאין טובה אלא הם, ולפ"ז נראה קצת גדר אחר ב"טובה", שאין הברכה על התועלת שמן הטובה אלא על עצמות הטובה, ולכך אפשר לברך אותה אף על מצוות שאין לנו עסק והשגה ב"תועלתם" ולאו להנות ניתנו].

אמנם צ"ע גדול על חילוק זה ממש"כ הרשב"א עצמו (ח"א ס"ס רמה), שמברכים שהחיינו על ירושה אף שיש צער מיתת האב, "אבל ברכת שהחיינו אינה תלויה בשמחה אלא תלויה בדבר שמגיע לו תועלת, ואע"פ שמתערב עמה צער ואנחה", הרי שגם שהחיינו היא על "תועלת" ולא "שמחה".

מתי מברכים

א. בברכות (נט:) איתא: "קצרו של דבר על שלו אומר שהחיינו על שלו ועל של חבירו אומר ברוך הטוב והמטיב", וכן פסקו הרמב"ם (פ"י מברכות ה"ז) ושו"ע (ר"ס רכב).

ב. ובירושלמי איתא "קנה אומר שהחיינו, נתנו לו במתנה אומר הטוב והמטיב", והרא"ש בברכות שם (ס"ס טז) מבאר דהירושלמי כהבבלי שמברכין הטוב והמטיב רק כשיש שותפות בדבר, ובמתנה איכא שותפות שגם לנותן יש טובה. וכן פסק בשו"ע (רכג ס"ה) והסכימו עמו הרבה אחרונים הלבוש וא"ר ודה"ח וח"א ומור וקציעה. [וממג"א שם לא מוכרח דפליג, דנשאר בצ"ע].

אכן רוב ככל הראשונים חולקים על זה, וסוברים דלירושלמי מברכין על מתנה הטוב והמטיב אפילו אין לו שותפים, ולכך סוברים שאין הלכה כהירושלמי כיון שהבבלי חולק על כך. וגם באחרונים תמהו על פסק השו"ע בזה, וכן פסק במשנ"ב (ס"ק כא) דלמעשה נראה יותר טוב לברך ברכת שהחיינו.

הרבה אחרונים למדו מזה דלרא"ש אי"צ שוה פרוטה ב"טובה" שמברכין עליה הטוב והמטיב, שלפעמים הנאת נתינת המתנה אינה שווה פרוטה, ואעפ"כ כתב לברך. אכן בדעת המג"א כתב המחצית השקל דצריך שווה פרוטה.

ג. בביאור הגר"א (רכג ס"ה) פי' הירושלמי דהטוב והמטיב מברכין רק על טובה המתחדשת, והיינו שאם קנה כלי במעות שהיו לו כבר אינו מברך - שלא התחדש לו כלום דמקודם מעות ועכשיו כלי, אבל אם מקבל מתנה בזה מברך הטוב והמטיב - שהתחדשה לו טובה שלא היתה לו מקודם.

ומעין סברא זו כתב בשו"ע הרב, שאין מברכין הטוב והמטיב כשיורש יחידי אף שיש טובה לעניים שמחוייב לתת להם צדקה, דלא התחדש בזה כלום כלפי העניים, דגם האב היה מחוייב לתת להם צדקה. [אך מ"מ הגר"ז לא כתב זאת ככלל בברכת הטוה"מ].

אכן בהלכות קטנות (ח"א רז) כתב, שהמחליפים כלים שניהם יברכו הטוב והמטיב, ולכאו' זהו דלא כהגר"א דהא אינה טובה המתחדשת, דמעיקרא כלי זה והשתא כלי אחר.

ד. בערוך השולחן (רכג ס"ז) גם ביאר דהירושלמי אינו חולק על הבבלי, ומה שחילק הירושלמי בין קנין למתנה, דבקנה עיקר הקנין הוא לעצמו אבל במתנה כוונת הנותן שכל בני ביתו ישתמשו בזה, ולכן מברכין הטוב והמטיב.

ה. בחיי אדם (סב ס"ב) חידש ד"חובה" אינה "טובה", ולכן "טובה" שהוא "חייב" לעשותה - כבית לאשתו ובניו אין מברכין עליה הטוב והמטיב.

[ועל הדוגמא שנקט "בית לאשתו ובניו", הקשה בביאור הלכה (רכג ס"ג ד"ה בנה) דלאשתו יוצא בשכירות ולבניו הזכרים משהגיעו לכלל שש אפילו מזונותיהם נחשב לצדקה, וממילא אם "קנה" להם בית שפיר יש בכך "טובה"].

ו. המשנ"ב (רכג סק"ד) מביא לט"ז דמברך הטוב והמטיב אף שמתה אשתו, דמ"מ יש לה טובה שהשאירה זכר בעולם, אבל במור וקציעה חולק שברכה זו נתקנה רק על הנאה גשמיית ולא על הנאה רוחניית.

["רוחנית" דהכא אינו ענין ל"רוחנית" דלהלן, דהכא כוונת המו"ק להנאה בעולם האמת ולהלן הנידון הוא בהנאה ממצוות, ולגבה סובר המו"ק (סי' רכג, סי' תלב) שמברכין שהחיינו, וכ"נ דעתו בהג' לש"ס (סוכה מו.) ובשו"ת שאילת יעב"ץ].

ז. בבית יהודה (ח"ב כ') כתב, שהנותן מתנה לאחר באופן שנשארת ברשותו יכול הנותן לברך ולא המקבל אחר שהוא גם הנותן וגם המקבל. אכן לדעת הגר"א ושו"ע הרב לעיל לכאורה אינו יכול לברך דלא מתווסף לו כלום, ואף לשאר פוסקים צ"ע אם יברך, דאין לו בזה שום תוספת טובה ואדרבא נגרע ממנו - שמכאן ואילך משתתף עמו אחר, ואף ששמח ורוצה בזה מ"מ כבר אינו שונה משאר נותן מתנה.

בשותפות

יש אומרים שרק אחד מברך ופוטר האחרים בברכתו.

הסברא בזה:

א) שאם כל אחד יברך לעצמו הוי כל אחד יחיד (הגהות רבינו פרץ לסמ"ק והג"מ (שם ושם).

ב) בעה"ב מברך דאין היין של האורחים.

נפק"מ בין הסברות, כשהברכה אינה על יין אלא על כלים או בשורות טובות או ילדה אשתו, שלביאור ראשון גם בזה רק אחד יברך, ולביאור שני בזה כולם מברכין.

יש אומרים שכל אחד מברך לעצמו.

ולהדעות שאחד פוטר לכולם נראה שאינו מדין שומע כעונה, דאם צריך לשומע כעונה נמצא שכל אחד מהם בירך, והא לדעה זו אי"צ לזה רק חובת הרבים היא ולא חובת היחיד.

שותפות בני הבית

א. י"א שנחשבת שותפות ומברכים הטוב והמטיב, וי"א שאין זה שותפות.

יש שכתבו שהמוצא מציאה שמברך הטוב והמטיב אף אם אולי תצמח מזה רעה, הוא דוקא אם מצא יחד עם אחֵר, דהויא טובת רבים, וכן נפסק במשנ"ב (רכב סק"ו). ובפתח הדביר (סי' רכב) דייק מזה שסוברים דבני ביתו לא נחשבים שותפים.

ב. בטעם הסוברים דאינה שותפות נמצא חילוק; להלכות קטנות אין לברך כשאין טובת בני ביתו בבת אחת עימו, ולמג"א ומגן גיבורים הוא משום שאין להם חלק בשדה ושמא לא יתן להם כלום מפירותיה. וממילא למג"א ומג"ג אם ודאי תגיע להם טובה - מברך הטוב והמטיב, וכמו שאכן נראה מדבריהם בסימן רכג (מג"א סק"ז, מג"ג סקי"ג) שמברך הטוב והמטיב על כלים שקונה לבני ביתו. .

ג. מברכות נט: נראה דבני ביתו לא נחשבים שותפים, שאמרו דעל ירושה מברך הטוב והמטיב "בדאית לי' אחי", ולמה לא אמרו "בדאית לי' אשה ובנים". ואף שבחידושי היעב"ץ שם כתב דלאו דוקא הוא, לכאורה זה אמר דרשני.

אכן מברכות ס. נראה להעיר על זה, דמבואר שהמוצא מציאה מברך הטוב והמטיב, והוא אף במצא מעות, ומדלא מחלקים בגמ' בין שותפין סתם לבני ביתו ש"מ דאפילו בני ביתו נחשבים שותפים לענין זה, אף שמעות דמו לשדה שאין טובתם תיכף ומיד כי אם אחרי שקונים בהם. וכעין שהקשה במור וקציעה הנ"ל. אך שאולי במעות יש שמחה אף בלא שמשתמשים בהם, כמו שנראה מהלכות קטנות (ח"א ר') לברך שהחיינו על רווח ממון. [ולהרשב"א (ח"ד עז) שאין לברך הטוה"מ על שמחה דרבים רק על טובה דרבים, יל"ע מה גדר ריוח ממון דרבים].

אם היא נאמרת בנוסף לברכת שהחיינו

א. בסמ"ק (סי' קנא, ברכות בקשות והודאות) כתב שהקונה כלים חדשים לו מברך שהחיינו לו ולביתו הטוה"מ "ונראה דר"ל עם שהחיינו", והטור (רכג ס"ה) כתב משמו שאם קנה לו ולביתו מברך גם הטוה"מ, והאחרונים הבינו דבריו שמברך גם שהחיינו וגם הטוה"מ. ובא"ר הקשה על זה מכמה מקומות. והא"ר והב"ח (שם ס"ד) מעמידים דברי הסמ"ק בקנה כלים המיוחדים לו לבדו וגם קנה כלים לבני ביתו - שעל שלו מברך שהחיינו ועל של ב"ב הטוה"מ, אבל כשקנה כלים שמשתמשים בו הוא וב"ב מברך הטוה"מ לחוד. והשו"ע השמיט בשולחנו תיבת "גם", שמזה נראה שאין לברך שניהם כאחד.

הרשב"א (ח"א רמה) דן אם לברך שהחיינו על לידת בן, ועפי"ז הבינו בדעתו הרבה אחרונים שסובר לברך שהחיינו בנוסף להטוה"מ, והט"ז ר"ל כן גם בדעת הטור.

[ולהב"ח הנ"ל בדעת הסמ"ק שבכלים שהוא וב"ב שותפים מברך רק הטוה"מ, נמצא שגם בלידת בן מברך רק הטוה"מ, וא"כ אף שהסמ"ק נחשב ראש המדברים לברך ב' ברכות מצינו אופן שלדידיה אליבא דב"ח מב' ברכה אחת ולרשב"א אליבא דאחרונים הנ"ל מבר' ב' ברכות].

ב. עוד נמצינו למדים מדברי הב"ח אליבא דהסמ"ק, שגם על כלים שקנה רק לבני ביתו ולא לעצמו מברך הטוה"מ "דהטוב הוא לדידיה שזכה שיהיו ב"ב מלובשים במלבושי כבוד". והשו"ע כ' "קנה כלים שמשתמש בהם הוא וב"ב", ומינה דייק הפמ"ג דאם הבעה"ב אינו משתמש בכלים שקנה לב"ב ס"ל לשו"ע דאינו מברך הטוה"מ, ולית לי' סברת הב"ח הנזכרת 'דטוב הוא לדידיה שב"ב מלובשים בבגדי כבוד'. אלא שהאופן דאיירי בי' השו"ע ש"קנה לו ולב"ב" דמשמע שהבעה"ב משתמש יחד עם ב"ב אזי גם להב"ח מברך רק הטוה"מ.

ג. משו"ת בית יהודה (ח"ב כ') עולה שבמקרה שקנה לעצמו ובירך שהחיינו, ואח"כ נתן במתנה לאחר רק באופן שיהיה שותף עמו חוזר ומברך הטוה"מ. ובזה יכול הנותן לברך ולא המקבל, דלא כמ"ש בשו"ע שהמקבל מתנה מברך, אחר שהוא גם הנותן וגם המקבל.

לידת בן

בגמ' (ברכות נט:) איתא "א"ל ילדה אשתו זכר מברך הטוה"מ", וכן פסקו הרא"ש (ס"ס טו) ומרדכי (סי' רטז) והג"מ (קושטנטינא, פ"ד מברכות ה"ט) בשם סמ"ק (סי' קנא בהגהה סקי"א) וטור ושו"ע (רכג ס"א).

אכן בעיניים למשפט (שם ד"ה ילדה אשתו זכר) דייק דהרי"ף והרמב"ם וסמ"ג ואשכול ורא"ה וריקאנטי וצדה לדרך וכלבו השמיטו ברכת הטוה"מ על לידת בן, וכמה ביאורים נאמרו על זה דבר השמיטה עכ"פ בדעת הרמב"ם:

הכנה"ג (סי' רכג) כתב שסובר דמקילין בברכה זו כמ"ש המג"א שם, ויש שכתב שסמך עמ"ש לברך הטוה"מ על שמועות טובות, ויש שכתב דחייש לנפל, ובבן ידיד כתב דדייק ממש"א בגמ' "אמרו לו ילדה" וכו' דהיכא שלא "אמרו" אינו מברך [אך ב"י וב"ח ופרישה וכנה"ג כ' שאין לדייק כן], ובעיניים למשפט שם כתב שלא היה בגירסא שלפניהם בבלי, ומוכיח כן מאבודרהם (שער שמיני) שכתב דבירושלמי איתא לברך הטוה"מ על לידת בן – ש"מ דבבלי ליתא [ולפנינו בירושלמי ליתא]. ונראה עוד ראיה לזה מבעל המאורות (שבת קלז:) "ואפשר כי תיכף שנולד ראוי לברך לברכה זו [=שהחיינו] או הטוה"מ, וצ"ע שלא מצינו זה בביאור", ומדכתב שגם הטוה"מ "לא מצינו בביאור" ע"כ דלא גרסו לה בגמ'.

ובביאור הלכה (רכג ס"א ד"ה זכר) מסתפק כשיש לו הרבה בנים ורוצה בת, אם בכ"ז מברך הטוה"מ על בן, וכמו"כ במשנ"ב שם (סק"ב) כתב דבאופן הנ"ל אם נולדה לו בת אעפ"כ אינו מברך הטוה"מ.

[והדבר יבואר להנראה מהרשב"א ועוד ראשונים שהטוה"מ אינה תלויה ב"שמחה" אלא ב"תועלת", אך מה שהסתפק שלא יברך על בן אם היה יותר שמח בבת צ"ע להנ"ל דמ"מ "טובה" מיהא אית לי'. ודוחק לומר דחשיב רק "תוספת טובה" ואין לברך בכה"ג].

ריבוי יין

יש בזה כמה דעות בגאונים ובראשונים: י"א שדוקא אם יין השני חשוב מהראשון, י"א שלא צריך שיהיה משובח ודי בריבוי יין וכך נפסק בשו"ע (קעה ס"ב), וי"א שמברכין הטוה"מ אפילו אם היין השני גרוע מהראשון {{הערה|כלבו (שם, סוף הל' סעודה), ולתוס' ר"י החסיד אם גרוע "הרבה" אינו מברך, ויש דעה שמברכים רק על היינות המופלגים לשבח.

בדעת הרמב"ם כתב הב"י (סי' קעה) שנראה מדבריו (פ"ד מברכות ה"ט) דדוקא כשהשני ממין אחר הוא מברך הטוה"מ, אבל אם הם ממין אחד אע"פ שהשני משובח מן הראשון אינו מברך, והיכא שהשני ממין אחר הביא הב"י מהג"מ (שם סק"ו) דמשמע מהרמב"ם שמברך אפילו השני גרוע מהראשון, וכן למד התרומת הדשן (שם) מדבריו.

הרמ"א (קעה סוף ס"ב) הביא מהמרדכי (פ' ערבי פסחים) די"א שעל יין לבן תמיד מברך הטוה"מ אפילו הוא גרוע מהראשון שהיה אדום "לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום".

ב. בתרוה"ד ולקט יושר (שם) ואגור (סי' רכח) הביאו מנהג ממהר"ח או"ז (סי' סח) שתלמידי רבינו שמחה אמרו שכך הוא בירושלמי, שאם שתה ממנו תוך ל' יום לא היו מברכין, וכ"כ שבלי הלקט (סי' קמד) בשם רבינו חננאל ובתשב"ץ קטן (סי' רצז). ומ"מ כ' על זה הב"י (סי' קעה) דסוגיין דעלמא לברך על כל שינוי יין כל שאינו יודע שהאחרון גרוע מהראשון.

ג. בהערות לתוס' ר"י שירליאון [ר"י החסיד] (ברכות נט: ד"ה אע"פ) אסף ביאורי הראשונים למה תיקנו הטוה"מ דוקא על ריבוי יין ולא על לחם;

א) בדם הרוגי ביתר זיבלו כרמים - תוס' בפסחים (קא. ד"ה שינוי) ותענית (לא. ד"ה תיקנו) או"ז (ח"א קנה) מנהיג (סעודה יג) שבלי הלקט (סי' קמד). ובאו"ז מוסיף שגם סנהדרין היו בכרם כשתיקנוה לזאת הברכה [ועיי"ש בהערה אם ישבו ממש בכרם].

ב) יין דבר חידוש ושמחה – תוס' ר"י החסיד (ברכות נט: ד"ה אע"פ) משם ר"י הלוי רבו של רש"י, שבה"ל (שם) בשם אחיו רבינו בנימין, ורבינו בחיי בשלחן של ארבע (הש' הראשון ד"ה שינוי יין).

ג) יין אית בי' תרתי סעיד ומשמח לחם סעיד אבל לא משמח – תוס' (ברכות נט: ד"ה הטוב) תוס' ר"י החסיד (שם) ראבי"ה (ח"א סי' צח, סי' קנב, ח"ב תקט) ר"ת (בתוס' מערבי פסחים שבמרדכי פסחים, ובחי' מהריטב"א פסחים קא.).

ד) אין אומרים שירה אלא על היין – תוס' ר"י החסיד (שם) ראבי"ה (ח"ב שם) [אולם מהראבי"ה שם משמע שטעם אחד הוא עם הא דביין איכא תרתי].

ה) אין דרך לשתות בסעודה אחת ב' מיני יין משא"כ פת – תוס' ר"י החסיד (שם) ור"ן (פסחים כ:).

ו) אין קבע לשתיה אבל ללחם יש קבע – תוס' ר"י החסיד.

ז) יין מכרם אחד בג' או ד' חביות כל חבית וחבית משונה מחברתה, ופעמים הרבה זה מבושם וזה מחמיץ, אבל חטה ושעורה ג' וד' תנורים משדה אחת כולם שוים במראה ובטעם אחד – או"ז (שם) ומכתם (פסחים) בשם ההשלמה.

ח) יין על יין אינו אלא ריבוי שמחה ויצטרך האדם שלא להרבות שמחה בעוה"ז יותר מדאי וכו' ע"כ תיקנו הברכה שעל הרוגי ביתר וכו' כדי להעציב את האדם וכו' ושיחזור שמחתו לדרך הממוצע – שולחן של ארבע (שם) וא"ר (קעה סק"ט) בשם בנימין זאב (סי' שנא).

ט) שינוי פת תלוי במעשה האדם ולפיכך אין מברכין עליו אבל שנוי יין תלוי בידי שמים – מכתם (ברכות מב:) מאירי (שם נט) שבה"ל (שם) בשם גאונים, ובכלבו (סי' כד, סוף הל' סעודה) ואורחות חיים (סעודה סוף לד).

אכן מציין שם לכמה ראשונים שמברכין הטוה"מ על רבוי פת - ר"ן (פסחים כ. ברי"ף) ושטמ"ק (ברכות נט:) ומכתם (שם מב:) והכלבו ואורחות חיים בשם הראב"ד (שם), המאורות (שם), והמאירי (שם) בשם יש מי שאומר.

ובכלבו ואו"ח הנוסח הוא "על כל שינוי שיבוא יברך הטוה"מ" משמע לאו דוקא פת, ומאידך לגבי פת כתב הכלבו משמו שרק "על פת שפטר את הפרפרת מברך עליו הטוה"מ, אבל בשינוי פת לא ביאר שיברך הטוה"מ" [ובאו"ח שם כ' "וי"מ פת צנומה בקערה מברך עליו הטוה"מ", ואולי כוונתו לומר דאפילו פת צנומה בקערה מברך עליו].

טובה רוחנית

בשו"ע (רכג ס"ה) מבואר שאם נתנו לו כלים במתנה מברך הטוה"מ – שהיא טובה לו ולנותן, ומבאר המשנ"ב (ס"ק כא) דבאופן שהמקבל עני אזי טובת הנותן היא שזיכהו הש"י לעשות צדקה, הרי דשייכא הך ברכה על טובה רוחנית. [ומקור די"ז הוא מהרא"ש הנ"ל בבי' הירושלמי, אכן יש לדייק בלשונו שכ' דאם המקבל עני מברך הטוה"מ "שזיכהו השם וחננו ממון לעשות צדקה", וללשון זו נמצא דאף להרא"ש דאיהו מריה דשמעתתא אפשר לפרש דהברכה היא על הטובה הגשמית שיש לו ממון ולא על עצם קיום המצוה].

מאידך כתב שם המשנ"ב דיש מהאחרונים שחולקים על פסק זה, וס"ל דלבבלי לא נתקנה ברכה זו כי אם בטובה גשמית. [ויש להעיר דהאחרונים שהזכיר המשנ"ב לא כתבו טעם זה רק כתבו עצם הדין שעל מצות צדקה אין מברכין, אולם עכ"פ מדכך פירש המשנ"ב את דבריהם נמצא שכך היא דעתו].

עוד בזה, דבשו"ת שער הזקנים (דף פב ע"ג) וזית רענן (ח"ב ג') כתב שלא לברך הטוה"מ על בניית ביהכנ"ס, עפ"י המג"א (רכג סק"ה) שאי"מ שהחיינו על ספרים, ובשו"ת מהר"י בי רב (ס"ס סב) גם כ' החכם האחרון המשיב שם דאין לקהל לברך הטוה"מ על ס"ת שהקנו להם, דהיא ברכה על טובה גופנית. אכן מרנא החת"ס נשאל (או"ח קנו) כ' לברך על חידוש ביהכנ"ס אחר שהראשון נשרף, ומייתי למג"א הנ"ל שאי"מ שהחיינו על מצוות דלאו לה"נ, אך חילק דדוקא לענין שהחיינו קאמר לה אבל גבי ברכת הטוב לא מיירי כלל שאין טוב אלא תורה ומצוות, ויפה שעה א' בתשובה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב. ומדייק כן מא"ר שבס"ס רכג מייתי למג"א שאין לברך שהחיינו על ספרים, ובסי' רכא משמע מיניה לברך הטוה"מ על חידוש ביהכנ"ס שנשרף, הרי דשאני לי' בין שהחיינו להטוה"מ.

---

---

שולי הגליון

---

---

מעבר לתחילת הדף