ערוך השולחן העתיד/זרעים/טז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ערוך השולחן העתיד זרעים טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פרטי איסורי השמיטה ובו ט' סעיפים

(א) כבר נתבאר דאין שביעית נוהגת אלא בא"י ובה גופה יש חילוקי דינים כמו שיתבאר בסעי' ה' ובירושלמי פ"ק דערלה סוף הלכה ב' מסתפק באילן שנטעו בתוך הבית אם נוהג בה שביעית משום דכתיב ושבתה הארץ שבת לד' כלומר דעל כל מה שבארץ חל שביעית או דילמא כיון דכתיב שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור וזה אינו שדך וכרמך אלא בית ונשאר בספק והרמב"ם לא הביא דין זה ונ"ל בטעמו דכיון דבפ"ק דמסכת גיטין (דף ז' ב) מבואר לענין מעשר ושביעית דבעינן דווקא עציץ נקוב אבל כשאינו נקוב פטור ע"ש ממילא מוכח דבבית פטור משביעית ודין זה מבואר ברמב"ם בהל' תרומות פ"א הל' כ"ג ע"ש (והפ"מ כתב שם דמסתברא לחומרא ע"ש ולענ"ד אינו כן ודו"ק):

(ב) בתוספתא פ"ג דפאה תניא הנוטע כרם להקדש חייב בשביעית והטעם מפורש בירושלמי ספ"ז דפאה דכתיב ושבתה הארץ שבת לד' דבר שהוא לד' שביעית חלה עליו ואומר שם לאכלו אי אפשר שא"א להקדש לצאת בלא פדיון לפדותו ולאכלו א"א דנמצא כלוקח מדמי שביעית אלא הגזבר מחליפו ביד אחר כלומר שמחליף כרם זה על כרם אחר והאחר נכנס להקדש תחתיו וזה הכרם נשאר בקדושת שביעית ונוהגין בו כבכל פירות שביעית וברמב"ם לא נמצא דין זה כלל ולכן כל שדות הקדש אסור לזורען בשביעית וספיחיהן אסורין כשדות הדיוט:

(ג) ועכו"ם שקנה קרקע מישראל כתב הרמב"ם ספ"ד עכו"ם שקנה קרקע בא"י וזרעה בשביעית פירותיה מותרין שלא גזרו על הספיחין אלא מפני עוברי עבירה והעכו"ם אינם מצווים על השביעית כדי שנגזור עליהם עכ"ל כלומר דהפירות שזרע העכו"ם הם היתר גמור ואפילו למאן דס"ל אין קנין לעכו"ם בא"י להפקיע מיד מעשר זהו כשהישראל הביאם לידי חיוב מעשר כגון שמרחן ישראל אבל כשמרחן עכו"ם פטור כמ"ש הרמב"ם בפ"א מתרומות דין י"א ע"ש ובשביעית לא שייך זה וא"כ אין להפירות קדושת שביעית ואי משום דלא גריעי מספיחים שגדלו מעצמן ואסורים בזה אומר דהטעם שגזרו בספיחין הוא מפני עוברי עבירה ובעכו"ם ליכא עבירה שהרי לא הוזהר על השביעית ואע"ג דגם מן התורה אין לקוצרן או לבוצרן כדרך כל השנים כמו שיתבאר בסי' כ"א זהו בשדה דישראל כדכתיב את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך וגו' וזהו לא קצירך ולא נזירך אלא של עכו"ם ולפיכך אף פרי האילנות שמעצמן גדילין מ"מ כיון שאינם של ישראל מותרין:

(ד) יראה לי דישראל שקנה קרקע זרועה מעכו"ם בשביעית או שדה אילן אע"פ שכבר נגמרו מ"מ נוהג בה דין שביעית דאע"ג דגדלו בהיתר מ"מ כיון דבשעת קצירה היא של ישראל נוהג בה שביעית ולכאורה ממעשה דאלכסנדר מוקדן ר"פ חלק באנשי אפריקי ומצרים שבאו לריב עם ישראל לפני אלכסנדר ואומר הניחו שדותיהם כשהם זרועות וברחו ואותו שנה שביעית היתה כלומר וסמכו ישראל על תבואות שדות דמשמע דלא כדברינו דוודאי אם הכוונה על שדות א"י שפיר הוה ראיה גמורה אבל כפי הנראה לא על א"י קאי אלא שדותיהם במקום שגרו סביבות א"י וזה שאומר שסמכו עליהם בשביעית כלומר שהיה להם מה לאכול כיון דבא"י לא זרעו אמנם ראיתי מי שתפסו דאשדות א"י קאי (כ"מ בפ"ד וכ"כ בשם כופ"ר) ולפ"ז יש ראיה להיתר ויש לי ראיה לאיסור מהא דתנן בפ"ד חוכרין נירין מן העכו"ם בשביעית לזרען אחר שביעית ולישמעינן רבותא טפי שקונין שדות זרועות מן העכו"ם ולקוצרן בשביעית עצמה אלא וודאי דאסור. ועוד ראיה מהא דתנן התם מחזיקין ידי עכו"ם בשביעית ומפרש לה בירושלמי וכן בש"ס דילן ס"פ הנזקין דרק בדברים בעלמא ולא במעשה ע"ש ואם נאמר דמותר לקנות מהם שדות זרועות בשביעית ולקוצרם אין לך החזקה גדולה מזו מיהו זהו וודאי דאסור לקוצרן כדרך קצירה דלא גריעי מספיחין כיון שעתה הם של הישראל ואם מחוייב להפקירן כדין פירות שביעית ראיות ברורות ליכא דיש לדחות הראיות שהבאנו כמובן ומ"מ נלע"ד לאיסור (ומחלק שם אין ראיה כלל אפילו אם של א"י היו דבאמת הניחום הפקר וצ"ע על הכ"מ ועל בעל כופ"ר ע"ש ודו"ק):

(ה) ואפילו בא"י לא כל המקומות שוין בדיני שביעית כדתנן ריש פ"ו שלש ארצות לשביעית כל שהחזיקו עולי בבל מא"י ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד כלומר לא נאכל אחר שביעית בלא ביעור ולא נעבד בשביעית (ר"ש ורע"ב) והרמב"ם בפירושו פי' לא נאכל אם עברו וזרעו בשביעית ע"ש ובחיבורו פ"ד דין כ"ו פי' דאספיחין קאי ע"ש ונ"ל דלדינא כל הפירושים אמת וכל שהחזיקו עולי מצרים מכזיב ועד הנהר ועד אמנה נאכל אבל לא נעבד מן הנהר ומאמנה ולפנים נאכל ונעבד ובסי' כ"ז סעי' י"ג יתבאר בזה ע"ש:

(ו) וכתב הרמב"ם בפ"ד דין כ"ז סוריא אע"פ שאין שביעית נוהגת בה מן התורה גזרו עליה שתהיה אסורה בעבודה בשביעית כא"י כדי שלא יניחו א"י וילכו וישתקעו שם אבל עמון ומואב ומצרים ושנער אע"פ שהם חייבות במעשרות מדבריהם אין שביעית נוהגת בהן עכ"ל ומותר לזרוע לכתחלה שם אבל בסוריא אסור לזרוע ואפילו העבריינים שזרעו אסור לסייע להם במלאכת מחובר כמו קצירה בצירה ומסיקה ורק בתלוש מותר לסייע להם כדתנן בפ"ו עושין בתלוש בסוריא ולא במחובר דשין וזורין ודורכין ומעמרין אבל לא קוצרין וכו' והרמב"ם ביאר זה בפ"ח ובירושלמי שם נתנו טעם שהתירו בתלוש מפני שזהו ריוח מועט לא חששו שיניחו א"י משא"כ מלאכת מחובר יש בה ריוח גדול ולכן חששו כמ"ש:

(ז) עוד כתב דעבר הירדן שביעית נוהגת בה מדבריהם וספיחי סוריא ועבר הירדן מותרין באכילה לא יהיו ארצות אלו חמורין מא"י שהחזיקו בה עולי מצרים עכ"ל ומשמע דבעבר הירדן גם בתלוש אין מסייעין דחמירא מסוריא דעבר הירדן היה מכיבוש משה רבינו ולתרומות ומעשרות היא כא"י ממש ובאמת הדבר תמוה מנליה להרמב"ם דעבר הירדן חלוק מא"י לענין שביעית ולא כן משמע במשנה דשלש ארצות לשביעית ונלע"ד דטעמו לאו משום דעבר הירדן חלוק משאר א"י אלא משום דמעבר הירדן לא כבשו עולי בבל כלל וממילא דיש להם דין מקומות שהחזיקו עולי מצרים דאינו נעבד והספיחים מותרין כמו שנתבאר וה"נ כן הוא ולכן דקדק לומר לא יהיו ארצות אלו וכו' כלומר כיון דגם כאן לא כבשו עולי בבל פשיטא דלא עדיפא מא"י עצמה בכה"ג (ומתורץ השגת הראב"ד וטורח הכ"מ ע"ש):

(ח) תניא בתוספתא (פ"ד) עיירות הסמוכות לספר מושיבין עליהן שומר כדי שלא יפיצו העכו"ם ויבוזו פירות שביעית ע"ש וכן הוא ברמב"ם שם וזה שחששו בשביעית יותר מבשאר השנים לפי שבשארי שנים בעלי השדות שומרים בעצמם אבל בשביעית אסור השימור דצריכין להניח הפקר ולכן היו העכו"ם נופלים ובוזזין ולא היה לעניים מה לאכול והתקינו שב"ד יושיבו שומר ומ"מ אינו נקרא משומר שיהא אסור בשביעית כיון דלאו הבעלים שומרים אותו ובתוספתא שם קחשיב כמה עיירות שנהגו היתר ואסרום וכן להיפך ע"ש מפני שלא היו בקיאים בהגבולים ממש:

(ט) איתא בסנהדרין (כ"ו א) מכריז ר' ינאי פוקו וזרעו בשביעית משום ארנונא והיינו מס המלך ותימא וכי בשביל זה יעברו על איסור דאורייתא ופירש"י משום דשביעית בזמה"ז דרבנן מפני שבטלה קדושת הארץ והראב"ד בפ"א פי' שזה הי' ממקומות שלא החזיקו בהם עולי בבל והשביעית מדבריהם והקילו מפני האונס אבל הרמב"ם שם כתב משרבו האנסין וכו' התירו לזרוע בשביעית דברים שצריכים להם עבדי המלך בלבד וכן מי שכפאו אנס לעשות בשביעית בחנם ה"ז עושה עכ"ל ומפרש דלא התיר ר' ינאי לישראל עצמם בשבילם אלא בשביל האנסים בלבד והתורה לא אסרה אלא שלא יהנה מזה ואע"ג דהחרישה והזריעה עצמה הוי איסור באמת בירושלמי (פ"ד הל' ב') אומר הטעם דכיון דכפאום אין להם למסור א"ע למיתה כדקיי"ל דאין למסור א"ע למיתה רק על עכו"ם וגילוי עריות וש"ד ופריך דהא בשעת הגזירה מוסרין נפש על כל המצות ומתרץ דאין כוונתם להעביר על דת אלא להנאת עצמן ע"ש וזהו כוונת הרמב"ם דלכן אסור להישראל עצמם מפני שעל זה לא הכריחום כלל (ורש"י ז"ל שכתב שבטלה קדושת הארץ והרי אנן לא קיי"ל כן כמ"ש התוס' ביבמות פ"ב: ד"ה ירושה ע"ש וזהו גם דעת הרמב"ם בפ"א מה' תרומות אך כוונת רש"י דר' ינאי ס"ל כן והתוס' שם רמזו להירושלמי אך בלשון אחר ע"ש ודו"ק):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף