עצמות יוסף/חולין/קטו/א

· הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

עצמות יוסף חולין קטו א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

דף קט"ו ע"א

אמר קרא כי קדש הוא. יש לדקדק לשתוק מלא תאכל כל תועבה וידעי' ליה מדאיצטריך כי קדש הוא לו' דאין מעשיה קדש:

ונראה דאי לאו כל שתעבתי הייתי מפרש לקרא לחומרא כרבי יוחנן הסנדלר דאלו נערות דדריש מה קדש אסור אף מעשה שבת אסור א"נ הייתי אומר דמשום חומרא דשבת הייתי אומר דמעשה שבת אסור להכי איצטריך כי קדש היא למעט:

עוד קשה לי מאי פריך משב' דשאני שבת שאינו גוף הדבר הנאכל אלא הבא מכחה קדש וכדאיתא בגמרא לקמן:

ונראה דשבת כפי האמת דמי ממש לבישול וכמ"ש התוס' אלא שהם ז"ל הודחקו ומשום דאינה ניכר וכו' ואי לא הוה קרא דקדש היא לכם הייתי אומר דאסורים כל מעשה שבת מכל שתעבתי לך ודמי ממש לבשר וחלב ולהכי איצטריך קרא למעט ולומר דכיון דאין ניכר המעשה שנעשה בשבת לא דמי לכל שתעבתי:

ולרבי יוחנן הסנדלר דדריש מהיא קודש שכל מעשה שבת אסורי' צ"ל דחורש בשור ובחמור וחוס' פי פרה דטעשיהם מותרי' ואינו אסור מכל שתעבתי לך ולדידיה ליכא ק"ו בשבת היינו טעמא משום דמסברא אית ליה דלא דמי לכל שתעבתי לך דהתם אין האיסור עצמו נאכל אלא הבא מן הזריעה וק"ל:

מדגלי רחמנא גבי כלאי הכרם פן תקדש וכו' קשה לי לשתוק מפן תקדש ללמד היתר בכלאי זרעים וההיתר ידעינן מהקיש' דכלאי זרעים לכלאי בהמה ואסור בכלאי הכרם מכל שתעבתי לך זה הקושיא קיימא לתירוץ בתרא שכתבו התוס' בד"ה פן תקדש:

ונראה דאי לא הוה כתיב פן תקדש הייתי מקיים היקישא להיתר אכילה ומכל שתעבתי לך הייתי או' דאסורי זרעים באכילה אבל השתא דכתיב פן תקדש להתיר ע"כ מהיקש שמעינן דגם לאכילה מותר:

ולתירוצא קמא שכתבו התוס' דבלאו הכי פריך שפיר צ"ל דמהיקשא דזרעים לכלאי בהמה ידעינן וכלאי זרעים מותרים בין באכילה בין בהנאה משום דאין היקש למחצה:

וכלאי בהמה גופייהו מנלן וכו' אי לא הוה קרא דכלאים מפורש הייתי או' דאיצטריך היקשא לאקושי כלאי בהמה לכלאי זרעים מה זרעים באכילה אסירי ובהנאה שרו וכמו דפריך לעיל ואימא וכו':

מדאסר רחמנא כלאים לגבוה אין לדקדק לעולם דלהדיוט נמי אסור ואיצטריך למיסר דאי לא הוה אסריה הייתי ממעט כלאים לגבוה מדכתיב אלה גבי קדשים למעט כל קדשים שנעבד בהם עבירה דמותרים וה"ה כלאים וכ"ש דלהדיוט הוה שרי ואיצטריך למיסר כלאים לגבוה וכ"ש דלהדיוט אסור ונראה דא"כ הוה ליה למכתב איסור לגבי הדיוט ומכ"ש הוה ידעינן דלגבוה אסור וכה"ג פי' ר"י בפרק כל האסורין גבי טרפה מנלן:

שילוח הקן ליתסר וכו' אע"ג דבפרק שילוח הקן דריש מתשלח דאפילו לדבר מצוה תשלח ואינו דוחה עשה דמצורע לא שמעי' מיניה דלגבוה אסור דנהי דישלח הצפור לקיים מצות שילוח אבל אם הקריבה שתהא אסור' לגבוה לא שמענו להכי הוצרך לתרץ לא אמרה תורה שלח לתקלה ובמה שפירש"י ומתחילה הוא מותר יאסר וכו' יש לדקדק דהא זרעים בשר בחלב מתחילה כל מין ומין היו מותרים ונראה דהתם לא מקרי זרעים אלא אחר התולדה הנמשך מהם וכן בשר וחלב וצ"ע:

תוס' חורש בשור ובחמור ויש שפי' וכו' וספרים אלו הם לפי הפי' שכתבו דקאי אשור וכו' ולהאי דמשני הגמ' לס' אלו מקרא דאלה צ"ל שמה שכתבו התוס' למעלה בד"ה כל שתעבתי דמדאסר מעוך וכתות מכלל דלהדיוט שרי ולא אמרי' דמעוך איצטריך משום למכתב אלה וכו' נראה דהיינו טעמא דקרא כתיב האיסור גבי מעוך וכתות והדר כתיב ומיד בן נכר לא תקריבו את אלה ואי כול' קרא דמעוך לא איצטריך אלא כדי למכתב אלה לא הוה ליה למכתב האיסור אלא גבי אלה לחודיה ונימא ומעוך וכתות וכו' לא תקריבו את אלה ומדכתב האיסור ואח"כ כתב אלה גבי בן נכר ש"מ לאשמועי' אתא דלהדיוט שרי וכו':

עוד כתבו וא"ת הזרעים וכו' דאי כל מילי וכו' א"כ מעשה שבת וכו' ויש לדקדק דאי כל מילי שרי ואף מעשה שבת במה יתקיים כל שתעבתי דהא השתא ס"ל להך גי' דשבת ובשר בחלב תרוייהו שוים ונראה דגם לספרים אלו מתחלקים בין מעשיה ניכר לאין ניכר וקרא לא אתא אלא לבשר בחלב דניכר ולא לשבת אך ק' דמה מקשו ממעשה שבת דשאני שבת שהוא חמור ולא ידעינן ליה מאלה ונראה דלהאי גי' לא שאני ליה אע"ג דרובע ונרבע אסורים לגבוה לאו מפני שאסורין במיתה אלא משום דמאיסי טפי אך קצת תימא נימא דקרא אתא למעט בהדיוט גבי שבת ואתא לו' דדוקא גבי הדיוט מותר הא לגבוה אסור ונראה דכיון דמיעט קרא דאין מעשיה קדש לגמרי מיעט אפי' לגבוה דכיון דאין מעשיה קדש מהיכ' תיתי איסורא א"נ דאין מעשיה קדש לא מסיים דאיירי להדיוט ולא לגבוה:

עוד כתבו דלא שייך מכל שתעבתי הזרעים וכו' דאפילו בלא חרישה אסור וכו' וק"ל שהם נתנו טעם לחורש בשור ובחמור ולא בחוסם פי פרה ודש בה דהא ודאי החוסם שלא בשעת מלאכה אינו עובר ונראה דהתם בחוסם לא צריך למיהב טעמא משום דקרא כתב האיסור בפרה לא בענין הדישה דה"ק לא תחסום שור אבל גבי חרישה דתלי איסורא בענין החרישה דכתב לא תחרוש איצטריכו למי' דלא תחרוש לאו דוקא וכו' עוד כתבו וא"ת למה לי קרא דאלה הא מדאיצטריך רובע וכו' ק"ל דאפי' דאיצטריך מן הבהמה לרובע איצטריך אלה דהייתי או' דשאר איסורים שנעבדה בהם עבירה אתו מק"ו מבעל מום שלא נעבדה בהם עבירה כדאיתא פ' כל האסורים והתם פריך מה לבעל מום שכן ניכר לזה איכא למימר דהתם קרא רובע ונרבע כדי לעשותו יוכיח מינייהו אע"ג דאינו ניכר אסירי מה לרובע ונרבע שכן במיתה בעלי מומין יוכיחו ואתו במה הצד להכי איצטריך אלה ונראה דאי משום הא לשתוק מרובע ונרבע ואנא ידענא דאיסור שאר איסורים מכל שתעבתי לך ולמה לי מן הבהמה להא אלא לאשמועי' דשאר איסורים שרו ולשתוק מאלה ושפיר הקשו התוס' ז"ל:

עוד כתבו וכ"ת וכו' ומ"מ נילף חורש וכו' הך מ"מ שכתבו קשה מאד להולמו דנהי דילפי' חורש דאסור להדיוט מק"ו דרובע מ"מ הייתי טועה דלגבוה אסור ולהכי איצטריך אלה ונראה דכונתם לומר דכיון דמכל שתעבתי מיעט חורש בשור וחוסם שאינו בכלל איסורא דקרא מעתה אין סברא לומר דכל שתעבתי אתא לאסור לגבוה כיון דעיקר קרא בהדיוט כתיב ואפ"ה אינו בכלל דקרא לא אתא לאסור לגבוה וזה דוחק בדבריהם ז"ל וראיתי תוספי הרא"ש ז"ל בזה ולא נתחוורו דבריהם ז"ל עם מה שכתוב שם ויש יתרון הרבה בלשון כיתרון האור מן החושך עוד כתבו וי"ל דאי לאו אלה הוה אסרי' מדכתיב מן הבקר וכו' אין לדקדק לשתוק מהכל ומכל שתעבתי ידעינן איסורא דהא השתא נמי ס"ל דקרא דמן הבהמה אתא לומר דהא להדיוט שרי ומ"ש התו' לעיל מק"ו דרובע ונרבע דבמיתה ושרי להדיוט צ"ע דמאי דשרי רובע ונרבע להדיוט היינו בעד א' דלית ביה מיתה דאי בשני עדים גם ברובע ונרבע אסור וכדאיתא בפ' כל האסורים ושמא מ"ש במיתה פי' דשייך בהו מיתה היכא דיש ב' עדים ומעד א' קילפי התוס' ויש מי ששאל לדברי התוס' לשתוק קרא מאלה ומדאיצטריך ומעוך וכתות ידעינן דשאר איסורין מותרים דאי הכל אסור לשתוק מיניה ומכל שתעבתי ידעינן אלא ודאי דאתא לאשמועי' דוקא הנך אסורים הא שאר איסורים לא מה תאמר ל"ל מן הבהמה איצטריך לומר דלהדיוט יהא מותר וכמ"ש התוס' ונראה דהייתי אומר דאיצטריך מעוך וכתות כי היכי דלא נטעי ונימא דמן הבהמה אתא למעט מעוך וכתות וקאמר דדוקא רובע ונרבע אסור הא שאר איסורים מותרים ולהכי אתא מעוך וכתות לו' דגם שאר איסורים כמעוך וכתות אסירי והשתא קרא דמן הבהמה לאשמועינן אתא דלהדיוט שרי ולעולם בכל שאר איסורים שנעבדו עבירה אסירי לגבוה להכי איצטריך באלה כנ"ל:

אחר שכתבתי ביאור דבריהם ז"ל נראה דיש לדקדק לגי' ספרים אלו מאי דפריך בפ' כל האסורים גבי רובע ונרבע למה לי קרא וכו' הא אתיא לה ומאי קושיא הא איצטריך כי היכי דלא נמעטי' רובע ונרבע מקרא דאלה כי היכי דמיעט שאר איסורים ונראה דהתם אית ק"ו ונאמר דמקיימים קרא דאלה לשאר איסורים ורובע ונרבע אתא בק"ו דניחא טפי לקיים הק"ו ועוד יש לדקדק כפי האמת שתירצו דמן הבקר וכו' וקרא דמן הבהמה השתא ע"כ איצטריך לומר דלהדיוט שרי כדפרישית לעיל דאל"כ לשתוק מכל קראי מן הבקר ומן הצאן ומכל שתעבתי נפקא א"כ מאי פריך בפ' כל האסורין למה לי קרא וכו' דהא איצטריך לומר דלהדיוט שרי וצ"ע זהו מה שראיתי שיש לעורר בדיבור זה והאל יראנו בתורתו נפלאות אמן:

תוס' פן תקדש כבר ביארתי בדברי הגמרא מה שיש בין התירוץ הראשון והשני וק"ל:

תוס' כלאי זרעים וא"ת לקמן וכו' וק"ל דלקמן כל שלא הוסיף מאתים מעולם לא נכנס באיסור דכל שתעבתי לך ומנלן לאסור ונראה דמ"מ כיון דאתי לכלל איסור איכא למימר דבכלל לא תזרע כרמך כלאים הוא וק"ל:

תוס' מדאסר רחמנא וכו' וא"ת ודילמא איצטריך קרא להקדישה וכו' וי"ל דמ"מ וכו' ויש לדקדק מהאי טעמא נמי הוי בטרפה הכי ולמה לי קרא בטרפה בפ' כל האסורים ואם נא' דמטרפה שמעי' הך סברא זהו קרוב לתירוץ השני שכתבו התוס' ויש לחלק בתירוצי' בקל ית' ודע דבפרק יוצא דופן צריכי ב' קראי חד לבהמה חולין וחד לקדשים והתם ה"א דחולין היינו קרא דהכא דאתא למעט הדיוט וחד לקדשים היינו אם עלו שירדו ומה שהתוספות הקשו דילמא איצטריך היינו שלא יעלו דכיון דלהדיוט אסור קרא לא איצטריך אלא לאקדשיה ואח"כ הרביע והמעמיק בעיון יראה בהדיא דאין משם לדברי התוס' נפתל ועיקש אע"ג שלכאורה היה נראה שמשם היה קושיא לדבריהם ז"ל וק"ל:

תוס' מדאסר וכו' נתקו הכתוב לעשה וכו' וק"ל דא"כ היכי קאמר מדאסר וכו' דלעולם דלהדיוט אסור ואיצטריך הכתוב לנתק הלאו לעשה וקרוב אני לו' שכונת התוס' לעשות כעין תימא וק"ל:

אמר ריש לקיש וכו' א"ל רבי מפני כעורה זו וכו' רבי יוחנן פריך אר"ל דהוה כמה דורות קודם רב אשי והקושיא קיימא גם לרב אשי א"נ דוקא לריש לקיש פריך כעורה זו וכו' משום דאיכא כמה דרשות בפרק כל שעה בהך קרא וכמ"ש התוס' ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף