עץ יוסף על שמות רבה/כה/ח

עץ יוסף על שמות רבה כה ח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הה"ד הוא מרומים ישכון. השתא קאמר טעם שינוי הסדר להראות השגחת הבורא בעולם השפל. וברישא מפרש ליה בישראל שנתרוממו ובתענוג ישראל בג"ע ובמעלת בעלי תשובה. ואח"כ חוזר לענינו:

הה"ד מקים מעפר דל. לרמוז על שהיו שפלים עד לעפר והם עולים למעלה למעלה. ולכן אמר מרומים על גודל וגבהות המעלה מבירא עמיקתא לאיגרא רמה:

סיקוסין. בלשון יוני משקל ומדה (מוסף הערוך):

שיגיעו בניך עד עפר. ופי' מעפר המ"ם מ"ם הסבה ור"ל מפני שבאו במדרגה התחתונה הקימן ה':

שנא' ונתנך. מדלא אמר ויתנך דרשו לשון עבר ולחזק הראיה אמר ראה כו' אשר נשאך. ומדאפקיה בלשון נשיאות ולא אמר אשר הוליכך רמז לרוממות:

אמה להם הרי רוממתי אתכם כו' אני משרה אתכם במה שבראתי כו'. דריש סוף המקרא דמקים מעפר דל שסיומו וכסא כבוד ינחילם וזהו הביהמ"ק פי' שיקומם וירים ישראל כל כך עד שינחילם הבהמ"ק. ועל שעיקר הלימוד דכסא כבוד הנזכר הרצון בו בהמ"ק הוא מצד שנזכר אצלו במקרא אחר מרום מראשון מקום מקדשנו שפירושו שבהמ"ק נברא ראש וראשון לכל העולם. על כן האריך המדרש בלשונו במה שבראתי עד שלא נברא העולם (תולדות נח):

אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג"ע שנאמר מה רב טובך כו'. ט"ס הוא כאן. ומקומו הנכון הוא בהגדה דבסמוך דדריש מקרא דהוא מרומים ישכון בסעודות ג"ע ומסיים שם עליהם שבח דוד ואומר מה רב טובך (שם צריך לגרוס) אמר הקב"ה אותה שעה אני מספיק לכם מעדני ג"ע:

הוא מרומים ישכון וגו'. מלך ביופיו וגו' היינו גלוי שכינה שהיתה בבית המקדש:

הה"ד כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה (דברים ח ז). ומלת ורחבה הוא יתר כי איננה במקרא שם (תולדות נח). ודריש דקאי אג"ע שהוא ארץ החיים שהרי בכ"מ נאמר ארץ זבת חלב ודבש וכאן אמר ארץ טובה. אלא דאי אג"ע שנא' בו מה רב טובך וגו':

כביכול. אמר כביכול כלו' על כרחינו יאמר כן כאילו אפשר לומר כן (עי' רש"י יומא דף ג' ע"ב) מדכתיב אתהלך לפני ה' משמע הקב"ה בעצמו יהיה בהסיבה בג"ע (תולדות נח). והכוונה כי האבות וכל הצדיקים בצדקתם יראו מראה השכינה וכאילו מיסב עמהם (יפ"ת):

שנא' והם תכו לרגליך. כדאיתא בספרי כל קדושיו בידך אלו נפשותיהם של צדיקים שנתונות עמו באוצר שנא' והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים וגו'. ואומר תכו לרגליך דרך משל כנגד מ"ש שהוא מיסב למעלה:

ואם תמה אתה בדבר כו'. איך יהיה מיסב עם האבות במקום מיוחד יש לך להשיב הלא בשבילם היה מיסב בין שני הכרובים והוא יתר התיחדות אור שכינתו והשגחתו שם. ומה אם עשה כן על הארץ אשר נתן לבני אדם ק"ו שיעשה כן בג"ע שהוא מדור רוחני:

שנא' בין שדי ילין. דהיינו ששכינה מצומצמת בין ב' בדי הארון שהיו נראים כב' שדים כדקאמר ביומא פ"ה דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת ונראין כמין ב' דדי אשה שנאמר בין שדי ילין:

ומאכילו מעץ חיים. משום שעיקר הסעודה להאכיל מעץ החיים כד שיחיו לעולם אמר ל' מאכילן. משא"כ בפירות שאינו מקפיד רק להביאן אם יאבו יאכלו אמר ל' הבאה:

שהוא יצוה לברך. כי הוא בעל הבית ובעל העולם וראוי שהוא יצוה לברך:

הקב"ה אומר למיכאל ברך. כי הוא שר של ישראל. ואף שלא הוזכרו מיכאל וגבריאל בתחלה ידוע שבבא השכינה יבואו עמו כאומר ובא ה' אלהי כל קדושים עמך. ומיכא וגבריאל הם שרים של מעלה:

והוא אומר לגבריאל. לחלוק כבוד לגבריאל וגבריאל לקטנים ממנו שהרב שמחל על כבודו כבודו מחול:

ואו' כוס ישועות אשא כו'. אחר שניתנה לו המלוכה וכבוד מלך שבשמים שהמלך יהיה המברכו. ועוד שלא היה יכול למחול שמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. וזהו שאמר ונותנין לדוד הכוס מה שלא אמר כן באחרים. משום שנמנו וגמרו שדוד לו נאה לברך לא חלקו לו כבוד בדיבור לבד אלא מיד נתנו לו הכוס:

מה רב טובך. אמר כן ע"ש שטוב וכבוד זה בא לו מרבים (תולדות נח):

הה"ד כנף רננים כו'. בעי לפרש מרומים ישכון על ישראל בזמן שהם צדיקים ודבקים בה'. ומביא סמך מכנף רננים וגו' דדרשינן במרום תמריא על נשיאת עיניהם למרום. כן כאן הצדיק מרומם ישכון על שנושא עיניהם למרום:

כנף רננים כו'. לשון הפסוק כנף רננים נעלסה. אם אברה חסידה ונוצה. כי תעזוב לארץ ביציה ועל עפר תחמם. ותשכח כי רגל תזורה וחית השדה תדושה. הקשיח בניה ללא לה לריק יגיעה בלי פחד. כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה. כעת במרום תמריא תשחק לסוס ולרוכבו וגו'. ועל דרך המליצה נדרשים כאן על ישראל. כנף ואפרוש כנפי עליך כלו' מנהגי ודעתי להיות כנף רננים להתעלס. שהצדיקים נקראו רננים ע"ש שמרננים בהקב"ה והכנף מאת ה' תפרוש עליהם. לכן נקראו כנף רננים ובדבר הזה היא נעלסה שהכל שמחים בזה. ה' בם והם בה'. אבל אם אברה חסידה ונוצה פי' אם יחלפו כנף רננים על אבר של חסידה ונוצה שדרכם לעוף ולהפרד ולא להתכסות בו. מה יהיה סופה כי תעזוב לארץ ביציה כלומר כאשר עשו כן יהיה. כי כמו שהניחו לארץ ולא רצוי הכסוי כן יהיו עזובות בארץ בלא מכסה וה' לא יגין כיון שלא רצו כמו שכתוב עזבתי את ביתי:

ותשכח ה' עושיך. ושיעור הכתוב ותשכח את ה' וזו היתה נסבה כי רגל תזורה וחית השדה תדושה:

בנים סכלים המה. מפרש הקשיח לשון סכלות וטעות כדאשכחן למה תתענו ה' מדרכיך תקשיח לבנו ותקשיח דומיא דתתענו:

לריק יגיעה יגעתי באנחתי. שפי' לריק יגיעה מה שתיעץ ותיגע בגלות כי אין לה תקוה ושכר מזה כל שאינה קוראה לה'. וז"ש בלי פחד ולא פחדו את ה' כלו' מפני שאין לה פחד מה':

כי השה אלוה חכמה כי אויל עמי. כי אחרי שהפליגו בחטא ה' נועל מפניהם חכמה היינו לדעת את ה' ולעבדו. ורצה לומר שנועל מפניהם דרכי התשובה.

לשום שפלים למרום. נקט כאן האי קרא לצחות הלשון לומר שפירוש במקום תמריא שירומו עיניהם משפל מצבם למרום:

זה הקב"ה. הפ' הזה קאי אדלעיל מיניה דובר צדקות הולך מישרים. שמדבר בעושי צדקה וג"ח. וביחוד מי שעושה צדקה ומשפט צדקה לזה ומשפט לזה. ולכן אמר מי שעושה כן הוא מרומים ישכון שיזכה להיות אצל השכינה כדכתיב אני בצדק אחזה פניך וגו' (תולדות נח):

זה דוד כו' זה אברהם. פי' לפי שהלך בעקבות דוד ואברהם שעשו צדקה ומשפט. כדכתיב ויעש דוד משפט וצדקה לכל עמו. ובאברהם כתיב ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. לכך יזכה למעלת דוד ולמעלת אברהם. ולכך היפך הסדר שהקדים דוד לאברהם משום דבדוד יותר מפורש שעשה צדקה ומשפט מבאברהם דבאברהם לא כתיב בהדיא שהוא עשה כן אלא שיצוה את בניו שיעשו כן שישמרו לעשות צדקה ומשפט (תולדות נח):

מימיו נאמנים זו התורה. שמצינו בבעלי צדקה שזוכים להיות להם בנים בעלי תורה כדאיתא בפ"ק דב"ב:

ד"א לחמו נתן זה הקב"ה. ר"ל שלחמו יהיה נתן מאת הקב"ה שנא' בו נותן לחם לכל בשר. ומימיו יהיו נאמנים מאת הקב"ה בלי אמצעי שנא' בו המקרה במים עליותיו:

ד"א לחמו נתן זה המן כו'. ר"ל שהקב"ה ישגיח עליו וישנה בשבילו הסדר כמו ששינה בשביל כלל ישראל במדבר שנתן להם לחם מן השמים ומים מן הארץ כדאיתא במדרש:

שמפקד לבני תורה כו'. כלו' לחמי זה התורה שנקראת לחם שנא' לכו לחמו בלחמי. נתן ולמי נתן. לא לכל הרוצה ליטול יבא ויטול אלא למי שהוא מימיו נאמנים. וכמו שמפרש והולך בעל המדרש בעצמו שלא יהא אומר על מה שלא שמע שמעתי ושלא יהא אוסר כו':

ולא תהא אוסר לאחרים כו'. ר"ל אפילו במידי דאית ביה טעמא להחמיר. לא תאסור לאחרים להראות עצמך חסיד. ותתיר לעצמך. אבל איפכא שרי לעשות להחמיר לעצמו:

כשם שיצא מפי משה. שנא' בו בכל ביתי נאמן הוא וזה קאי על מ"ש שלא תאמר על מה שלא שמעת שמעתי. שכן מצינו במשה שאמר עמדו ואשמעה וגו':

יופי פנים אל פנים. היינו אמתת הבנת החכמה והתורה כי זה מכונה ביופי הפנים כענין שנאמר חכמת אדם תאיר פניו:

והלא מסרתני ביד אדום. כי ע"י טרדת הגלות הוא שנאבדו החכמות ממנו. וע"כ הזכיר היותה דחילא ואמתני. כי הפחד והאימה יטרידו המחשבה. והשיב ה' שהשגת החכמות תהיה אחרי הגאולה שכבר ישכח זכר הגלות עד שיאמר היכן הם:

שמחתה של ציון. היינו שלותה והצלחתה וקיום המצות התלויות בה שזה עיקר שמחתה וכענין מ"ש שמראה להם יופי הפנים:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף