עץ יוסף על ויקרא רבה/כט

עץ יוסף על ויקרא רבה כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עץ יוסף על ויקרא רבה - פרשה כט

פיסקא: א  ב  ג  ד  ה  ו  ז  ח  ט  י  יא  יב  

א  [עריכה]

הה"ד לעולם ה' דברך נצב בשמים. בא לתרץ טעם אל היות יום תרועה דהיינו יום הדין בחדש השביעי. שלכאורה נראה שאין לקבוע דין ביום מיוחד מזולתו. אלא שיהיה הדין בכל יום ובכל שעה. ואמר שהטעם משום דבתשרי נברא האדם וביום זה עמד אדם בדין ויצא בזכות רצה הקב"ה שיהיה סימן לבניו. ולזה הוקבע דינם תמיד ביום זה כדמפרש ואזיל. ומייתי סמך מלעולם ה' דברך וגו' לדור וגו' למשפטיך וגו' דמשמע דה"ק שלעולם משפט ה' ודברו נצב בשמים שגוזר בכל שנה מה שיהיה בעולם והיה זה ביום הבריאה והיינו לדור ודור אמונתך כוננת ארץ ותעמוד למשפטיך עמדו היום ירצה ביום שכוננת הארץ תעמיד יצוריך במשפטיך לפי שהם עבדיך וכוונתך לזכותם כמו שזכית לאדה"ר ביום זה:

בכ"ה באלול נברא העולם. זה היה תחלת הבריאה ובר"ה דהיינו יום ששי לבריאה נברא האדם:

כההיא דתני ר"א. דאי לר' יהושע דאמר בניסן נברא העולם אין זה היום תחלת המעשים:

בתקיעתא דרב. פי' בברכות שסידר שתוקעין על סדרן דהיינו מלכיות זכרונות שופרות:

ועל המדינות בו יאמר. בא להוציא מדעת ר' יוסי דאמר אדם נידון בכל יום. וכן מדעת ר' נתן שאמר בכל שעה כדאי' בפ"ק דר"ה. דלדידהו לא אתיא הא דקאמר הכא ובריות בו יפקדו להזכירם לחיים ולמות:

נמצאת אתה דורש. כלו' מכיון דבכ"ה באלול נברא העולם נמצא שבר"ה הוא שנברא אדם. ואגב אורחי' קאמר סדר בריאתו שבשעה א' עלה במחשבה כו' לומר דבי"א נידון ובי"ב יצא בדימוס שהוא המכוון לעניינינו:

בשעה ראשונה עלה במחשבה כו' נתייעץ כו'. המחשבה אצלו יתברך כינוי לרצון העליון לאצילות ראשונה הבלתי נתגלה גם למלאכי מעלה שידעו מזה עודנה. כי אם הוא במחשבה. והתייעצות הוא כינוי להודעה למלאכי מעלה שידעו מזה ויסכימו ג"כ לזה שיבינו כי כן ראוי להיות:

כנס עפרו. שמכל העולם הוצבר עפרו. גופו מבבל וראשו מא"י ואבריו משאר ארצות כדאי' בפ' אד"מ. ונראה דגבלו דקאמר היינו עפר ראשו לחוד ועפר גופו לחוד:

רקמו. שעשה בו צורת הפנים וחתוך אברים ע' נדה דף כ"ה:

עשאו גולם. שאע"פ שהיה בו חתוך אברים מקרי כל זמן שלא נזרקה בו נשמה גולם. ומה שחידש בששית היינו שאף שהיה מרוקם לא היה אלא עפר מגובל. ושוב עשאו גוף בשר ודם (יפ"ת). וע' בכל המקומות שציינתי ביד יוסף שהגירסות נשתנות:

בדימוס. בלשון רומי למחילה ולסליחה קורין דימוס (מוסף הערוך). שאע"פ שנטרד מג"ע נהג עמו מדת רחמים שלא מת מיד אלא נתן לו יום אחד משלו כדאי' בב"ר פ' כ"ב:

בא' לחודש גו' זכרון תרועה. כצ"ל והיינו זכרון ליום ראשון כן יעלה זכרון ישראל לפניו לטובה ע"י תרועה שהיא עצמה לשון ריעות ורצון ג"כ (רד"ל):

ב  [עריכה]

פתח ואתה אל תירא כו'. עכשיו בא לתת טעם שיום זה מיוחד ליום הדין מפני שסמוך לזכותם באסיפת הדגן במצות לקט שכחה פאה. להכי מייתי סמך מקרא לא אעשה כלה וגו' כדמסיים סי' זה. ומכיון דמייתי האי קרא דריש ליה כולה קרא כדרך המדרש:

מדבר ביעקב. פי' ביעקב גופיה. ואין תימא ממ"ש כי הנני מושיעך מרחוק וגו' שכבר אמרו בפ"ק דתענית יעקב אבינו לא מת מדכתיב הכא כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים דמקיש הוא לזרעו מה זרעו בחיים אף הוא בחיים. ואפשר דמהאי טעמא דריש הכא קרא ביעקב גופיה:

אלו שרי או"ה. דייק זה מדלא קאמר יורדים ועולים:

עולה ע' עווקים. הערוך הביא הנוסחא חווקים ופי' מעלות. והמוסיף כתב בנוסחאות דידן כתוב עווקים:

ע' עווקים. רמז לשבעים שנה שפשטה בבל על ישראל. וכן של מדי נ"ב. ושל יון ק"פ. ובתנחומא גרס של יון מאה:

ולא ידע כמה. רמז על גלות קץ האחרון שלא נודע לו:

א"ל הקב"ה ואתה לא תירא. ונרמז במ"ש במראה הסולם אני ה' אלהי אברהם אביך וגו' שעיקר הבשורה להצלחה העתידה:

אפי' הוא עולה ויושב אצלי. רמז להפלגת הצלחתו וצמח מזלו. וירמוז ג"כ על עמידתה על ה' ועל משיחו להשניא זמנין ודת. וע' מ"ש בתנחומא סדר ויצא בענף:

שמא ח"ו כשם כו'. שסבר יעקב דאין הבטחה לצדיקים בעוה"ז שמא יגרום החטא. כי מן הסתם הבטחת ה' כשאינה ע"י נביא היא על התנאי שלא יחטא המובטח. ומכיון דהבטחה זו היתה מפי הקב"ה ליעקב פחד שא יגרום החטא. ומ"ש לא האמין ר"ל לא האמין בעצמו ע"ד אל תאמין בעצמך עד יום מותך (יפ"ת וזב"ש):

אם אתה עולה אין לך ירידה. שאע"פ שיחטאו לא ירדו מגדולתם. אבל יקחו מיד ה' עונשם ביסורים אחרים ע"ד ופקדתי בשבט פשעם וגו':

ועכשיו שלא האמנת כו'. ולא בטחת בחסד ה' שיקיים הבטחתו אע"פ שיחטאו לו. מאחר שסתם ואמר לו ואתה אל תירא. וכמ"ש באברהם והאמין בה' וגו' ופירש הרמב"ן שהאמין שהבטחה זו בצדקת ה' ובחסדו ולא בשכרו. ולכן לא ירא אברהם פן יגרום החטא. אבל יעקב כיון שלא האמין שה' ישמור לו חסדו אפילו כשיחטאו וחשב דודאי על התנאי שלא יחטאו קאמר. לכן נענש שנשתעבדו בניו בחטאתם ולא זכו להפקד עונם ביד ה' בלבד:

כמד"א מארץ רחוקה באו כו'. פי' דמושיעך מרחוק מיירי על הגאולה של בית שני שעלו מבבל. ואת זרעך מארץ שבים מיירי בגאולה העתידה שהיא קיבוץ גליות מכמה מקומות. ולכן אמר מארץ שבים שכולל גליא ואספמיא וכל המקומות. ומ"ש ושב יעקב מבבל פי' בעודם בבבל שיהיה להם חנינה. ופי' ושב מלשון שובה ונחת. וכן ושקט ממדי כו':

מגליא ומאספמיא. שמות מדינות שגלו ישראל לשם בגלות שני:

או"ה שהם מכלים את שדותיהם. דרש סמוכים לא תכלה וגו' בחדש השביעי:

שאין מכלין את שדותיהם. שאין עושין שדותיהם כלה ומפקירין מהפירות לעניים ראוי שירוחמו בדין אפי' אם יהיה עליהם משפט מות. ולכן סמך הכתוב ראש השנה ללקט ופאה לומר שזמן הדין סמוך לאסיפת הדגן והוא בחדש תשרי שאז זכותן נכון לפניהם עמם ויגן בעדם שבבוא למשפט ודינם ביסורין תמורת המות. והרד"ל גרס הכא כל המאמר דר' ברכי' דלקמן סי' ד' וכצ"ל לנקותך מעוונותיך לע"ל ר' ברכי' כו' עד סוף הסי' פאת שדך ואימתי בחודש השביעי:

ג  [עריכה]

פתח עלה אלהים בתרועה כו'. משום דק"ל מ"ט לקביעות יום דין בא' בתשרי כדכתבתי לעיל. בא לתת טעם מפני שע"י השופר מזכיר הקב"ה עקידת יצחק ועומד מכסא דין לרחמים. לכן יאות יום זה מזולתו לפי שעקידת יצחק היתה בימים ההם כדאי' לקמן סי' ח'. ולהכי פתח האי קרא דדריש שבקול שופר השם יושב בכסא רחמים. וגם זה טעמו של ר' יהושע דפתח אשרי העם יודעי תרועה:

בשעה שהקב"ה יושב כו'. דהיינו ביום הדין:

מ"ט עלה אלהים בתרועה. ואלהים הוא דיין ופי' בתרועה לאו תרועת שופר. אלא רמז לעמידתו לדין כמלך במסיבו ומקבץ שריו אצלו ע"ד ותרועת מלך בו. או הוא רמז אל מדה"ד כענין תרועת מלחמה שבא להלחם עם הרשעים. או נדרש לשון שבירה כד"א תרועם בשבט ברזל. כן נראה לפרש ע"פ נוסחתינו. וע' מ"ש בשוח"ט לפי גירסא דשם:

ה' בקול שופר. והוי"ה היא מדת רחמים. ושופר הוא לרחמים לזכרון טוב לישראל כמ"ש במכילתא יתרו שכ"מ שנ' שופר סי' יפה לישראל:

ד  [עריכה]

סנקליטין. פי' בלשון יוני סנקליטין ב"ד (מוסף הערוך). אבל קשה דהא דלא כמאן. דאי כר"מ עיבור השנה בשלשה. ואי כרשב"ג אין גומרין אלא בשבעה כדתנן בריש סנהדרין. וי"ל דבכמה דוכתין מצינו דהתלמוד בבלי שלנו פליגי אתלמוד ירושלמי והמדרש רבה הוא מאגדת של תלמוד ירושלמי. וע' בש"ר פ' ט"ו סימן כ':

הקב"ה מאיר פניהם. ר"ל שאם טעו בחשבונם מ"מ הקב"ה מסכים על ידיהם ומשנה סדר הדברים בעבורם שיבואו הכל על נכון ועל הסדר כפי חשבונן. וזהו אשרי העם יודעי תרועה פי' זמן התרועה. שהש"י משנה זמן התרועה לאותו יום שקבעו הם:

קרנות כו' בוקיניס כו' סלפירגסי. פי' בלשון יוני ובלשון רומי קרנות וחצוצרות ושופרות (מוסף הערוך):

לפתות את בוראן בתרועה. שמכוונים בה לתשובה וחרדת הלב וקבלת עול מלכות שמים הנרמז בתרועת השופר ויתר דברים טובים הנרמז בזה. וביחוד הזכרת עקידת יצחק שהשופר זכר לאילו של יצחק:

והופך להם מדה"ד לרחמים. והיינו באור פריך יהלכון כי יאר ה' פניו במדת רחמיו כהוראת שם הוי"ה ב"ה:

ה  [עריכה]

פתח בשם רבי ירמיה אורח חיים כו'. (ע' מ"ש לעיל סוף סי' ב' בשם הרד"ל). דעתו בטעם קביעות הדין באחד בתשרי מפני זכות לקט שכחה ופאה שקיימו תמול שלשום. ודריש סמוכים שלעיל כתיב לא תכלה פאת שדך כההיא דלעיל סי' ב'. ומייתי סמך מאורח חיים למעלה למשכיל דדריש למסתכל למה שכתוב למעלה כדלקמן. ומכיון דמייתי ליה דריש כוליה קרא הכא כדרך המדרש:

למשכיל למי שמסתכל למצותיה של תורה. קאי על דרש הראשון אין אורח חיים אלא תורה. וה"ק אורח חיים דהיינו תורה כלו' השגת סודות התורה וטעמיה הוא למי שמסתכל למצותיה של תורה כלו' שמסתכל בסדר כתיבת המצות לדקדק לדרוש סמיכות זו עם שלמעלה ממנה. שמזה נלמוד טעמיה כדילפינן הכא טעם יום הדין בא' בתשרי מדכתיב לעיל מיניה לא תכלה. ואגב אמר הכתוב שבזכות התורה יסור משאול מטה. ולמ"ד אייסורין מפרש שהייסורין הם למעלה גדולה להמשכיל היינו להצדיקים בשביל להסירם משאול מטה:

ו  [עריכה]

פתח תקעו בחדש שופר כו'. ס"ל לר' ברכיה שטעם קביעות הדין בתשרי מפני דברים רבים א' מפני לקט שכחה פאה. ב' מצד היותם יותר פנויים מכל מלאכת השדה שכבר אספו מגרנם ומיקבם והם נכונים לעסוק בתורה. ואם מצד התעסקם בכמה מצות בחדש הזה סוכה לולב מצות מעשר מהתבואות שהכניס לבית. ואצ"ל בזמן השמיטה והיובל. ולכן פתח בהאי קרא דמפרש ביה בחודש הזה תחדשו מעשיכם כו'. ומכיון דמייתי קרא דריש ליה כוליה הכא:

וכי כל החדשים אינן חדש. והיכי קאמר תקעו בחדש שופר סתם על ר"ה ה"ל לקראו בשם או בתואר שיורה על ר"ה שהוא יום התקיעה:

אלא בכסה כו'. ר' ברכיה קאמר לה וה"ק אלא מה תשיבני דבאומרו בכסה ייחד היום הזה. הא נמי ליתא דכל החדשים נמי נכסים:

אלא ליום חגינו כו'. ר"ל ואלא מה תאמר שבאומרו ליום חגינו ייחד אותו. הא נמי ליתא דבניסן נמי אית ביה חג:

ויש לו חג בפני עצמו. גירסת הערוך יותר נכונה שגרס והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג. אלא שחגו בפני עצמו ואין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחגו בו ביום אלא תשרי עכ"ל ולפ"ז תשובת השאלה היא דקאמר דלא דמי חג דניסן דהוה בפני עצמו ולא ביום ר"ח. וקרא בכסה שיש בו חג קאמר כלו' שכסוי החדש הוא ביום החג גופיה ופי' ליום חגינו כמו ביום חגינו:

תחדשו מעשיכם. לרבות מצות:

תשפרו מעשיכם. לשוב מעבירות שבידכם. כי זמן זה הוקבע לתשובה:

מה שופר זה מכניס בזו ומוציא בזו. מכניס מן המצר ומוציא לרחבה (רד"ל):

ז  [עריכה]

פתח כה אמר ה'. טעמו לומר שהקביעות הדין ביום ר"ה לפי שאנו באים בזכות אבות ובזמן הזה מועיל ביותר מפני שעקידת יצחק היתה בימים ההם כדלקמן סי' ח'. וכ"ש למ"ד בתשרי נולדו אבות. ולהכי פתח בהאי קרא דדרשינן ביה שי"י מודיענו שנבוא לפניו בזכות אבות כדלקמן. ואיידי דמייתי ליה דריש ליה לכוליה:

מסקיר לך. יש נוסחאות כתוב בהם ברי"ש ויש נוסחאות כתוב בהם בדלי"ת מסקד. ותרגום כי כאשר ייסר איש את בנו היכמה דמסקר גבר ית בריה (מוסף הערוך):

כמה דהדין מסאסא מסקר להדא פרתא. פי' כמו מלמד הבקר דהיינו מרדע שמנהיג את הפרה (ערוך). ודריש מלמדך מלשון מלמד הבקר. תרגום כי כאשר ייסר איש את בנו היכמה דמסקיר גבר ית בריה. וזה מחסדי ה' לפי שהאדם אינו מכיר תועלתו ונוטה מעליו. וי"י מנהיגו ע"י יסורין ודוחקו עד כמעט שיהיה מוכרח ללכת בתועלתו:

מרדע. לא נמצא במקרא אלא בלשון חכמים בפ' לא יחפור כמלוא המרדע. ובכמה דוכתי:

נקולוגוס. פי' מליץ:

תהיו מזכירין זכות אבות כו'. ולפ"ז מדריכך בדרך תלך פי' כשיהיה לך דין מדריכך אני באיזה דרך תלך כדי שתנצח לפני:

שנא' שמע אלי יעקב וישראל מקוראי. והיינו יעקב ממש כדאי' בשוח"ט מזמור י"ד כשתבא השמחה לישראל יעקב שמח מכל האבות לפי שהוא מזומן לסעודה שנא' וישראל מקוראי מהו מקוראי מזומני כמד"א ויתן להם מקום בראש הקרואים:

ח  [עריכה]

פתח אך הבל כו'. ס"ל טעם קביעות הדין בר"ה בזכות אברהם לחודיה. ולהכי מייתי האי קרא דמפרש בני אדם באברהם ומפרש במאזנים לעלות בחדש שמזלו מאזנים. ואיידי דמייתי ליה דריש ליה ברישא בענין אחר. ואגב אורחיה קאמר נמי ששם החדש אות על הכפרה דתשרי משמע תשרי ותשבוק כו':

איש פלוני כו'. משום שעל הרוב אחד משניהם מרוצה מאד ואחד מהם במוכרח שלא מדעתו. לכן כנגד האחד אמר איש פלוני נושא פלונית שהוא המכריח אותה שתנשא לו שלא מדעתה. וכנגד הב' אמר פלונית תנשא לפלוני:

עד שהן עשוין הבל בתוך מעי אמן. שהן נזרעין ועדיין לא נוצרו. הם יחד נגזר עליהם איך יהיו יחד כל אחד עם בן זוגו. שארבעים יום קודם יצירת הולד ב"ק יוצאת ואומרת בת פלוני לפלוני. ופי' במאזנים לעלות שגזרה זו על פי המזל וכאילו נשקלים זה לעומת זה במאזנים כי לפי הדמותם במזלם הם מזדווגים זה לזה:

כל הבלים וכזבים. נראה שבטול מצות עשה קרי הבלים שמתבטלים מן המעשה ויוצא זמנם בהבל. ובטול מצות לא תעשה קרי כזבים שהם מכזיבים דברי ה' האומר שמעשה זה רע. והם עושים אותו כאילו טוב הוא:

הה"ד האדם הגדול בענקים. דהיינו אברהם כדלעיל בב"ר פ' י"ד הוא מכריע את כולם בזכותו כשיעלה בכף מאזנים של זכות מטה כלפי חסד. והא דכתיב תו בני איש הכא היינו כי היכי דנייתר לך בני אדם למדרש בני אדם בני אברהם:

תשרי ותשבוק ותכפר. פי' תנוח ותעזוב ותכפר:

שהוא משובע בכל לשון שובע. ודרש השביעי לשון שביעה. וס"ל שטעם הדין בחדש זה להיותו מוכן לזכות. אם מצד היותם פנוים לעשות מצות שכבר אספו מגרנם ומיקבם. גם מצד מצות צדקה ומעשרות שיעשו בתבואותיהם. ועל זה אמר גתות בתוכו ברכות בתוכו. ואם מצד מצות סוכה ולולב. ועל זה אמר סוכה בתוכו כו' וכ"ש בזמן היובל שהוא ביום הכפורים ועל זה אמר כיפור בתוכו. והרד"ל כתב וז"ל גתות בתוכו ברכות בתוכו דחוק לפרשו על ברכות תפלת ר"ה ונראה דגרסינן בדות בתוכו כדנקטינן בכל דוכתא גתות ובדות בהדדי עכ"ל:

ט  [עריכה]

הוה קרי ליה. שהיות יום הדין בחדש הזה הוא כדי שיזכו בו ישראל בזכות אבות מפני זכות העקידה שהיה בו. להכי קרי חדש השביעי על שם שבועת אברהם רמז לענין זה:

ירחא דשבועתא. חדש של השבועה:

מה צורך היה לשבועה. כי הבטחה לבד די. ומפרש לפי שהיה אברהם אבינו ירא מאד פן יחטאו הרבה ולא יהיה להם זכות מאומה. ועל זה השבועה מועילה. שתהיה נגד מדת הדין החזקה. כי אי אפשר לבטל השבועה. אך בלא זכות אי אפשר. ולזה מצא זכותו הגדול שכבש יצרו אף שהיה מה להשיב כן לא יהיה פתחון פה למדה"ד אף שיהיה לו מה לקטרג. וזהו זכרון תרועה לזכור עקידתו של יצחק ואילו:

י  [עריכה]

מלמד שהראה הקב"ה את האיל ניתש כו'. כי היו כל הפעולות והעניינים מהעקידה דוגמת בניו מה שיהיה באחרית. ועל יד זה היה ההתגלות והסימן לו מה שיהיה עמהם:

ניתש. נעתק:

מחורש מיער. ת"א יער חורשא. ודרש איל אחר אחר שנתש מחורש שהיה בו. וע' בב"ר פ' נ"ו ומ"ש שם:

ויצא כברק חצו. וסיפא דקרא אלהים בשופר יתקע. שהוא זכרון שופר של איל וקרניו:

במלאכתן. כלו' בעבירות:

יא  [עריכה]

כל השביעין חביבין. משום דק"ל מ"ט להיות יום הדין בחדש הזה דוקא. יהיב השתא טעמא משום דכל השביעין חביבין. ואין ספק שיש סוד בדבר למה השביעים חביבים. ואנכי לא ידעתי. ואולי הוא למה שהוא רמז לעוה"ב שהוא באלף השביעי (יפ"ת). וחשב פה כמה עניינים. הן במדריגות הברואים. הן למעלה בשמים והן למטה בארץ. והן בבני אדם. הן בדורות. והן בבנים. והן במספר הימים והחדשים והשנים. לכן כתיב חדש השביעי בה' הידיעה לפי שהשביעי הוא עיקרי ומיוחד והנודע (ע"פ הסוד) בסגולותיו:

שמים ושמי שמים כו'. הנה בפ"ב דחגיגה מני ג"כ שבעה רקיעים. ויש שינוי בשמותם ע"ש:

בארצות שביעית חביבה. זו ארץ ישראל:

שבעה שמות הן ארץ אדמה. כצ"ל ופי' שבכלל הארצות יש להן ז' שמות דהיינו ארץ אדמה כו' ומכיון דתבל חביבה מכלן נמצא שא"י שהיא שביעית חביבה. דתבל היינו א"י כדשנו בספרי משחקת בתבל ארצו זו א"י שהיא מתובלת מכל הארצות. שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו. אבל א"י אינה חסרה כלום. ד"א למה נקרא שמה תבל ע"ש תבלין שבתוכה ואיזה זה תורה שנא' בגוים אין תורה מכאן שהתורה בא"י:

בארצות שביעית חביבה כו'. הא פליגי אהא דבב"ר פ' י"ג סימן י"ב דקאמר שם ד' שמות נקראו לארץ כנגד תקופותיה. דלא ס"ל רק ד' שמות. ופליגי נמי אההיא דספרי דתני י' שמות יש לארץ:

גיא. אולי הא דכתיב גם כי אלך בגי צלמות. דמשמע ליה שהוא שם אקלים שהוא צלמות כמו אחרי הרי חשך. דומיה דארץ ציה וצלמות דמשמע כלל מקום שהוא ציה והוא חלק המדבר השמם כמו והדחתיו אל ארץ ציה. ישושום מדבר וציה. גם ארץ נשיה משמע שם חלק מהמדבר השמם:

ויתהלך חנוך את האלהים. ס"ל דפי' ואיננו כי לקח אותו אלהים היינו שהכניסו אותו אלהים חי בג"ע כדאמר במדרש. וא"כ בחר בו מכל הראשונים. ודלא כדאמר בב"ר פ' כ"ה שחנף היה וסילקו הקב"ה קודם זמנו:

באבות. לאו דוקא דהא אין קורין אבות אלא לשלשה כדאי' בפ"ק דברכות. אלא כלו' חשובים וראשים בצדקות מהצדיקים שהתחיל ה' לתת להם תורה ומצות. ואע"ג דאדם ונח נצטוו על ז' מצות ב"נ. אין זו תורה מיוחדת. אלא היא לכלל העולם. אבל תורת אברהם ובניו היא מיוחדת:

בבנים. פי' בבני ישי:

איש בושת. בתנחומא לא חשיב ליה מפני שמיד פסקה מלכותו והרי היא כלא היה:

וכתיב ויקרא אסא אל ה'. ובמה שענהו שם נמצא שחביב מכל הראשונים. שאסא לא היה לו כח להרוג אלא לרדוף והוא היה רודף והקב"ה מפילם (כדאי' באיכה רבתי פסוק לא האמינו) ונתן בידו כל הכושים עם היותם רבים מאד וחיל אסא מעט בערכם:

וקדשתם את שנת החמשים שנה. קשה דשנת החמשים היא אחר שנת השמיטה וא"כ מה היא חבת השמיטה השביעי. וי"ל דמשום דשנת השמיטה השביעית סמוך ליובל הוא חביב שנמצאו ב' שנים קדושות סמוכות. ובחבורת השלמים יוסיף כל אחד בשלמות:

יב  [עריכה]

מתקשין. מקשין קשיא על משנה זו דתנינן במס' ר"ה דף כ"ט:

אבל לא במדינה. פרש"י ותוס' לא בירושלים ולא בגבולין. אבל הרמב"ם פי' מקדש תקרא ירושלים כולה. ומדינה שאר העיירות שבכל א"י. ולפרש"י הא דקאמר בסמוך אם ד"ת הוא ידחה בגבולין פי' אף בגבולין. ורבותא קאמר דאצ"ל בירושלים אלא אפי' בגבולין ראוי לדחות:

אם דבר תורה הוא. לדחיית שבת מפני תקיעת שופר:

עד דאינון כו'. בעוד שהיו יושבין ומקשין:

מרא דשמעתא. שהוא כהן ותוקע במקדש (אסיפת אמרים). או פי' עבר כהנא ר"ל רב כהנא שהיה גברא רבה. וכן אי' בירושלמי בהדיא:

אמר לון כו'. פי שאמר להם על שני מקראות אלו סמכו חכמים לאסור בגבולין. והתירא דמקדש מפרש בסמוך:

הא כיצד בזמן כו'. אבל לא תוקעין. ובירושלמי גרס כאן מעתה אף במקדש לא ידחה. ומשני תנא באחד לחדש. ופי' היפ"מ וז"ל פי' דכתיב באחז לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה מקרא קודש כל מלאכת עבודה לא תעשו והקרבתם וגו' ובחומש הפקודים כתיב באחד לחדש מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וגו' וקס"ד דה"ק באחד לחדש יהיה לכם שבתון אבל לגבוה אינה שבתון דהא לפניו גלוי אימתי יום ראשון. וה"ה במקדש דידעינן אימתי ר"ה תוקעין אפילו בשבת. ואחר זה פריך שם מעתה אפילו במקום שהן יודעין שהוא באחד לחדש ידחה. פי' מעתה בכל מקום שיודעין שהוא ר"ה יהיו תוקעין ר"ל בכל סביבות ירושלים שמודיעים השלוחים באיזה יום יהיה ר"ה ידחה שבת. ואנן תנן שלא היו תוקעים במדינה אפילו במקום שיודעין. ומשני תני רשב"י יום תרועה יהיה לכם ועשיתם במקום שהקרבנות קריבין עכ"ל. ועתה נחזור לפרש דברי המדרש שלפנינו:

זכרון תרועה מזכירין. מקראות של תרועה כדפרש"י במסכת ר"ה:

שאין יודעין בזמנו כו'. עד שמודיעים השלוחים באיזה יום קבעו ר"ה:

וכאן כתיב ועשיתם. מייתי לה הכא משום דלפי דרשא זו דרשינן נמי סמיכות ועשיתם אל יום תרועה יהיה לכם דהוי כאילו קאמר ביום זה עשיתם לכם. כדקאמר היום נעשיתם לפני כו':

כאילו היום נעשיתם לפני. שע"י התרועה והתשובה שביום זה אתם זוכים כאילו היום נעשיתם לפני. פי' כאילו עשו את עצמן. וכדאמר לקמן פ' ל"ה גבי ועשיתם אותם הריני מעלה עליכם כאילו עשיתם עצמכם:

ברית חדשה. פי' כאילו היום כאותה בריה שהבטחתי אתכם לעתיד כדכתיב כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם. אבל בנוסחת הילקוט משמע שעל ידי שניצולו ביום הדין חשוב כאילו היום נולדו. כי מלת עשיה הונח על דבר הנעשה כמעט מאין ליש וכאילו נבראתם בריה חדשה. כי באמת אחר כפרת עוונות הרי זה כבריה חדשה ונפש חדשה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף