עץ יוסף על במדבר רבה/טו/טז

עץ יוסף על במדבר רבה טו טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שנא' ויעמדו הלוים כו'. בכלי דוד והכהנים בחצוצרות וגו'. ודייק מדכתיב כלי דוד משמע שהיה משתמש אף בחצוצרות ורב ס"ל דדוד עשאן אבל לא היה משתמש בהם אלא במקדש (ונגנז מלהשתמש בהן חוץ למקדש) וכדאמרינן בר"ה דף כ"ז שאין חצוצרות אלא בשערי מזרח בהר הבית וכדברי הירושלמי שהביאו הרמב"ן והר"ן שאין חצוצרות בגבולין ע"ש:

כנור היה תלוי כו'. פרש"י ונקביו לצד רוח צפונית. כיון שהגיע חצות לילה רוח צפונית מנשבת בו. דאמר מר ד' רוחות מנשבות בכל יום. ו' שעות הרשונות של יום מנשבת רוח מזרחית בהלוך החמה. ושש שעות אחרונות רוח דרומית. ובתחלת הלילה רוח מערבית. ובחצות הלילה רוח צפונית. וכתבו התוס' רוח צפונית מנשבת פי' לבדה. דהא אמרינן בפ' לא יחפור שהיא מנשבת עם כל או"א:

אני מעורר השחר. שקם עד שלא האיר היום. וזהו דכתיב אעירה שחר:

והיה אומר לו עורה כבודי כו'. פי' עורה ולא תישן כמחשבתך לחוש לכבודי. כי אין לחוש לכבודי לגבי כבוד ה' ולפיכך אעירה שחר:

על פלאת שעשית עם זקנתי כו'. ר"ל שהיתה רות זקנתו ראויה שיקלל אותה בועז על שהחרידה אותו. ולא די שלא קללה אלא שנתן הקב"ה בלבו וברכה שנא' ברוכה את לה' בתי וכדאי' ברות רבה פ"ו:

דכתיב ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפתי. דאשמועינן קרא חסדי ה' שנתן בלבו לברכה במקום שהיה ראוי לקללה על שהחרידתו. כדי שיעמוד משם דוד וזרעו (יפ"ע):

את פנוי. שאילו לא היית פנוי היה מכוער הדבר שיאמרו שלא נזקק לאשה זו אלא להנאת יצרו:

איני מוציאך בדברים דבר אחר חי ה' מלמד שהשביע כו' חי ה' איני נוגע בה בזו הלילה. כצ"ל. והיינו דסמיך ליה ותגל מרגלתיו וגו'. כלו' שלא זזה משם. כמו שכתב באג"ש. ור"ל שחי ה' אמר ליצרו. וכדי שלא תבין רות בדבר. הסב הדבור כמדבר לה שכבי עד הבקר וגו':

ולמה נשבע שני פעמים. אפשר שהכוונה על זה דאי' ברד"ק שם וז"ל ובדרש כי אם ה' יגפנו למה זכר שני פעמים ה'. היינו חי ה'. חלילה לי מה' משלוח ידו וגו':

לפיכך קפץ ונשבע שני פעמים כו'. אחד נגד יצרו שהסיתו. והשני כנגד אבישי בן צרויה. והא דאי' ברו"ר פלוגתא רבי אלעזר אומר ליצרו נשבע. ורשב"נ אמר לאבישי בן צרויה נשבע שאם יגע בשאול שהוא מערב דמו עם דם שאול. והמדרש דהכא ס"ל ששתי שבועות יש כאן. והוא משום שנשבע לאבישי וגם ליצה"ר:

סיקלו. פי' שהיצה"ר נקרא אבן ואמר סיקלו אותו כו' ע"ד שאה"כ סקלו מאבן שפי' סקלו המסילה והשליכו אבני מכשול חוץ להמסילה. כלו' סלקו היצה"ר מלבכם מעט מעט בעוה"ז:

שנא' סולו סולו המסילה כו'. כלו' קמעא קמעא. כי העוה"ז צריך ליצה"ר. אבל לעוה"ב אני עוקרו לגמרי (כלי פז):

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף