עץ יוסף על אסתר רבה/י/ט

עץ יוסף על אסתר רבה י ט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

התחיל מקצץ כו' והוסיף חמה כו'. דרשו כך מפני שהוקשה להם כי בודאי מה שהיה קם ממשתה היין אל גנת ביתן היה לשכך חמתו שהיה לו. ויותר היה ראוי שלא ילך לשכך חמתו. שאין זה צורך אל הגאולה. כי אדרבה שכוך חמתו הוא הצלה להמן. לכך אמרו אדרבה הוסיף חמה כי היה המלאך מקצץ את הנטיעות. ועוד כי מקיש שיבה לקימה מדכתיב והמלך שב מגנת הביתן וגו' דלא הוי צריך לומר רק והמלך שב אל בית המשתה וגו' דודאי מגנת הביתן שב שהוזכר לעיל שהיה שם. אלא לאשמועינן שהיה שם בחמתו על דבר התולה בגנת הביתן דקא עקרי אילני כו'. גם י"ל דדייקי זה המעשה דעקרי אילני מדכתיב ויאמר המלך הגם וגו' עמי בבית. משמע שהיה לו עליו עוד אחרת בחוץ והיינו הך דעקרי אילני דבוסתנא [מהרש"א אור חדש]:

התחיל מקצץ את הנטיעות. ובגמרא (מגילה טז א) מבואר יותר דאזיל ואשכח מלאכי השרת דאידמו ליה לגברי דקיימי ועקרי אילני דבוסתני ושדו. אמר להו מאי עבידתייכו אמרי ליה דפקדינן המן. אתא לביתיה והמן נופל על המטה. נפל מבעי ליה. אמר רבי אלעזר שבא מלאך והפילו עליה. ופרש"י נופל משמע לשון עושה והולך נופל תמיד רוצה לזקוף ומלאך מפילו. [וכתב בספר אור חדש כי דקדקו חז"ל זה משום כי נפל משמע שכבר נפל ואין בנפילה חידוש רק לפי שרצה לבקש ולחנן על עצמו על מה שעשה. אבל נופל משמע שהנפילה בעצמו הוא חידוש. ולכך דרשו כי המלאך הפילו]:

ונפלו פניו. והיינו ופני המן חפו שנתכסו בבשת וכלימה על החשדה הזאת:

אליהו זכור לטוב. נדמה לחרבונה. דקדקו זה אומרו לפני המלך שהוא מיותר. אך יאמר ויאמר חרבונה אשר הוא אחד מן הסריסים לפני המלך. כלומר כי לפני המלך שהוא אדם הרואה לעינים הוא אחד מן הסריסים אך לא לפני הקדוש ברוך הוא. כי אין המלך רואה רק מה שנדמה לפניו כאחד מן הסריסים. ולהכי חרבונה שנזכר פה הוא בה"א בסוף תיבה ולא באל"ף כחרבונא הנזכר למעלה בין סריסי המלך. לרמוז כי לא ראי זה כראי זה. גם יש לומר שהה"א שהיא חמשה רמז לחמשה אותיות שבאליהו [אלשיך]:

צריך לומר חרבונה זכור לטוב. על מרדכי ואסתר לא אצטריך לאשמועינן פשיטא שיברכו אותם. אלא אשמועינן [חידוש דאף חרבונה שהיה עובד כוכבים מכל מקום צריך לומר זכור לטוב משום שאליהו נדמה בדמותו (יפה מראה)] לאפוקי ממאן דאמר (רבי אלעזר בגמ' מגילה טז א) [דחרבונה] אינו אליהו (יפה ענף):

רעב יאכל זה מרדכי ואסתר. ואם תאמר והיכי קרי למרדכי ואסתר רעב. והא אסתר היתה מלכה ובודאי גם דודה מרדכי לא נחסר לו דבר. ובפרט שהיה שר וגדול מצד עצמו גם כן. ויש ליישב דלגבי ממונו של המן קרי ליה רעב שהיה ריק ממנו ומתאוה אליו:

ואל מצנים יקחהו לא בזיין ולא בצנה אלא בתפלה כו' כד"א צנה כו'. [נראה דדרש אל מצינים כמו אַל בפתח האל"ף ופירוש מצינים מלשון מגן וצינה וזה שאמר המדרש] לא בזיין ובצנה ממש אלא בתפלה המגינה על האדם בצינה. [וגם דרש המדרש] אל מצינים יקחהו אל כמו עם ומצנים זו תפילה דתפילה דאקריא צנה יקחהו:

שנתכנה כצנה יקחהו מהמן. כך צריך לגרוס [יפה ענף]. ונתכנה הוא לשון כינוי:

ומה תקנה לשק ואפר בלא תפלה. אף על גב דלא היתה תפילתן על הממון בודאי רק להציל נפשם. מכיון דבכלל תפלתם שיפיל ה' את המן בידם ממילא ניתן להם ממונו בתפלתם:

דחק. תאב ושואף:

המצומתים. המחוברים והנלוים אליהם:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף