עץ יוסף על איכה רבה/פתיחתא/לד

עץ יוסף על איכה רבה פתיחתא לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

על ההרים וכו'. טעם פתיחה זו לומר דאיכה ישבה בדד לאו בדד מיושביה לבד קאמר. אלא אפי' מבעלי חי שהיו בה נשארה בדד ומייתי האי קרא דכתיב בי' מעוף השמים ועד בהמה נדדו הלכו (יפה ענף):

עליו ולא על אומתו. שלא יתנם לרחמים ולא ישמע לדברי ירמיהו להטיב לאומתו:

ונותן ראשו עמהם. דייק זה מדכתיב והוא אסור בזיקים וגו'. שא"א לומר שנתנו נבוזראדן באזיקים. שהרי ציוהו נבוכדנצר אל תעש לו מאומה רע אלא ע"כ שהוא עצמו נאסר עמהם [רש"י]:

שלולים. מחוברים:

חד מן תלת מלין אית בך כו'. או נביא שקר את שכל השנים האלו אתה היית מתנבא על העיר הזאת שהיא תהא חרבה. ועתה שהיא נחרבה נפשך רעה ומצטערת עליך מאד. או מבעט ביסורים את. או בגין דישמע מלכא ויקטלוניה לההוא גברא. שהמלך נ"נ פקד וציוה אותי עליך מאד שלא לעשות עמך רעה. ואתה רוצה לעשות רעה לעצמך בשביל שישמע המלך וימיתנו לאותו האיש. ועל עצמו אמר כן:

נפשך באישא עלך סגי. נפשך מרה לך מאד. ואם הדבר מאת ה' על עונותיהם כנבואתך אין לך להצטער כ"כ כי ראוי לקבל גזירתו ודינו:

מבעט ביסורין. שאינו חושש אל הצרות ומביאם על עצמו כדרך מרי נפש:

ולא קבל עליו. לבוא בבל עם נבוזארדן מושגח מאתו ולא לשוב לא"י. אלא רצה ללכת עם המגולים בבלה בכבליהם. כמו שנא' בסוף הפרשה הזו ועודנו לא ישוב:

מח היה אותו דבר שהרי לא כתיב שום דבר שאמר לו הקב"ה. אע"כ שהוא הדבר מ"ש בסמוך שם ושוב אל גדליה בן אחיקם לא"י:

אין את יתיב וכו'. מדכתיב שם ושובה אל גדליה וגו' או אל כל הישר בעיניך ללכת לך שנראה מזה שנתן הבחירה בידו איך לעשות אם לשוב אל גדליה להיות מחסה לעם. או. לילך עם הגולים:

רבש"ע אין אנא וכו'. פי' אם אני אלך עמהם מה אני יכול להועיל להם. אלא ילך מלכם ובורא שלהם עמהם שהוא יכול להועיל להם הרבה מאד:

הוא והוא אסור בזיקים. ר"ל דתיבת והוא מיותר לרמוז ג"כ אל הקב"ה כביכול. ולרמוז על שם הגדול משמות ע"ב שהוא אני והו. וז"ש הוא היינו ירמיהו והוא היינו הקב"ה. כלו' כמצטער עמהם. ע"ד בכל צרתם לו צר. ומייתי זה לראיה שהשכינה הלכה עם ישראל בגולה:

ודכוותיה ואני בתוך הגולה כביכול אני ואני. כצ"ל (א"א) ור"ל דה"ל למכתב אני בתוך הגולה. וכתב ואני לרבות שם של הקב"ה שהוא אני. והוא ג"כ שם אחד משמות של ע"ב. וכן כתבו התוס' שם. ועיין בילקוט הגי':

עד היכן היתה נבואתו של ירמיה. בילקוט גרס עד היכן היתה נבואתו של ירמיה קיימת ופי' באיזה נבואה מנבואותיו פסקה נבואתו. כי מ"ש בסוף ירמיה קפיטל נ"א עד הנה דברי ירמיהו. אי אפשר לומר שהנבואה ההיא היתה האחרונה. שהרי אותה נבואה בשנת ד' לצדקיהו היתה ושוב ניבא כמה נבואות קודם החורבן ואחר החורבן. אלא פי' עד הנה דברי ירמיהו בפורעניות בבל. אלא שנכתבו שלא כסדרן. ולפי שמסתמא בנחמת ישראל סיים. לכן בעי עד היכן היתה נבואתו כו'. ומייתי לזה הכא לומר דהיינו הדבר אשר דבר ה' אל ירמיהו דכתיב הכא. דה"ק הדבר הידועה שדבר ה' לירמיהו בסוף הנבואות לנחמות ישראל. היה אחר ששלחו נבוזראדן מן הרמה ואחר כל הסיפור הנמשך אחר זה דהיינו ויהי מקץ עשרת ימים וכו' כי אחרי כל זה היה הדבר:

עד מזרה ישראל יקבצנו. פי' ההוא ענינא דמזרה ישראל יקבצנו עד סיפא דכתיב ועמי את טובי ישבעו נאום ה':

עד ויש תקוה לאחריתך. כלו' אפי' ויש תקוה וכל דכתיב בתריה בנחמות ישראל עד לא ינתש ולא יהרס:

על אותה שעה נאמר על ההרים אשא בכי. דהיינו בחזירתו כששלחו נבוזראדן ומצא אצבעות מקוטעים על ההרים ובכה ע"ז:

על אותם הרים נאים כו'. על חורבן הבתים הנאים דהיינו בהמ"ק וזולתו מההרים שבא"י המיושבים שנחרבו (יפה ענף) או פי' של הרים נאים אנשים חשובים מבני ישראל (מת"כ):

על נאותיו של יעקב שנהפכו למדבר. כצ"ל (יפה ענף). וכן אי' בילקוט. ונאות מדבר דריש. שנאות יעקב נעשו מדבר:

ולא לקול דברי נבואה אלא מקנה שהיו מקנאים. כצ"ל (יפה ענף) וכן הוא בילקוט:

נ"ב שנה. היינו מחרבות ירושלים בגלות צדקיהו עד קפידת כורש שעלו לבנות הבית [רש"י]:

ולא נראה עוף טס בא"י. הטעם איתא בפסיקתא פ"א שע"י שהיתה גפרית ומלח שרפה כל ארצה. לא מצא העוף מנוח שם. אי נמי לפי שכולם גלו לבבל כדלקמן:

קודם לארבעים שנה. עד שלא גלו ישראל לבבל:

וכולן גלו עם ישראל לבבל. להיותם מצוים שם לפרנסתן:

שיבוטא. בפ' חבית גרס חוץ מקוליס האספנין ופי' הערוך דהיא היא. ואמרו הטעם דלא חזר מפני שלא שריר שדריה לא מצי סליק פי' שדרתו אינה חזקה לכן לא היה יכול לעלות דרך תהומות לא"י שהא גבוה מכל העולם:

כמה היא חצופה א"י. פי' כמה היא עזה ואמיצת כח שהיא עושה פירות עדיין עם שהיתה גפרית ומלח שריפה כל ארצה. ואע"ג דע"י זיבול או היפוך שמהפכין בעפרה הוא כדלקמן. מ"מ אם לא שכחה גדול לא היה מהני לה. וכחה לחוד נמי לא היה סגי אי לאו זיבול והיפוך בעפרה [יפ"מ]: על שם. כמו מפני: שמזבלין אותה. אפי' לתבואות. אבל שאר ארצות אין מזבלין אותן אלא לירקות ואילנות: שמהפכין בעפרה. מלמטה למעלה ממקום עמוק שלא ירד בו הגפרית והמלח: על שם והגביר ברית לרבים. ביומא הכי איתא ז' שנים נתקיימה בא"י גפרית ומלח. מ"ט דאתיא ברית ברית כתיב הכא והגביר ברית לרבים שבוע אחד. וכתיב התם ואמרו על אשר עזבו את ברית ה' אלהי אבותם. מה התם שבוע אחד אף הכא שבוע אחד. ופירש"י והגביר ברית לרבים אותו ברית האמור בגפרית ומלח שנא' בו על אשר עזבו את ברית ה' הגביר בו האויב על ישראל שבוע א' לרבים לשרים כמו וכל רבי מלך בבל: מטליות. חתיכות של קרקע [ערוך]: עובדא כו'. מעשה היה באיש א' שהיה עומד וחורש בבקעה של בית ערבא ותקף ידו אסיכתיה. פי' שדחק ידיו ביתד המחרישה והעמיק במקום שהיה עדיין גפרית ומלח שם. ולמעלה לא היה גפרית ומלח שכבר עבר ע"י זיבול או ע"י היפוך היה העפר הטוב מלמעלה והגרוע היה מלמטה. ועתה שהעמיק המחרישה העלה הגרוע למעלה וסליק עפרא יקידא ושרפה לו את זרועו [יפ"מ]: אינן לא ממחילות הארץ כו'. זה חוזר למעלה על גלות העופות והדגים שגלותם אינו תולה בשממות הארץ וחזחתם אינו תולה במחילת עוץ הארץ אלא תולה באותה הגזירה הקדומה מלפנים שנא' ומוראכם וחתכם וגו' ועל כן כשישראל גולים גם המה גולים מק"ו שלא יהא כח העבד יפה מכח האדון. שמטעם זה לא נשאר בדור המבול אף מאותן שלא השחיתו דרכם כי אם שנים לקיום המין כמו שפירש"י סוף סדר בראשית (מת"כ). והיפ"ע גרס אינן ממחלות הארץ וכו' מפני מה אלא לקיים מ"ש ומוראכם וגו' וה"פ הא דעוף השמים ובהמה רדדו הלכו. לא היה מפני מחלות הארץ דהיינו מה שהיה הארץ גפרית ומלח כדכתיב ואת תחלואיה אשר חלה ה' בה גפריר. ומלח וגו' ולא מפני שממות הארץ שמפני שאין העופות מצויות אלא במקום ישוב ב"א שיש שם זרע לאכול. אלא לקיים ומוראכם וחתכם כו' פי' שראוי שתהיה על החיה ועל העוף מוראה וחתת האדם. ולכן אין להם להיות במקום שאין שם ב"א מצויין שאין מורא וחתת האדם עליהם ולע"ל הכל חוזר כלפי מ"ש שנאותיו של יעקב נעשו מדבר. וכן כלפי מ"ש שעפר א"י גפרית ומלח כו' אמר שלעתיד הכל חוזר לקדמותו. והיינו והארץ הנשמה תעבד. וכדי לסיים בנחמה נקט לה הכא:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף