עונג שבת/להוסיף מחול אל הקדש
|
< הקודם · הבא > |
א ויכלו הוא עדות וכו' ובשביל שידע הקב"ה שרוב בני אדם לא יכוונו בעדותם וסטרא אחרא יקנטר עליהם עשה שישראל יהיו מוסיפין מחול על הקדש ובדא אית להו נייחא: (גלי רזיא).
ב מאחר שחטא האדם, ההנהגה של כל ימי החול תחת מטטרו"ן רק שבת לבד מנהיג הקב"ה. ואם לא היה האדם חוטא היה שובת רק שבת א' אבל מאחר שחטא צריך עוד יום אחר מששה ימים וצריך לשמור שני שבתות: (ראשי' חכמה שער הקדושה).
ג תדע שהשבת יוצא מן השביעי' של ימי המעשה בזה האופן כל יום הוא כ"ד שעות כשתוציא כ"א שהן ג' שביעי' נמצא ג' שעות הם קודש כי כל שביעי הוא קדש ונשאר ג' שעות חול מן הקדש ועוד תוציא מן ג' שעות השביעי' של חלקי השעות א' נמצא עוד ו' שעות הרי לפניך כל יום ד' שעות קדש. א"כ בששה ימים נשאר קדש ע"י שביעי' כ"ד שעות וזהו שבת. ובדא נייחא לסטרא אחרא שיתוספו מחול אל הקדש כו' וכנגד ו' פעמי' אור במעשה בראשית וכו' ודא הוא דארז"ל מתנה טובה יש לי בתוך גנזי ושבת שמה וגנזו אלו ו' ימי בראשית וכו': (גלי רזיא).
ד ויקדש אותו. דמוסיף עליו מוסיפין לו אם נשמתו בגיהנם ביום ו' בעת שהיה רגיל לשבות באותו שעה מוציאין אותו מגיהנם ואם הוסיף לאחר מאחרין אותו שלא להכניסו: (ספר התגין).
ה בערב שבת בכניסת כלה היה משתה לבן לנשואי לאה שנזדוגה לו ליעקב בליל שבת וסי' לדבר משת"ה בגי' שב"ת גדו"ל וכן דבר בעתו מה טוב בגימטריא שב"ת גדו"ל. מכאן סמכו חכמים לפסוק למי שיושב בסעודה וקידש עליו היום ושפיר מיקרי גדול. גם במעלי שבתא שהוא ראשית גדולתם וכן הב"ו ליהו"ה בנ"י אלי"ם בגי' יעק"ב. הב"ו ליהו"ה כבו"ד וע"ז בגי' קמ"ח. הב"ו ליהו"ה כבו"ד שמ"ו בגימ' זי"ת וזית גימ' ג"כ אד"ם דו"ד משי"ח. ומספר שלשתן של ג' הב"ו[1] בגי' משת"ה עם שני [כוללים] נוספי' לאה ותבונה. נשאר ג' למדי"ן של הבו ליי' גם ו' מן וע"ז גי' צ"ו כמספר א"ל אדנ"י. ולפי שסביב רשעים יתהלכון כתיב ביה הגם" לכבוש" את" המלכה" ס"ת משת"ה. ומה תקנתי' ע'מי ב'בית ר"ת ע"ב שהקדושה נגלית אליה: (כנפי יונה [ח"ב] סי' י"ב).
ו מעשה בחסיד א' שנכנס לגדור שדהו בא שבת ופסק מלגדור שדהו ועשה לו הקב"ה נס ועלתה לו אילן צלף וממנו היה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו. וקשה מה התפארות שפסק מלגדור שדהו כשבא שבת. וכי לא הי' אדם ששמר שבת כמו הוא. אלא הענין כך הוא. האדם המגולגל אם יעשה כל המצות שבעולם ולא יתקן החטא ההוא שעשה ויקיים אותו המצוה שפגם מחוייב הוא להתגלגל עד שיתקן העיוות שנא' והשיב את הגזילה אשר גזל ואם לאו הכי לא יהיה לו כפרה עולמו'. וכן היה הענין אצל החסיד הזה שהיה גלגול צלפחד בן חפר שחילל את השבת והוא היה המקושש וניתקן ע"י החסיד הזה שבא העת להביא לידי נסיון שיתוקן ע"י נסיון הזה וכו'. וכן הסוד אצל יוסף הצדיק שהוא גלגול יצחק וצד שמאל של אדה"ר. וכשגבר החסיד על יצה"ר ושמר השבת, ומקודם שבת המיתו, ועכשיו היה לו פרנסתו שלא יהיה עני חשוב כמת. ואילן צלף מרומז בשמו צל"ף ח"ד[2] הוא צלפחד והמבין יבין: (עמק המלך דף ע"ה ע"ב).