ספר העתים/ר
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ר מי שהחשיך לו בדרך נותן כיסו לנכרי אם אין עמו נכרי מניחו על החמור הגיע לחצר החיצונה נוטל את הכלים הניטלין בשבת ושאין ניטלין מתיר את החבלים והשקין נופלין, מ"ט שרו לי' רבנן למיתן כיסו לנכרי קים להו לרבנן דאין אדם מעמיד על ממונו ואי לא שריית ליה אתי לאתויי ד' אמות ברה"ר, אמר רבא דווקא כיסו אבל מציאה לא וללישנא דרבא אוקימנא בכיסו ללישנא בתרא עלתה בתיקו וכל תיקו דאיסורא לחומרא והלכתא כרבא דאוקמה למתניתן בכיסו ממש, אם אין עמו נכרי מניחו על החמור טעמא דאין עמו נכרי הא יש עמו נכרי לנכרי יהיב ליה מ"ט חמור אתה מצווה על שביתתו נכרי אי אתה מצווה על שביתתו, חמור וחש"ו אחמור מנח ליה לחש"ו לא יהיב להו מ"ט הני אדם חמור לאו אדם חרש ושוטה לשוטה יהיב ליה לחרש לא יהיב ליה שוטה וקטן לשוטה יהיב ליה לקטן לא יהיב ליה ואיבעי' להו חרש וקטן מהו איכא דאמרי לחרש יהיב ואיכא דאמרי לקטן יהיב ליה וכיון דלא איפסקא הלכתא בהדיא דעביד כהאי לישנא עביד ודעביד כהאי לישנא עביד, אין עמו לא נכרי ולא חמור לא חרש ולא שוטה ולא קטן מאי אמר ר' יצחק עוד אחרת היתה ולא רצו חכמים לגלותה מוליכו פחות פחות מד' אמות, אמר מר אין עמו נכרי מניחו על החמור והלא מחמר ורחמנא אמר לא תעשה כל מלאכה אמר רב אדא בר אהבה מניחו עליה כשהיא מהלכת סוף סוף אי אפשר דלא קיימי פורתא לשתין מים ולהטיל גללים וקאתי למיעבד עקירה והנחה תאנא כשהיא מהלכת מניחו עליה וכשהיא עומדת נוטלה הימנה, אמר רב אדא בר אהבה היתה חבילתו מונחת על כתפיו רץ תחתיו עד שהוא מגיע לביתו ודווקא רץ אבל קאי קאי לא מ"ט כיון דלית ליה הכירא אתי למיעבד עקירה והנחה סוף סוף כי מטי לביתיה א"א דלא קאי וקא מעייל מרה"ר לרה"י דזריק לה כלאחר יד וכתב גאון מדדייקי עלי' ומפרקינן טעמי' ש"מ הלכתא כוותיה ותו דליכא מאן דפליג עליו, הגיע לחצר החיצונה וכו' אמר רב הונא היתה בהמתו טעונה כלי זכוכית כגון קרני דאומני דאסור לטלטל משום דלא חזיין מביא כרים וכסתות ומניח תחתיה ומתיר החבלים והשקים נופלין והלכתא כרב הונא ודווקא בשליפי זוטרי דאי בעי שמיט להו לכרים וכסתות מתותיהו ולא קא מבטל כלי מהכינו, וכתב הגאון ר' יצחק מהא שמעינן דלית הלכתא כר' יצחק דאמר בפרק כירה אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת דהא הכא הא אוקימנא בקרני דאומני דלא חזיין וקאמר דמביא כרים וכסתות ומניח תחתיה. תניא רשב"י אומר היתה בהמתו טעונה שליף של תבואה מכניס ראשו תחתיו ומסלקו לצד אחד והוא נופל מאליו אביי אשכחיה לרבא דהוי קא משפשף ליה לבריה ע"ג חמרא א"ל והא קא משתמש מר בבעלי חיים ועובר משום הא דתנן אין רוכבין ע"ג בהמה א"ל צדדין נינהו וצדדין לא גזרו בהו רבנן ואסיק הלכתא צדדין אסורין וצידי צדדין מותרין הלכך אסור לשפשף אפילו בצדדין של חמור. דלא מיבעי' על שדרו דדרך רכיבה היא אלא אפי' בצידי החמור כדקא הוה עביד רבא הא אסיקנא דצדדין אסורין והשיפשוף שהי' עושה רבא לבנו הי' מעלה ומוריד בנו כעין שפשוף ע"ג החמור מן הצד ולא על שדרו של חמור אלא מצידו היה משיבו על החמור והתינוק מתגנדר ונחית ואביו מחזיקו ומהדקו שלא יפול לארץ וכה"ג אסור אבל צידי צדדין דמותרין כגון דחק באילן ונתן בו עץ או קורה, או קנה שיוצאת ונחשרכת חוץ לאילן מאותה קורה עצמה הקבועה באילן היא צידי האילן ואם עשה סוכה ונתן ראשי העצים של הסכך על אותה קורה היוצאה מן האילן אותה סוכה נקראת צידי צדדין א"נ סולם הסמוך על אותה הקורה היוצאת מן האילן שאסור לעלות באותה קורה שהיא צדדין ומותר לעלות בסולם שהיא צידי צדדין ובלבד שלא יניח רגליו כשהוא עולה בסולם באותו עץ הקבוע באילן אלא מותר להניח רגליו בשליבותיו של סולם ולעלות ממנו לבית ולעליה ולדבר המותר לעלות לו בשבת. ובההיא ענינא דר' יצחק דכתבינן לעיל אשכחינן לחד מרבוותא דכתב הכי והא דאמר ר' יצחק מוליכו פחות פחות מד' אמות הלכה היא ועבדינן הכי וצריך לישב כל פחות מד' אמות אבל בעמידה אין כלום ואסור לעשות כן ואם עשה כן הרי היא מחלל שבת שהרי מעביר ד' אמות ברה"ר אפילו בעמידה היא מחייב אע"פ שהוא עומד הליכה אחת היא אלא צריך לישב כל פחות מד' אמות ואפילו בשדה או בכרמלית שאין בה סקילה אם העביר בתוכה ולא ישב כל פחות מד' אמות חייב מלקות מדרבנן דקאמרינן אבל ים ובקעה וכו' ובסיפא קא אמרינן ואין נושאין ונותנין בתוכו ואם נשא ונתן פטור אבל אסור מדרבנן:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |