ספר האגור/ספר חזון
|
< הקודם · הבא > |
אשר חבר ויסד החכם מוהר"ר יעקב בן מוהר"ר יהודה לנדו ז"ל. והוא הצעות חידות ופתרונם וליודעי דת ודין נתנם. בזהב אופיר הם משובצים. אליהם לא ישוו כל חפצים.
הקדמהעריכה
ויהי בארבעים שנה. בחמשי בששה עשר לחודש. ואני בתוך הגולה על נהר טיזונ"ו. נפתחו השמים ואראה מראות אלקים. ותהי עלי שם יד ה' וארא והנה רוח סערה בא מן הצפון ענן גדול. וארא כעין חשמל כמראה הקשת אשר יהיה ביום הגשם. וארא ואפול על פני. ואשמע קול מדבר. ואומר אלי בן אדם. פתח פיך ואכול את אשר אני נותן אליך. וארא והנה יד שלוחה אלי והנה בה מגילה עפה. ואפתח את פי ויאכילני את המגילה הזאת. ותהי בפי כדבש למתוק. ואחר אכלי המגילה ואשמע אחרי קול רעש גדול. בן אדם הסכת ושמע. ולבך יבין את אשר אדבר אליך. כי לא אל עמקי שפה וכבדי לשון אתה שלוח אל בית ישראל, המה ישמעו אליך. וידבר עמי ויאמר יעקב, עתה יצאתי להשכילך בינה בתחילת תחנונך יצא דבר. ואני באתי להגיד לך בין בדבר. והבן במראה.
בהיות כי המצוות המעשיות סתומות בפירושיהן, והתלמוד ארוך ארוכה מארץ מדתו. ורחבה מני ים. ולבות בני אדם קצרו להשיגו על אמתתו. ודברים רבים אשר הם עמוקים ונראים הפכים מן האמת. והסברות מפוזרים ומפורדים בקצוי התלמוד. נערתי חצני ללקט בעמרים >>>>
אעריכה
נערים שנים אחד נולד יום אחד לפני חבירו. והנולד אחריו יגיע לחיוב מצות שהוא י"ג שנה ויום אחד קודם שיגיע הראשון הנולד לפניו כמו חדש ימים.
פתרונו: אחד נולד בכ"ט באדר הראשון בשנה מעוברת. והשני נולד באדר השני א' בו. ושנת י"ג אינה מעוברת. ואם כן אותו שנולד בכ"ט באדר הראשון, צריך להמתין עד כ"ט ימים לחודש אדר בשנת י"ג. ואותו שנולד אחריו בא' באדר השני יהיה בן מצוה בא' לאדר בשנת י"ג כי כבר השלים י"ג שנה. כי חדשים אתה מונה לשנים ואי אתה מונה ימים לשנים. ואם כן זה השלים שנותיו י"ג באחד באדר. וזה שאמרתי חדשים אתה מונה וכו' הוא בגמרא בפרק קמא דנדה ובפרק קמא דמגילה.
בעריכה
בהמה מותרת באכילה, וצריכה שחיטה ולא נתרה באכילה בשחיטה לעולם. ואין לה תקנה.
פתרונו: כגון בן בן פקוע[ה] דסימן אחד הוא כמו שחוט מצד אמו וסימן השני אינו שחוט מצד אביו, שצריך שחיטה וחוששין לזרע אב. ואם כן, אם נשחטנה אינו מועיל מפני שתהיה שהי' בין סימן לסימן, שהאחד הוא כמו שחט כבר אגב אמו. בגמרא בפ' בהמה המקשה.
געריכה
בהמה מותרת באכילה כו'. וכל חלבה שחלבת כל ימיה אסור.
פתרונו: כגון עובר שהוציא ידו מרחם אמו והחזירו ואח"כ נולד, דאותו אבר אסור משום אברים המדולדלים, ושאר הבהמה מותרת. אבל חלבה אסור דהא החלב מאבר אסור קא רבי ואתי. מהרי"ף בהגה"ה בסמ"ק.
דעריכה
יש [ל]אדם לפניו שתי מצות לעשות. וכל אחד נדחות מפני חברתה ואי אפשר לקיים שתיהן. אבל בידו לעשות או זו או זו. ומפני שאינו יודע איזה מהן קודמת פטור משתיהן.
הפתרון: כגון שיש לפניו אבידתו ואבידת רבו וכבוד אביו, דלא ידעינא הי מנייהו קדם. אם תאמר אבידתו הלא כבוד אביו קודם למ"ד בפ"ק דקדושין משל בנו שרצונו לומר שצריך הבן לכבד את האב משל ממונו של בן. ואם תאמר כבוד אביו קודם, הלא אבידת רבו קודמת כדאמרי' אני ה'. וא"ת אבידת רבו קודמת הלא שלו קודמת שאינו חייב לכבד הרב משלו. ואי אפשר לקיים שניהן אלא היכא שבאבידתו יכול לכבד אביו להאכילה ממנה דאז אבידתו קודמת מפני כבוד אביו. אבל באופן אחר פטור משניהם. תוספות פרק אלו מציאות.
העריכה
אם יעשה אדם מצות אחת יותר משיעורה מפסיד כל שכרה וידי המצוה לא יצא.
הפתרון: כגון תרומה דבעינן ראשית ששייריה נכרים, ואם עשה כל גרנו תרומה לא [יצא]. וכי האי גוונא איכא בריש מס' פיאה, גם אלו דברים אין להם שיעור. תוספות סוף פ' כל הגט.
ועריכה
בשני דברים מותר האיש לחטוא בשביל שיזכה חבירו. אפי' בעבירה שהוא גדולה כמו המצוה שמקיים חבירו.
הפתרון: כגון מי שחציו עבד וחציו בן חורין כופין את רבו ועושה בן חורין כדי שיקיים העבד מצות פריה ורביה. כמו שסובר רשב"ג בפרק השולח אף על גב שהרב עובר העשה מלעולם בהן תעבודו כמו שאמר בגמרא כל המשחרר עבדו עובר בעשה. וכן כהן שעלתה לו יבלת [חברו] חתכו בשיניו דקא עבר אשבות כדי שיזכה חבירו בעבודה כדאיתא במסכת ערובין פ' בתרא. וכן בריש תמיד נשחט אמרינן מחוסרי כפרה בערבי פסחים שמביא כפרתו אחר תמיד של בין הערבים. דעשה דפסח שיש בו כרת דוחה עשה דהשלמה אלא קעברי כהנא בעשה דהשלמה כדי שיזכה זה בפסח. תוספות בפרק השולח .
זעריכה
יש רשע עובר בדבור אחד ד' לאוין ואחד עובר בדיבור שיצא ממנו מעשה חמשה לאוין.
הפתרון: מי שמקלל אביו שהוא דיין ונשיא שעבר משום לא תקלל חרש ומשום מקלל אביו ומשום אלקים לא תקלל ונשיא בעמך לא תאור. סמ"ג. ודבור שיוצא ממנו מעשה כגון המטה משפט יתום שהוא גר. סמ"ג[2].
חעריכה
אסרו חכמים דבר אחד בגלל דבר אחר שאסור מן התורה והחמירו בו יותר ממה שהחמירה התורה באותו האיסור שאסרו חכמים הדבר בשבילו.
הפתרון: כגון שומן של גיד הנשה שהוא בנותן טעם והגיד עצמו אינו בנותן טעם למ"ד אין בגידין בנותן טעם. ואינו אוסר אלא ברגל והשומן אסור ואוסר בששים וזהו דוקא לדעת הרש"י אבל לא לדעת ר"ת. סמ"ג באסור גיד הנשה.
טעריכה
איש עושה בעברת זדון עבירה וענשוהו הב"ד יותר משהיה עושה העבירה ההוא יותר גדולה בעבירה שחייב עליו מיתה בידי שמים וכרת.
הפתרון: המכה חבירו הכאה שאין בה שוה פרוטה, שלוקה מפני שלא ניתן לתשלומין ולהשבון. אבל אם יש בה שוה פרוטה, אינו לוקה, מפני שניתן להשבון. סמ"ג הלכות חבלות. וג"כ המעביר זרע למולך דוקא מקצת זרע אבל העביר כל זרע פטור. וכמו הזמו עדים שאם (נהרגו) [הרגו] אין נהרגין העדים ואם לא הרגו העדים והוזמו, נהרגין. והטעם פירוש בעל הסמ"ג בלאו דמולך דכל המומתים מתודים ומ[ת]כפרים אבל זה אין מתכפר.
יעריכה
ופעמים אם תתן לאחד זוז תגרום לו להפסיד אלף זהובים ואם תקח ממנו זוז אתה גורם לו להרויחו אלף זהובים או יותר.
הפתרון: מי שיש לו מאתים זוז לא יטול צדקה. ולכן אם תקח ממנו זוז יכול לקבל צדקה, אפילו אלף זהובים במתנה אחת. וכן להיפך, אם חסר לו זוז ותתן לו זוז לא יוכל לקבל יותר הצדקה. ולכן אמרו 'מי שיש צדקה מותר לקבל צדקה', כי צדקה עולה בחשבון מאתים פחות אחד.
יאעריכה
יש ממון צדיק אובד בצדקו בדין ב"ד ומעולם לא עבר על מה שכתוב בתורת משה.
הפתרון: כגון ממעטי עיר הנדחת שלא עבדו עבודת כוכבים ואפילו הכי ממונו אבד. וכן הוא בסוף מסכת סנהדרין.
יבעריכה
אם תראה במאכל שמוכר הישמעאל דבר טמא מותר לקנות ממנו ואם לא תמצא בו דבר טמא אסור לקנות ממנו.
הפתרון: כגון ציר דגים ביד הישמעאלי, אסור לקנות מן הישמעאלי חיישינן לציר דגים טמאים ואם ימצא בתוך הציר כלבית דרכו לגדל בציר דגים טהורים ולכן הציר מותר, כי ציר טמא אינו מגדל כלבית. וכן פירש"י במסכת ע"ז.
יגעריכה
יש בכור חייב לפדות את עצמו אם מת אביו. ואם היה אביו בחיים לא היה אביו חייב לפדותו.
הפתרון: כגון כהן הבא על הגרושה או חללה או זונה שהבן הוא חלל. ואין דין בכור על האב כלל. ואם מת האב תוך שלשים יום ללידתו שלא בא לכלל חיוב פדייה, אז הוא מחויב לפדות את עצמו כשיגדל. אבל אם חי אביו שעה אחת אחר שלשים יום אז זכה האב במעות שבידו שהרי בחייו בא לכלל פדייה. אבל לויה אפי' בא עליה נתין או ממזר הבן פטור שלא נתחלל הלויה כלל מדין לויה. יורה דעה.
ידעריכה
יש בהמה שגידה אסור וחלבה מותר.
הפתרון: כגון שתלש חלב מבן תשעה חדשים חי בעודו במעי אמו דאיסור גיד איכא דדוקא שנשחטה האם גידה וחלבה מותרין ואיסור חלב ליכא דכתיב שור או כשב או עז, ובן ח' לא מקרי שור כשב ועז. תוס' ריש פ' גיד הנשה.
טועריכה
יש דבר אחד חשוב כנולד לענין איסור אחד ולענין איסור אחד נחשב כאבר אמו.
הפתרון: כגון ביצה שנגמרה בקליפתה הנמצאת שמותרת לאכלה בחלב ואם נתנבלה התרנגולה בשחיטתה אסורה הביצה דנחשבה כירך אמה. ולענין בשר בחלב אינה נחשבת כירך אמה. מרדכי פרק ב' דביצה.
טזעריכה
יש אוכל שלשה מיני איסור כרת, כשיעור חיוב כרת מכל אחד, ואוכל שלשתן יחד בבת אחת, פטור משלשתן.
הפתרון: כמו שערבו שלשתן יחד ביבש ואכלן שכל שני כזיתות מרבין על השלישי ומבטלין אותן כל אחד ואחד. יורה דעה בבטול תערוב' בשם הרשב"א.
יזעריכה
א[פ]שר לבשל בשר חי שיש בו דם במים בלא מליחה ובלא חליטה.
הפתרון: כגון בחמי טבריא כי הדם יוצא בתוך המים הנוזלין ואינו חוזר ונבלע. [כתוב באבי העזרי והביאו האגודה בפרק כל הבשר ].
יחעריכה
יש אחד מותר להלות לו מעות ברבית ואסור ליתן לו רבית.
הפתרון: משומד שאסור ליתן לו רבית שאעפ"י שחטא ישראל הוא ואתה מכשילו. אבל אתה מותר להלות לו ברבית דאין אתה מצוה להחיותו דזהו הטעם מאיסור רבית. מרדכי פ' איזהו נשך ויש חולקין עליו.
יטעריכה
יש דבר אסור לעשות בביתך ובבית חברך מותר.
הפתרון: כגון לאכול בשבת בתוך גנתו בשביל המים ששופך בגנו אבל בגן חבירו מותר דלא ניחא ליה. סמ"ג הלכות שבת.
כעריכה
יש דבר אם הוא של גוי מותר לאכלו ואם הוא של ישראל אסור לאכלו.
הפתרון: הוא פת של ישראל בלי הכשר התנור ואם הפת של גוי מותר.
כאעריכה
אדם נאמן במה שאומר בענין אחד כשאין עד המסייעו וכשיש עד המסייעו אינו נאמן.
הפתרון: אשה. כמו שאמר רב המנונא אשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת חזקה אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה. והני מילי היכא דליכא דקמסייעא לה אבל הכא דמסייע לה מעיזה ומעיזה. גמרא פרק הנזקין.
כבעריכה
תמצא עד אחד ואפילו אשה ואפילו קרוב נאמן להפסיד כתובת אשה ולהוציאה מבעלה.
הפתרון: כגון שיש עידי (סתירה) [סתירה] וקנאה אז אפילו עד אחד בטומאה נאמן. ואין משקין אותה אלא מוציאין אותה מבעלה והפסידה כתובתה אפילו אותו העד פסול או אשה. סמ"ג הלכות סוטה.
כגעריכה
ימצא שממזר ודאי ונודע לכל שהו ממזר שנולד מאשת איש שעונשין עליה מיתה ומפורסם ונכרז לממזר כמה שנים ואחר זמן יטהר ומותר הוא בעצמו לבא בקהל.
הפתרון: כגון ששלח גט לאשתו שזינתה וילדה ממזר ומבטל השליח שלא בפני השליח ואף על פי שמן התורה בטלו מבוטל מכל מקום אמרו חכמים שהגט גט ורבנן אפקעו לקידושין מיני' למפרע דכל המקדש אדעתא דרבנן הוא מקדש. ונמצא האשה הזאת שזינתה תחת בעלה והולידמה ממזר, נמצא שלמפרע קדושי בעלה לא היו קידושין ובשעה שזינתה היתה פנויה ובנה מותר לבא בקהל מן היום ששלח לה בעלה הגט ואילך ודוקא כשנעשה שלא על מנת לטהר בנה הממזר אבל בכוונה לא. תוספות ריש פרק השולח.
כדעריכה
יש תובע ממון מחברו וחבירו כופר וגובה ממנו בדין אעפ"י שהב"ד יודעין בודאי ובבירור שהוא שקר.
הפתרון: כגון שתי כתי עדים שמכחישין זה את זה ובא זה אחר זה, או לשני בני אדם אעפ"י שהאחד ודאי גובה בשקר מ"מ גובין.
כהעריכה
ימצא שמותר לאכול מבהמה גסה כזית לכתחילה בלי בדיקת הריאה.
הפתרון: כגון בהמה מסוכנת ביום טוב ששוחטין אותה כדי שלא תמות ואם אין שהות לבדוק הריאה קודם שיצא יום טוב צריך שיאכל כזית ממנה קודם בדיקה שלא יתחלל יום טוב. אורח חיים.
כועריכה
אשה מקודשת ופקעו קדושיה אחר זמן בלי מיתה ובלא גט ובלי חליצה. ולא למפרע משעת קדושין.
הפתרון: כגון חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן, ואח"כ נשתחררה מן אדוניה השני ואז היא משוחררת מכל וכל. ואליבא דרב נחמן דפקעו קדושין הראשונים על ידי השחרור השני דכמו קטנה שנולדה דמי. ומתחלה היתה מקודשת לראשון למאן דאמר חציה שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה קדושיה קדושין ונמצא שפקעו קדושיה הראשונים על ידי השחרור השני בלי גט ובלי מיתה ובלי חליצה ומקודשת לשני. גמרא פרק השולח.
כזעריכה
אשה מתקדשת לאיש בלי כסף ובלי שטר ובלי ביאה.
הפתרון: אמה העבריה שמיעדה בכסף קניתה. לר' זירא דאמר דגמרו קדושיה הראשונים דעד השתא הבא עליה במלקות ובאשם. והשתא הבא עליה במתאה. אבל למפרע היו קדושין מיום שקנאה השתא כשמיעדה. פרק השולח.
כחעריכה
שנים מעידים עדות אחת ונאמנים ואינם נאמנים באותו הדבר בעצמו.
הפתרון: כגון עדים שאמרו אנוסים היינו מחמת ממון או פסולים היינו, אינם נאמנים על השטר לעניין שהמלוה לא יכול להוציא מן הלוה בזה השטר, אבל נאמנים לעצמן כי הודאת בעל דין כמאה עדים דמי. ומשלמין ללוה שהפסיד שחתמו שקר מדינא דגרמי. כן פסק הרא"ש בבבא מציעא.
כטעריכה
שתי נשים, לאחת יש עדות כשרה שמת בעלה ואפילו הכי לא תנשא. ולשנייה אין שום עדות שמת בעלה ונשאת על פי עצמה.
הפתרון: כגון שתי נשים נשואות שני אחין ואין להם בנים והלכו בעליהן למדינת הים. לאחת יש עדות שמת בעלה ולאחת אין עדות שמת בעלה. לזו שאין לה עדות, נאמנת על פיה לומר שמת בעלה ואין לחוש שמא זקוקה היא ליבם ולא מת אחי בעלה, שהרי חברתה הביאה עדים שמת בעלה והם מסייעים גם כן לדידה. אבל זו שהביאה עדים שמת בעלה לא תנשא דשמא היא זקוקה ליבם. ושמא לא מת אחי בעלה. ואף על גב שחברתה נאמנת במאי שאמרה מת בעלה, מכל מקום לא מועיל לזו דשמא חברתה עשתה כדי לקלקל לזו לפי שהיא צרתה ושנא[ת]ה. ואפילו דחברתה נשאת לאיש על פי עצמה שאמרה שמת בעלה דהשתא היה לנו לומר דלא היתה מקלקלת היא עצמה יותר מחברתה דהיא היתה אז אשת איש. וחברתה לא עברה רק על לאו דלא תהיה אשת המת החוצה. מכל מקום חיישינן שעשתה כדי לקלקלה משום דאמרה תמות נפשי עם פלשתים.
לעריכה
יש לפעמים ששנים עדים נאמנים יותר משלשה.
הפתרון הוא: שהתנה המלוה עם הלוה, שיהיה המלוה נאמן כבי תרי שלא פרעו. ואם כן גובה המלוה שטרו אף על פי שמביא הלוה שני עדים שפרעו דתרי כמאה עדים דמי. ואפילו הביא י' עדים שפרעו, מאחר שהאמינו למלוה כתרי. אבל אם אמר הלוה למלוה הריני מאמינך כג' עדים הואיל וירד למניין דוקא קאמר ג'. ואם הלוה הביא אז ד' עדים שפרעו אז הלוה נאמן. אם כן שמע מינה בענין זה ב' יותר נאמנים מג'. סמ"ג בדיני ממונות.
לאעריכה
נמצא בדיני ממונות אם המלוה תלמיד חכם והלוה לחבירו אינו יכול להפרע ממנו. ואם לא היה המלוה תלמיד חכם יפרע המלוה מהלוה.
הפתרון: כגון שטען הלוה שנפרע השטר, שאין משביעין התלמיד חכם, שנראה שחושדין אותו. וגם אין גובין מן הלוה מפני שזה אומר אישתבע לי דלא פרעתיך. סמ"ג הלכות דינין. אמנם יש חולקין.
לבעריכה
תמצא מי שחשוד לחטא ירויח בדיני ממונות בעניין אחד יותר משאם לא היה נחשד.
הפתרון: מי שחשוד על השבועה ובא אחר ותבע ממנו מנה וכופר הכל, פטור משבועת היסת ואין משביעין אותו ופטור מפני שחשוד על השבועה. ואם לא היה חשוד משביעין אותו. ואם לא ירצה לישבע לא יגבה. סמ"ג בדינין.
לגעריכה
יש חייב לחבירו ממון בוודאי ואינו חייב להחזירו לחבירו אעפ"י שחבירו לא מחל לו.
הפתרון: האומר לחבירו אני חייב לך מנה והשיב לו חבירו אני יודע בוודאי שאינו חייב לי כלום ואף על פי שלא מחל לו אלא שכח וחושב שאינו חייב. וחבירו יודע שחייב לו אפילו הכי פטור. כן פסק מהר"ם וספר אגודה הביאו פרק יש נוחלין.
לדעריכה
לפעמים מתנה גרועה יותר בשטר ובקניין משלא בשטר ובקניין.
הפתרון: כגון שכיב מרע שנתן מתנה על ידי קניין ושטר דאמר שמואל בפרק מי שמת חוששין לו שמא גמר שלא להקנותו אלא בשטר והואיל ומתנתו לא תקנה אלא לאחר מיתה ואין שטר לאחר מיתה, הרי המתנה בטילה. ואם נתן שלא בקניין ובשטר מתנתו מתנה.
להעריכה
אדם מלוה לחבירו מעות בשטר ואינו יכול לגבות כלום מן הלוה בדין, אף על פי שיש ללוה לפרוע ומודה הלוה ולא מחל לו המלוה.
הפתרון: כגון שטר שיש בו רבית וזקף הקרן עם הרבית בשטר, שהשטר פסול ואין גובין בו אפילו הקרן. פרק איזהו נשך.