ספר האגור/הלכות תערובות
|
< הקודם · הבא > |
(הלכות כחל)
- [הלכות תערובות]
(ארמ"ג) כחל לדעת רש"י לצלי צריך קריע' שתי וערב ואם צלאו בלי קריע' מותר ולבשלו בקדר' צריך קריע' שתי וערב וטחוי בכותל ואז מותר לבשלו לבדו ואם לא קרעו או קרעו ולא טחו בכותל ובשלו אם אין ס' כנגד כל הכחל אסו' והכחל מן המנין. ואם בשלו בקדרה עם הבשר אפי'יש ס' כנגד הכחל. הכחל אסור והכחל מן המנין. ולדעת רבינו תם וריב"ן קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לכתחלה לבשלו עם בשר לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוס' עד ס' ואם יש ס' הכחל אסור והבשר מותר. אבל בשלו בלא בשר או צלאו בדיעבד אפי' בלא קריעה כלל מותר. ואם קרעו קצתו ולא כהלכתו אסור לבשלו לכתחל' עם הבשר ואם בשלו עמו בדיעבד מותר אבל מותר לכתחל' לבשלו בלי בשר או לצלותו ע"י קריעה קצת אבל בלא קריעה כלל אפי' לצלותו אסור לכתחלה. ולרב אלפס קרעו שתי וערב וטחו בכותל מותר לבשל אותו בקדרה עם בשר לא קרעו כלל ובשלו עם בשר אוסר עד ס'. ואם יש שם ס' כחל אסור ובשר מותר ואם בשלו בלי בשר מותר. ולצלי מותר לכתחל' אף בלי קריעה. ופי' עוד הרשב"א דמחמירינן להצריכו לכתחיל' קריעה שתי וערב וטחוי בכותל ואפי' אם מבשלו בקדר' לבדו מצריך קריעה וטיחה ושיהא הקדרה מיוחדת לכך. טורים. ונהגו העול' כרש"י ולא כריב"ן. וריב"ן החרי' שלא לעשות כמו שסובר הוא ובתשובות הגאוני' כתבו ונהגו כל ישראל שלא לבשל כחל כלל שערי מדור"א:
(ארמ"ד) אם מלחו כחל עם בשר ואח"כ הושמו שניהם בכלי שאינו מנוקב מהר"ם התיר מרדכי. וכתב הרשב"א והראב"ן וכן בעל שערי' מדור"א וכן ריב"ן שאם מלחו עם בשר הכחל בלא קריע' שמותר בדיעבד והרא"ש כתב שמותר לכתחל' למולחו עם בשר בכל ענין שהמלח אינו מפליט החלב שבו. טורי' וששאלת על ירך שנמלח עם הכחל בעוד שהכחל היה מחוב' בו ולא נקרע הכחל אם הבהמו' בזמן שהוא סומך לפורי' אינן חולב' והויא לי' שאינן מניקות ושרי. ושלום שמשון בר' אברהם. ולדע' רש"י לא חלקו בין מניק' ובין שאינו מניק' משו' גזרה ובתשוב' רבינו אהרן נמצ' על חתיכות בשר המליח' עם הכחל אין בהם שום אסור דמליח אינו כמבושל אלא כרותח דצלי. וכחל שנצלה עם בשר מותר בדיעבד והאריך בספר נופת צופים עד כאן הגהה בשערי מדור"א:
(ארמ"ה) הכליות אסורין לבשלן בקדרה משום אל תטוש תורת אמך ואבותינו נהגו שלא לבשלן רק לצלותן. רוקח:
(ארמ"ו) חלב רותח שנפל על בשר צונן או בשר רותח לתוך חלב צונן קולף הבשר והבשר מותר וכן בחלב. וכתב ריב"א וצריך שיהא ששי' כנגד הקליפה שנאסרה ממנו. אבל ר"י כתב שא"צ. וכן יראה מדברי הרמב"ם שכתב קולף הבשר שנגע בו החלב ואוכל השאר ולא פירש מה יעשה אם ר"ל שכלו מות' שאם היה בו אסור היה מפרש מה יעשה. טורי':
(ארמ"ז) הא דאמר שמואל מליח הרי הוא כרותח דצלי היינו דוקא כשאינו נאכל מחמת מלחו. ופירש"י היינו מליחת בשר להצניע שאינו נאכל עד שישרוהו במי' וידיחוהו טפי. וי"א דלא מיקרי אינו נאכל מחמ' מלחו אל' כעין עבוד שמולחין אותו הרב' לצורך הדרך ור"ת פי' דכל שמולחין לקדר' מקרי אינו נאכל מחמת מלחו אבל אם נאכל מחמ' מלחו לא הוי כרותח. טורי'. ולמעלה כתבתי יותר מזה:
(ארמ"ח) טפת חלב שנפלה על החתיכ' שבקדרה אם יש בה ס' לבטל החלב מותר ואם לאו אסורה ואין השאר שבקדרה מצטרף עמה לבטל החלב ופיר"י דוקא שכל החתיכה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה אבל אם מקצתה ברוטב הרתיח' מערבת הטע' בכל הקדר' והכל מצטרף לבטל החלב. ורש"י פי' אפי' מקצת' אין הכל מצטרף לבטל החלב. וכ"כ בעל העטור. וכתב הרמב"ם אבל אם ניער מתחל' ועד סוף או שכסה משעת נפילה ועד סוף הרי זו בנותן טעם. ונרא' שא"צ רק שינער או שיכסה מיד בשעת נפילה ואפי' אם פסק אח"כ מלנער מיד מתערב הטע' בכל מה שבקדר' ומצטרף כולו לבטלה. טורים:
(ארמ"ט) פסק הר"ר אפרים דלא אמרי' אפשר לסוחטו אסור אלא בבשר בחלב אבל בשאר אסורים כגון כזית חלב שנבלע בחתיכ' ואין בה ס' לבטלה ונאסר' ואח"כ בשלה עם אחרות א"צ אלא ס' כדי כזית הראשון ואח"כ החתיכ' עצמה חוזרת להיות מותרת ור"ת פסק דאף בשאר אסורין אפשר לסוחטו אסור והרא"ש הסכי' לדעת ה"ר אפרי' טורים. ומנהג לפסוק כר"ת דאפשר לסוחטו אסור ככל אסורי' וכן הוא בשערי' מדור"א:
(אלף רנ) טפת חלב שנפלה על הקדרה שאצל האש מבחוץ אפי' אם יש בתבשיל שבקדרה ששים כנגדה אינו יכול לבטלה וא"כ הטפה אוסרת את הקדרה כל סביבותיה ונאסר התבשיל שבה. וכתב מהר"ם שאם יש בתבשיל ס' פעמים ס' כנגד הטפה מותר. ובספר המצות כתב שאם נפלה כנגד התבשיל א"צ אלא ס' כנגד הטפה המפעפעת לפנים והוה ליה כאלו נפלה בתבשיל. ואם נפלה במקו' ריקם והיא מפעפעת בדופן הקדרה עד סמוך לרוטב כל כך שאין ששים כנגד הטפה הרי נאסר אותו מקום של הקדרה ואם יערה התבשיל דרך מקום הקדרה שנאסר הרי יאסר התבשיל. וזה תקנתו שיניחנה ולא יגע בה עד שתצטנן. וכבר נהגו העול' לאסור כשנופלת על הדופן שלא כנגד הרוטב ור' יחיאל היה מתיר בשעת הדחק כגון בערב שבת אפי' שלא כנגד האש ע"י ששים לה"ט. טפת חלב שנפלה על הקדרה מבחוץ שבה כשר אם נפלה הטפה. כנגד הרוטב מבחוץ בטלה בששים. ואם נפלה שלא כנגד הרוטב מאי אכפת לן א"כ אין שום איסור בתבשיל דאינו מפעפע. וכ"כ רבינו שמשון מפי ר"י. אבל צריך לשפוך התבשיל מצד אחר שלא נפלה שם הטפה כי הקדרה עצמה אסורה. ויש מחמירין ואומרים כיון שאין טעם בקדרה מגופה לבטל הטעם אפי' כשנכנס בה טעם משהו מאסור נעשתה נבלה הקדרה. וצריך ס' מכל הקדרה ומן הטעם אשר בה וכ"כ ר"י וכבר אירע מעשה לפני ראב"ן והורה דאם יש ס' בקדרה בלא התבשיל לבטל חלב הנבלע בה לא נעשתה נבלה. שערים מדור"א. וכן הדין אם נפלה בחוץ למעלה שלא כנגד הרוטב שבה בשר מה שבתוך הקדרה מותר כגון שאין בו נותן טעם מן האסור אבל הקדרה עצמה אסורה. וכ"כ רבינו שמשון מפי ר"י לערות הרוטב מצד אחר שלא כנגד נפילת האסו'. אך אם נפלה כנגד האש אפי' שלא כנגד הרוטב הכל מותר שהאש שורפו ואם נפל שלא כנגד הרוטב וברוטב יש ס' הכל מותר אפי' שלא כנגד האש ואם לאו אסור להשתמש בקדרה לכתחלה שערי' מדור"א. והעולם נוהגין לאסור כשנפל עליו שלא כנגד התבשיל ודוקא שלא לצד האש כי האש שורפו ומותר. ודוקא בטפה אחת אבל בחלב הרבה לא אא"כ נפל כנגד הרוטב. ור' יחיאל מפרי"ז בשם ר"י בר אברהם היה מתיר אף שלא כנגד הרוטב היכא דאיכא הפסד מרובה או בשבתות וי"ט מרדכי:
(ארנ"א) כתב בעל העטור אם בשל חלב בקדרה של בשר והיא בת יומא ויש בה ס' איכא מ"ד דכיון דכלי חרס אינו יוצא מידי דופיו לעולם כלומר טעם הראשון אינו יוצא לעולם ואינו יכול לבשל בה ממין שבשל בה עכשיו וממין הראשון אינו יכול לבשל שהאחרון אינו בטל ואין לו תקנה אלא בשבירה וכתב הוא שיכול לבשל בה מאיזה מין שירצה. ואני תמה היאך מתיר לבשל בה חלב. וכי עדיף מהגעלה דאפי' הגעלה לא מהניא בכלי חרס שפולט מעט. והר"ר פרץ כתב אפילו אינה בת יומא ובשל בה חלב אסור אח"כ לבשל בה בתחלה לא בשר ולא חלב כפי שהיא בלועה מבשר בחלב אלא אם היא של מתכת יגעילנ' לאחר מעת לעת של בשול שני ואם היא של חרס אין לה תקנה אלא שבירה כתב הר"ר פרץ יש רוצי' להתיר בשר רותח שחתכו בסכין חולבת ע"י קליפ' כדאמרי' גבי בית השחיט' דסגי בקליפה ואינו דומה דהתם אין כל הבהמ' רותחת אלא מקום בית השחיטה לבד אבל הכא החתיכה היא כולה רותחת:
(ארנ"ב) כתב ראבי"ה כיצד משערינן ששי' כנגד כל הכלי האסור מביאין כלי מלא מים וממלאין הקדרה האסורה באותו כלי גדול והמי' היוצאי' הם שעור דופני הקדרה האסורה. ואח"כ יחזי' המים המבטלים אותם בכלי קטן וישער אם יש בהם ס' אם לאו. מרדכי:
(ארנ"ג) מעש' בא לפני ר"י שבשלו דבש במחבת של בשר והיתה בת יומא והריקוהו חם בקערה של חלב בת יומא והתירו אע"ג דבת יומא הוה דאשכחן דשמנונית בדבש הוי נותן טעם לפגם אפי' אם השמנונית בעין בשעה שנתערב שם כגון קדרה בת יומא. וצ"ל דסביר' ליה דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאוכלן בכותח דוקא עלו אבל נצלו לא. מרדכי. פ' אין מעמידין:
(ארנ"ד) יש להוכיח דאם נאסר בשר בחלב ע"י מליח' או ע"י כבוש דדוק' באכיל' אסור ולא בהנאה ויש דוחין הלכך המתי' בהנאה אין מוחין בידו כמה דלא אשכחן ראיה לאסור' מרדכי:
(ארנ"ה) נתבשלו דגים בקדרה של בשר יש אוסרין לאכלן בחלב. ורש"י מתיר אלא אם כן נתבשלו עם בשר בעצמו. ובעל התרומו' מתיר בנתבשלו אבל לא נצלו שכיון שנצלו בלי מים קבלו טעם בשר מן הכלי ואסור לאוכלם עם חלב. וכ"כ סמ"ק. ולזה הסכים הרא"ש וכן הרמב"ם התירם בנתבשלו ואסור בנצלו. טורי'. אמר חזקיה דגים שעלו בקערה של בשר מותר לאכלן בכותח שיש בו חלב. ודוקא שמקונחת הקערה יפה תורת הבית. ריב"ן חתנו של רש"י פי' דוקא עלו בקערה רותחת אבל נתבשלו אסורי' דעקר הטעם נפלט מן הקערה. אבל ר"י פירש אפי' נתבשלו מותר כמו צלי דוק' דליכא מים אבל נתבשלו במים הטע' מתפשט במים והוי ג' נותני טעם של היתר ורש"י פי' עלו בקער' פי' צלי וכ"פ בתשובתו. אבל נתבשלו בלעו הרבה. אבל ראב"ן זקני פסק לא שנא צלי או מבושל. מרדכי:
(ארנ"ו) גדול הדור מהר"י מולן ז"ל התיר הכלים שמשתמשין בהם הקיבה עם החלב שעליה אשר בקצת מקומות מתירין החלב ההיא שהוא תחת הקרום המונח תחת חלב הפרישה כאשר הזכרתי למעלה ורוב העולם עונשין עליו כרת מ"מ אותם הנזהרים ממנו יכולים לאכול בכלי' של אוכלי החלב ההוא. והטע' דאמרינן סתם כלי עובדי כוכבי' אינם בני יומן והוא הדין ישראל נמי כדאית' בספר אגודה עכ"ל:
(ארנ"ז) קערות של בשר שרחצום ביורה חולבת והיא על האש או אפי' אינה על האש רק שהמים רותחים כל כך שהידים נכוות בהם כתב בספר התרומה אם הקערה והיורה שניהן בני יומן הכל אסו'. ואפי' היו הקערו' יפות שאין שום שומן נדבק בהן. אבל אם אין היורה בת יומא מותר. ובלבד שיהיו הקערות יפות שאין שום שומן דבק בהן והרא"ש מתיר אפילו שניהן בני יומן. אבל אין להתיר עד שיאמר ברי לי שאין שום שומן דבק בהן. טורים:
(ארנ"ח) צנון או שלקות שחתכום בסכין של בשר אסור לאכול בחלב עד שיקלוף מקום החתך או עד דטעים ליה שלא יהא בו טעם בשר. והרשב"א כתב שכלו אסור והרא"ש לא כתב כן. וכתב בס' התרומות דאפילו אין הסכין בן יומו אסור וכן הדין בשומים ובצלים וכרישי' שחותכין בסכין של בשר שאין לאוכלן בחלב שגם הם חריפים כמו צנון ואם עבר ובשלן בחלב צריך ששים לבטלן ומ"מ א"צ ששים כנגד כל הצנון רק כדי הבלוע בו והיינו כנגד כל הסכין אבל אם חתכו בסכין של עוב' כוכבי' צריך ס' כנגד כל הצנון. ומהר"ם התיר אפי' בשומים ובצלים אא"כ היה הסכין בן יומו ולא רצה להורות הלכה למעשה וכתב אע"פ שאני מורה בספר התרומה לאסור אינני מוחה ביד הנוהגים היתר טורים. ובשערים מדור"א כתב שהכל אסור אע"פ שאינן בני יומן. מה שאסר בספר התרומה צנון וכרישין ובצלים ומדמהו לקורט של חלתית שמעתי גדולים חולקים עליו וכשאין הסכין בן יומו אין דעתי נוטה לדמותו לקורט של חלתית. לשון אשירי:
(ארנ"ט) הורה רבינו טוביה מפי"ינא שאם שמו פלפלין בקדרה של איסור שאינה בת יומא הכל אסור דאגב חורפיה משויא ליה לשבח. מרדכי קטן:
(אלף רס) אין לשין את העסה בחלב שמא יבא לאכלו עם בשר ואם לש כל העסה כול' אסור' אפי' לאוכלה לבדה ואי עבדי' כעין תורא מותר. פירש"י שלא לש אלא דבר מועט כמו עוגה קטנה ורב אלפס פי' כעין השור פירוש צורה כעין וכיוצא בו שמתוך כך יזכור שיש בו חלב. טורים:
(ארס"א) כתב הרשב"א פת שאפאו בתנור עם בשר יש מרבותינו שאסרו לאכול אותו שריחו כטעמו ויש מתירין. וכן נרא' ע"כ. וכ"פ רש"י דריחא לאו מילתא הוא. ומיהו דוקא בתנור קטן כמו שלהן אבל בתנורים שלנו הגדולים מותר. וכתב בסמ"ק פירשו לי רבותי המחזיק י"ב עשרונים זהו תנור גדול. טורים:
(ארס"ב) נשאל מהרר"י מולן על פת של עובדי כוכבים שנאפה עם צלי של עובדי כוכבים בדיעבד. והשיב רוב הפוסקים פסקו דריחא לאו מלתא היא בתנורי' שלנו. ואם יש פת אחרת לקנות דעתי נוטה דחשיב כמו לכתחלה ולמה תניח ההיתר ותאכל ספק אסור אבל אם יש דוחק למצא פת אחרת יש לסמוך על רבותינו המתירים עכ"ל:
(ארס"ג) לא ראיתי ולא שמעתי נוהגים בשום מדינה שיהיו מטעימין האסור לקפילא ארמאה ר"ל רוקח עובד כוכבי' המתקן המאכל. כמו שאמר רבא בפרק גיד הנשה. אמור רבנן בטעמא. אמור רבנן בקפילא אמור רבנן בששים. והכל נוהגים לשער בששים. ולכן לא אכתוב המחלוקת שיש בנאמנות של קפילא ארמאה ואתחיל בדיני שעורי ס'. טורים:
(ארס"ד) רש"י סובר אליבא דרבא דטעם כעקר מדרבנן ור"ת סובר דטעם כעקר דאורייתא סוף דבר לפי ר"ת וה"ג מין במינו בטל ברוב מן התורה אף בקדשים וכ"ש בחולין. ומדברי סופרים אינו בטל עד שיהיה ששים ומין בשאינו מינו מן התורה טעם כעקר מקרא דמשרת וזהו כשיש כזית בכדי אכילת פרס אבל טעמו ולא ממשו שלא יוכל לאכול כל הכזית בכדי אכילת פרס אסור עד ששים ואין לוקין עליו. ובירושלמי משמע שיש מחלוקת אמוראין אם טעם כעקר מדברי תורה אי מדברי סופרים. ספר המצות. והעול' נוהג כר"ת דטעם כעקר דאורייתא. ונפקא מינה לספק טעם כעקר דאזלינן לחומרא בכל ספקא דאורייתא:
(ארס"ה) לדעת רש"י מין במינו לא בטיל כלל אפי' באלף ומין בשאינו מינו אינו אלא מדרבנן שהצריכו ששים ולדידיה כל ספק שנולד בדין תערובות מין בשאינו מינו אזלינן לקולא. ור"ת סובר כי טעם כעקר דאוריתא ולזה הסכים הרא"ש. טורים:
(ארס"ו) כתב הרשב"ם דמין במינו במשהו דקיימא לן כרב דבתר שמא אזלינן חמרא חדתי בענבי שני מינין הן ושור ועז ואיל ג' מינין הן אע"ג דכולן מין בשר. וכן מיני דגים ועופות שחלוקין בשמם בין טהורים בטמאים בין טמאים בטהורים שני מינין הן. אבל ביצי עוף זה בשל מין אחר הוי מין במינו וחלב ובשר שני מינין הן ושומן הלב ושל הדקים מקרי חלב וחלב ופרה ורחל מין אחד הוא. ושומן של צלעות ושל חזה ואליה ושומן הירך בשר שמן הוא ומקרי בשר ולא חלב. מרדכי. והילך מספר אחר כבש ורחל ואיל כולן מין במינו ושם אחד להם ושומן הדקין של עופות ושל דגים ב' מינים הם שהרי של דגים קרוי קרבי דגים ושל עוף מין חלב הוא עכ"ל. בסמ"ג פסק דמין במינו בטל בששים והביא ראיות הרבה וכן מצא בה"ג של אספמיא. וכן נהגו העולם:
(ארס"ז) מה שאנו אומרים באסור דרבנן מרבה עליו ומבטלו היינו שכבר נעשה בו ספק. אבל בלי ספק אסור לבטלו אפי' באסור דרבנן. ומעשה בא לפני הר"ר שמשון במי חלב שנפלו ליורה של בשר ולא היה ששים לבטל המים של חלב. והתיר להוסיף ולשפוך מים ביורה כדי לבטל האסו' לכתחלה דמי חלב מדרבנן כדאמרינן בפ' כל הבשר המבשל חלב פטור והא דלא מבטלינן אסור לכתחלה הני מילי בעלמא אבל הכא דליכא בזה דבר למיגזר אטו דאורייתא שרי וכן השיב לי רבינו שמואל עכ"ל הגהות מיימוניות עיין בפ"ק דביצ' דמשמע דבאסור שהוא בעין אפי' אסור דרבנן אין מבטלין. מרדכי קטן:
(ארס"ח) בשר חיה ועוף בחלב אינו אסור אלא מדרבנן הלכך לא בעי ס' אלא ברוב בעלמא בטיל. והא דטפת חלב מיירי דוקא בבשר בהמה. מרדכי:
(ארס"ט) כתוב בה"ג דשרץ אין טעמו בטל אלא באלף ואין זה אמת ספר המצות:
(אלף ער) הרב החמיר להצריך ששים כנגד כל הכף בכף של מתכת אפילו לא הכניסו כולו משום דחם מקצתו חם כולו. טורים:
(ארע"א) רבינו שמשון כתב שאפילו עצמות האסו' מצטרפין עם ההיתר לבטל האסור שנפל לקדרה וכן הוא מסקנת הרא"ש:
(ארע"ב) אע"פ שבלעה הקדרה מן ההיתר אין מצטרפין מה שבלעה עם ההיתר לס' שגם מן האסור בלעה וכת' הרשב"א י"א שאומדין כמה בלעה מן ההיתר הקדרה ומצטרפין עם ההיתר ונ"ל דמין במינו שמן התורה בטל ברוב וחכמים הצריכו ס' תולין להקל אבל מין בשאינו מינו כזית בכדי אכילת פרס שדבר תורה אין תולין בו להקל ואין משערין אלא במה שבא לפנינו. והרא"ש לא חלק. טורים:
(ארע"ג) כתב בסמ"ג שצריך החכם לחקור אם נתן מים בקדרה אחר שבשלו בה האסור שאותה המים שנתנו בה אח"כ אין מצטרפין לבטל האסור ונראה לי שא"צ שאפי' אם הוסיף מים אח"כ אם לא כוון לבטל האסור מצטרפין דקי"ל כל האסורין שרבה עליהן שוגג מותרים במזיד אסורי' כתב הרשב"א דבר שעקר אסורו אינו אלא מדרבנן כגון גבינה של עובדי כוכבים ושומנו של גיד אין מערבין אותו בהיתר ובשוגג מותר במזיד אסור נפל מעצמו בהיתר אע"פ שאין בהיתר כדי לבטלו מותר להוסיף עליו בהיתר כדי להכשירו והרא"ש כתב דאפי' אסור דרבנן שנתער' אסור להוסיף עליו לבטלו ולא התירו אלא בעצי' שנשרו לתוך התנור משום דמקלא קלי לאסור'. טורים:
(ארע"ד) י"א דבריה בטלה בתתק"ס ולא נהירא להרא"ש טורים:
(ארע"ה) כתב הרא"ש רבו הדעות שאומרים שהתרנגולת בנוצתה וכן חתיכה כיון שאינן ראויה עתה לא חשיבא ראויה להתכבד ואפי' בהמה שלמה בטלה עד שנתבשלה וראויה ליתן לפני האורחין לכבדן ולא נהירא אבל אף כשהיא בנוצתה לא בטלה חשיבותה וגם י"א דכבש שלם או אווזא שלמה אין נקראה ראוי להתכבד שאין דרך ליתן לפני אורחים כבש ואוזא שלמה וגם אלו דברי הבאי. טורים:
(ארע"ו) כתב הרשב"א שאין נקרא דבר שיש לו מתירין אלא דבר שההיתר יבא ממילא כמו ביצה שנולדה בי"ט אבל דבר שאין בידו להתירו ואין בודאי שיבא לא הלכך ספק ביצה טרפה שאם תטעון התרנגולת או תחיה י"ב חדש יותרו כולן כיון שספק הוא לא הוי דבר שיש לו מתירין טורים:
(ארע"ז) כל קדרה שאינה בת יומא חשובה טעם לפגם ואינה אסורה. ונקראה בת יומא כל זמן שלא שהתה מעת לעת אחר שנתבשל בה האסור. ולר"ת לינה אחת פוסלת מ"מ לא רצה לעשות מעשה טורים: השיב גדול הדור מהרר"י מולן ז"ל דשעור נותן טעם לפגם הוא לינה אחת כדברי ר"ת וכן מנהג בארץ אשכנז אבל מפי מורי לא שמעתי עכ"ל. והעולם נוהגים כרש"י מעת לעת:
(ארע"ח) כתב הרשב"א דברים המאוסים שנפשו של אדם קצה בהם כנמלים. וזבובים ויתושים שכל אדם נבדל מהם מפני מאוסם אפי' נתערבו בתבשיל ונמחה גופן בתוכו אם היתר רבה עליו מותרין. ומ"מ כל שאפשר לבדוק ולהעביר במסננת בודק ומסנן. טורים. עכברא שנפל לתוך השכר או אלא היא חומץ או לתוך שאר משקין אם מכירו ישליכנו והטעם בטל בס' אבל רשב"ם אומר שא"צ ס' משום שפוגם וכ"פ ראבי"ה. ואם נפל לתוך יין א"צ ס' דהוי נותן טעם לפגם דביין ודאי פוגם א"ז ואני המחבר לא ראיתי לנהוג הקולא הזאת רק הכל בששים:
(ארע"ט) כתב הרשב"א י"א שאין חום מפליט אלא חום של כלי ראשון שהוא מבשל אבל כלי שני וכן ערוי שהוא ככלי שני אין מפליט ולא נהירא שהרי חום בית הכסלים מפליט שהוא פחות מכלי שני אלא כל חום שע"י האש מפליט אפי' אין היד סולדת בו. עכ"ל. ונראה לי שאין הנדון דומה לראיה שאין חום בית השחיט' ובית הכסלים מפליט אלא כדי קליפה וכן ראיתי לקצת המחברים. וזה אינו כן אלא אוסר כלו. הלכך אין אוסר כלו. א"אכ היד סולדת בו טורים:
(אלף רפ) נפל אסור בחתיכה שבקדרה שהוא חוץ לרוטב ולא ניער הקדרה ולא כסה אותה אינו אוסר אלא כדי נטילה אבל אם היא ברוטב לרש"י אפי' מקצתה ולר"י כולה כדפירש"י לעיל או אפי' כולה חוץ לרוטב וניער או כסה הקדרה הרוטב מפעפע הטעם ומערבב ונבלע בכולו. טורים:
(ארפ"א) כתב הרשב"א דוקא כשהאסור המלוח למטה וההיתר התפל למעלה אמרי' תתאה גבר אז אוסר. אבל אם האסור למעלה וההיתר למטה שההיתר שהוא למטה מצנן העליון אינו בולע אלא כדי קליפה עכ"ל. יראה שהוא סובר דכשהאסור למטה אוסר הכל אבל למעלה אינו אוסר אלא כדי קליפה והרא"ש לא כתב כן וגם מה שחלק בין האסור למטה או למעלה כתב ר"י שאין חלוק דכיון שהוא חם ע"י מליחה אין חלוק בין תתאה לעילאה אלא בכל ענין כשהאסור מליח מבליע התפל ומ"מ אינה אוסר כולו שאין כח שבמלח יכול להבליע אלא כדי קליפה וכשהאסור תפל הכל מותר ואפי' קליפה לא בעי. טורים:
(ארפ"ב) מלח הבלוע מדם כגון מן מליחת הבשר ונתנו בקדרה או שנתנו בקדרה בשר מלוח בלי הדחה בעוד שהמלח עליו אם יש ששים כנגד המלח אע"פ שטעם המלח בקדרה וטעם אינו בטל אע"פ כן מותר לפי שאין במלח כח לאסור משאלו היה כלו דם ואין לנו להחמיר בנאסר יותר מבאוסר. וכן פסק רבינו יצחק מדור"א ורבינו שמשון מקוצי ור"יבא כתבו כיון שהמלח נימוח עם הדם ומתערב בכל הקדירה ומוליך עמו אסורו צריך לשער כאלו היה הדם כלו מלח. טורים:
(ארפ"ג) כתב הרשב"א שכשנפל דבר האסור בקדרה שיש בה ששי' לבטל האסור הבלוע שבה אע"פ שאמרנו שבטל מ"מ אם נפלה לבסוף בקדרה אחרת שיש בה ששים כדי לבטל האסור הבלוע שבה אין החתיכה בעצמה חוזרת להתירה לפי שהאסו' שבה אין נפלט ממנה לגמרי ואינו נבלל לתוך ההיתר שבקדרה מה שאין כן בדבר הנבלל ונימוח דאם נפל דם וכיוצא בו לתוך רוטב של היתר עד שיהא בו בין כלו ס' לבטל הדם כלו מותר שהכל נבלל ונתערב בתוך ההיתר עכ"ל ואינני מבין דבריו דכיון שהכל מצטרף לבטלו על כרחך הטעם מתבלבל בכולו וכיון שנתבלבל בכל א"כ נתבטל. וכתב עוד הרשב"א חתיכה שבה חלב שנתבטלה ויש ששי' לבטלה צריך להזהר שלא יטול שום דבר מן הקדרה בעוד שהאסור בתוכה. שמא תשאר חתיכת האסור באחרונה בשעה שאין ס' לבטל החלב ותאסור מה שבקדרה. וגם לא יוציאנה תחלה שהחלב שבה יאסור אותה מה תקנה שיניחה עד שיצטנן התבשיל וזה לפי סברתו שאף שאחר שנתבטלה לא חזר להתירו. אבל מפני שכתבתי שלאחר שנתבטל האסור שחזר להתירו אין לחוש. טורים:
(ארפ"ד) כתב בספ' המצות דגים קטנים שנתבשלו ונמצא בהם דג טמא יש אוסרים אפי' מכירו וזרקו ויש ס' לבטל אותו לפי כשמערה המים החמי' לפעמי' בסוף הערוי עם מעט מים ישאר דג הטמא עם עשרי' או שלשי' דגים ונאסרו המים וחוזרי' נוגעי' לתוך הדגי' ויש מתירין מפני שאותם הנשארים בטלי' ברוב תערובתן כי לא שייך לומר בריה לא בטלה אלא בבריה שנאסרה מחמת עצמה ולא שנאסרו מחמת בליעת אסור אח' ואין חוזרין ואוסרין השאר שבמחבת אע"פ שנוגעין בה המים לפי שאסור. הנבלע ואין אסורו מחמת עצמו אינו חזר ונבלע ביבש כי אם ע"י בשול וכ"כ רבינו ברוך. אמנם בצים שנתבשלו ונמצא באחד מהן אפרוח או דם אסור הכל דאין רגילין לבשל כל כך שיהיו עשרים או שלשים בצים שנאסרו בטלי' בתערובת ברוב של הית' לכן טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוצאים מן המים שאם רוצה למהר להוציאם ישים מים צוננים עמהם לצננם תחלה. אמנם א"צ להגעיל המחבת בשביל זה הספק דאמרינן אסורא ברובא איתא כן כתב רבינו שמשון סמ"ג:
(ארפ"ה) י"א זבוב או נמלה שנמצאת בקדרה והוציאם בכף צריך להזהר שלא לחזור ולתחוב הכף בקדרה לפי שנאס' הכף כשהוציא בה הזבוב מהקדר' דשמא לא היה בה ס' כנגדו ואם יחזור ויתחוב אוסרה אם אין ס' כנגדו ונראה שאין לחוש כיון שידוע כמה הוא האסור הבלוע בכף דא"צ ס' כנגד כל הכף אלא כנגד הרוטב הבלוע בכף טורים:
(ארפ"ו) נשאל גדול הדור מהרר"י מולן ז"ל על זבוב בכלי שני אם אוסר. והשיב פשיט' שאינו אוסר ולא כדברי רבינו חיים ושעמו. וכ"כ המרדכי בשם הרוקח עכ"ל:
(ארפ"ז) כתב מהרר"י מולן דכלי שני אינו מבליע אפי' בממשו של איסור וראיה שהתירו למלוג תרנגולת בכלי שני אע"ג דבית השחיט' מלוכלכת בדם עכ"ל:
(ארפ"ח) ריח של אסור שנתערב בהיתר כגון בשר נבלה שצלאו בתנור עם בשר שחוט' פליגי בה רב ולוי רב אסר ולוי ושרי. ופסק רש"י כלוי דשרי וכ"כ בה"ג ור"ת פסק כרב דאסר. וכתב הרשב"א הסכמת רוב המורי' להתירמ"מ אסור לכתחלה לצלותה בתנור צר ואם בא לבשלו בקדרה כל אחד בעצמו אפי' בתנור צר ופי הקדרה מגולה מותר אפי' לכתחל'. ומסקנת הרא"ש כר"ת. וכתב ודוק' בתנורים שלהם שהם מכוסים לכך נכנס הריח של זה בזה. אבל בתנורים גדולים שלנו ופיהם פתוח אין לחוש טורים: ויש אומרים הא דקיימא לן דריח לאו מילת' היא היינו דוקא דיעב' וכ"פ הגאונים וכן נמצ' בהגה"ה דוקא דיעבד א"כ יפה לפרוש לכתחלה ואפי' אותם שעושים לכתחלה דוק' שהפשטיד"א מכוסה למעלה דהוי כמו פת חמה וחבית סתומה ורבינו יהודה בר' מאיר הזקן רבו של רבינו גרשם רצה לאסור אפי' דיעבד אם אפו פשטיד"א של עובדי כוכבים עם ישראל אמנם לא סביר' לן הכי והגאונים נחלקו בדבר אי אמרינן ריח לאו מילתא היא. וכתב ראב"ן נקיי הדעת שבעיר מגנצ"א נהגו לתקן כסוי לפשטיד"א כשאופין אותה עם פת וכן לטורט"א. אבל בלא כסוי לא. ואפי' ע"י כסוי לכתחלה אסור מפני הנקב שלמעלה. ויש כופי' על הנקב שפופרת למעלה כדי שלא יצא הריח. וכל העולם נוהג אסור באפיי' פשטיד"א וטורט"א של חלב זה עם זה. אבל פת באחת מהן שרי. והמחמיר תע"ב. הגה"ה שערים מדור"א:
(ארפ"ט) חתיכה שאינה ראויה להתכבד שנתערבה באחרות יבש ביבש בטלה אפי' חד בתרי. ולכאור' נראה שאין חלוק בין נתערבה במינה בין שלא במינה כיון שנפרדת לחתיכו' דקות שאין ניכר בין זה לזה אבל בעל התרומות כתב דוק' שנתערבה במינה. אבל מין בשאינו מינו אפי' יבש ביבש צריך ס' טורים. רש"י אסר תערובת חמץ בפסח יבש ביבש באכילה ומתירו בהנאה אלא שמצריך להשליך אחד מהן לנהר ורב אלפס אוס' הכל אפי' בהנאה והרא"ש מכשיר אפי' באכילה. ואם בשל התערובת אחר שנתבטל ברוב כתב הרשב"א שכל אחד ואחד מותר בפני עצמו והרוטב בנותן טעם שצריך ס' כנגד האסו'. והרא"ש חלק בזה וכתב שאם לא נודע תערובתו קודם שנתבשל מותר הרוטב כולו כמו חתיכות שנתערבו. ואם אחר שנתבטל ברוב נתוסף על האסו' חוזר ונאסר טורים. ורבי' משה מתיר אף בקדרה אחת לבשלם ומביא ראיה ממסכ' מקואות נטל ונתן סאה וכמה עד רובא ולא אמר מה שחזר ונתן הוי ליה מים שאובי' אלא האסור נעשה היתר. אבל אם מכיר החתיכה האסורה יסירנה שערים מדור"א:
(אלף רצ) חתיכה של נבלה שלא נמלחה ונתערבה בכשרות אע"פ שאינ' ראויה להתכבד כמו שהיא אינה בטלה דמליחה לא יקרא מחוסר מעשה ומיהו ראיתי גדולי' שגם בנבלה מתירין. ורגלי של בהמה נבלה שנתערבו בכשרין אם לא נטלו טלפיהן אינם ראוי' להתכבד ובטלין ברוב ויש נוהגין כשהאסור בטל ברוב להשליך אחד והשאר מותרין וא"צ. שערים מדור"א:
(ארצ"א) כתב מהר"ם הא דאמרי' דבר שיש לו מתירין אפי' באלף לא בטיל היינו דוק' מין במינו אבל מין בשאינו מינו בטל בס':
(ארצ"ב) הלכה כר' יוחנן שאמר את שדרכו לימנות שנינו. פי' שלעולם אין מוכרין אותו אלא במנין אבל דברים שפעמים מוכרין במנין כמו סל מלא ביצים שפעמים מוכרן אותן ביחד אין נקראין דבר שבמנין. ובעל העטור כתב שביצה אינה בטלה לעולם והרמב"ם פסק כחכמים דאפי' דבר שדרכו לימנות לעולם בטל דשבעה דברים לבד הן שאינן בטלין כגון רמוני באדן וכו'. ומיהו נראה דכל דבר שהוא חשוב אצל בני המקום מן המקומות לפי הזמן ולפי המקום שהוא שם אינו בטל ואסור בכל שהו טורי':
(ארצ"ג) כתב הרשב"א הא דשרי ספק ספק' דוקא ע"י תערובת. אבל טרפה שנתערבה באחרות כולן אסורות עד שיהא בהיתר כדי לבטל האסור אם הוא מן הדברי' המתבטלים שכיון שספק ראשון היה בגופו אין להתירו מטעם ספק ספקא שע"י תערובת אין להתיר בדברי' החשובי' דכי מהניא להו חשיבותייהו דלא בטילי אפי' באלף מהניא להו שלא להתיר בהם ספק ספקא ולא נהירא דספק ספק' מותר בכל אסורי' אפי' בעבוד' כוכבים טורי'. בעל ספר התרומה פסק כמ"ד שכל דבר שמונין אותו בשום פעם אינו בטל אבל ר"י בר' אברהם פסק כר' יוחנן דאמר את שדרכו למנות דבר מיוחד למנין לעולם ובצים פעמי' מוכרי' ביחד. בשם ר"י ז"ל דנתערב עומד גם אספק שכיון שהספק הראשון אסור מן התורה ומחייב עליו אשם תלוי אם היה כרת בוודאה לכן כשנתערבה אין נחשבת אלא ספק אחד ואינה בטלה אפי' באלף:
(ארצ"ד) היו ב' קדרות באחת שחוטה ובאח' נבלה והשחוטה ממין אחד והאסור ממין אחר אין תולין להקל עד שירבה ההיתר ס' על האסור מפני שאין מתבטלין מין בשאינו מינו דבר תורה בפחות מס' ואז מקילין כל זמן שאין בו כזית בכדי אכילת פרס: