סדר הדורות/א/ג'תעו

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

סדר הדורות א ג'תעו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מנשה בן אלעזר כ"ג שנת ג"א תע"ו (ס' יוחסין מאמר ה' זמן ו' וצ"ד לא הביאו):

חוניו בן שמעון הצדיק כ"ג ג' שנים אחריו והיה כילי יבזמנו בטלמיאוס הג' הנקרא איוירגיטי (ע"ל ק"כ וקנ"ט), וזה חוניו לא רצה לתת המס הקצוב שנה בשנה ובטלמיאוס שלח שלישו שיתן לו המס ולא רצה ויצא השליש בחרי אף ולעת ערב נתיעצו האמרכלים באמרם כי הכהן כילי וזאת תהיה סיבה שיבא עלינו מלך מצרים, אז קם יוסף בן טוביה שהיה בן אחותו של חוניו ויאמר אליהם תנו לי ההוצאה ואני אלך לשכך חמת המלך ויתנו לו הוצאה רבה וילך אל בית השליש ויתן לו מנחה רבה ויחל את פני השליש כי לא ידבר אל המלך דבר עד בא יוסף אל מצרים והשליש נתרצה וימצא יוסף חן בעיניו, ויקם השליש וילך למצרים ויאמר למלך הנה המנחה שלוחה ע"י יוסף בחור חמר איש נבון וחכם וכ"כ שבחו אל המלך עד שהמלך כלתה נפשו לראותו ואחר ימים בא לפני המלך ויתן לו מנחת יהודה וירושלים ויקבלהו המלך בכבוד וילבש אותו בגדי מלכות, ויצו לו לשבת בשלחן לפניו ויאכל מאכל הנעשה ע"י יהודים ובעמדו בשלחן הכריזו כל מקומות א"י והמסים וארנוניות כי כן היה המנהג ולוקחים אותם מאת המלך ונותנין ערבים טובים. ויוסף ראה מה שעלו כל המלאכות והעלה עליהם משנה ממה שהיו נותנין האחרים וא"ל המלך מי יהיה ערב בעדך וא"ל יש לי ב' ערבים נכבדים לא ראיתי כמוהם בארץ מצרים א"ל המלך יבא דברך וכבדנוך, ענה ואמר המלך והמלכה יהיו ערבים בעדי ומובטח אני בבחרותי שלא אבייש זקנותם, ובראות המלך עוצם לבבו קרא בחיל נתונים המה לו וילבישו לבוש המלך ורביד הזהב על צוארו ויתן לו ג' אלפים אנשים לשרתו לבל ימרו פיו ואשר יעבור דבריו הדמין יתעבד ויקח מסים ומלאכות מכל א"י כפלים, וילך אל עזה ולא כבדוהו ויקח מהם עשרה נכבדים ותלה אותם על עץ ושלל ממונם וישלח למלך וכן עשה לאנשי אשקלון וגת ושמעו הלך בכל מדינות ופחדו ממנו וטרם בואו לעיר יצאו לקראתו ונותנין לו המוטל עליהם וכל שנה שלח הסך שנתחייב ועמד ככה ט"ו שנים, וביני לביני בהיות יוסף בא בבית המלך חשק במנגנת אחת גויה אשר לפני המלך ויגלה סודו אל אחיו שעכ"פ יביאה בחדרו, ואחיו בידעו כי אחר כך יתחרט נתיעץ בנפשו לתת לו בתו ולא יבעל בת אל נכר והלבישה בתואר המנגנת וישכב עמה, אח"כ בראותו צרות אחיו ואבלו על עונו גלה לו הדבר ושמח מאד, ותהי לו לאשה ותלד בן שמו הורקנוס, ויפול על צוארי אחיו וישתחו וישק לו כי הצילו משחת. וזה הורקנוס יצא טבעו בחכמה ותבונה והיו לו אחים מאביו מאשה אחרת והיו שונאים אותו ויום אחד בקש אביו להראות חכמתו וישלח אותו בעיירות שבמדבר שיחרוש בבקרו ויזרע ויקצור ויביא הכל לא"י ויתן לו ת"ק צמד בקר, ותכף אחר צאתו את העיר גנב ממנו רצועות מוסרי העולות שבצוארי הבקרים, ויחשוב עצה בנפשו וישחט חמשה צמדים ויעש עורות למוסרות ובשרם האכיל לעבדיו והנשאר המליח ויקם ויזרע ויקצר ויטעון בעיריו וילך אל ארצו, ובראות אביו חכמתו חשב לשלחו במקומו למלך כי נולד למלך בן והיה המנהג לכל שרי המדינות או שלוחיהם להביא מנחה, ויאמר יוסף אל בניו מי ומי מכם יוליך למלך מנחה ויאמרו כלם ילך הורקנוס בנך בחשבם שיהרגו אותו בדרך או במצרים. ויקרא יוסף אל הורקנוס וא"ל לך אל המלך והולך לו המנחה הנהוגה, ויאמר לאביו הנני אך בזאת שלא תתן מנחה בידי עד בואי מצרים, ותתן כתב בידי אל פקידך אשר באלכסנדריא שכל מה שאצטרך בעבור המנחה יתן בידי, ויעש אביו כן וילך הורקנוס לאלכסנדריא ובידו מכתב חתום בטבעת אביו ויבא הנער בתוך הבאים וירא כמה היו שוים מנחת כ"א ואחד וירא כי לא היתה מגעת אפילו היותר גדולה אל מאה ליטרא זהב, ויקח המכתב ויתן אל פקיד אביו ויאמר לו תן לי על פי הכתב הזה ת' ליטרא זהב. וימאן פקידו ויאמר לו הנה מלאכי מלכים לא תניע מנחתם אפילו למאה ליטרא ואתה תרצה כל כך. א"ל הורקנוס תתן מה שאמרתי ואם לא אשימך בשלשלאות של ברזל. ולא אבה הפקיד לתת וישימהו בבית הסהר. ותקם אשתו ותלך אל המלך ותבך ותתחנן לו, והמלך צוה להביא הבחור וישאל המלך בן מי אתה ויאמר בן עבדך נאמנך יוסף כי לא יכול לבא הנה וישלחני במקומו אליך המלך הגדול ויצוני לאשר על ביתו שיתן לי כל מה שארצה ועתה לא נשא פני לדבר הזה, וימצא הבחור חן בעיני המלך ויאמר הנו בידך ויתן לו על כרחו ת' ליטרא זהב, ויקם הנער ויקח מאה נערות בק' ליטרא ויתן ביד כל אחת מהם ליטרא זהב ומאה נערים ביד כ"א מהם ליטרא זהב ויתן הנערים אל המלך והנערות אל המלכה. ותרב משאת מנחתו על כל מנחות המלכים והשרים וישב לפני המלך מעל כל שלוחי המלכים והשרים כי כן היה מנהגם כי המרבה ה"ז משובח להעלותו במעלה, והשרים אשר אתו קנאו בו וכאשר ישבו על שלחן לאכול קמו השרים וישימו כל העצמות היבשות לפניו והוא היה שותק, ויאמר לו המלך מה אלו העצמות אשר לפניך ויען בחכמה ויאמר אני כבני אדם ואוכל הבשר ואניח העצמות אבל אלו הם בכלבים אוכלים הבשר וגוררים העצמות, וייטב הדבר בעיני המלך וישמח עד מאד בתשובת הנער וישלח אותו בשמחה ובשירים (יוחסין מאמר ה' זמן ו') ולא ידעתי לכוון כי בטלמיוס השלישי היה שנת תק"כ לדעת צ"ד ע"ש:

מעבר לתחילת הדף ·