מתנות כהונה על איכה רבה/פתיחתא/לג

מתנות כהונה על איכה רבה פתיחתא לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

פתיחא ויהי לאבל:

טבילה. פירש"י סוף מסכת תענית שלא לבייש נידות הצריכות להטביל את כליהם אבל בירושלמי סוף מסכת תענית משמע דמפרש בו טעם אחר ועיין שם:

וחלות. לשון מחוללות:

ה"ג וחלות בכרמים תנא מי שאין כו' עד במהרה בימינו בשלמא י"כ יום סליחה וכפור לישראל יום שנתנו בו לוחות אחרונות אלא ט"ו כו' וכן הוא בירושלמי והכי מוכח בבבלי:

אל תתן עיניך בנוי. בירושלמי מסיים עוד כי שקר החן והבל היופי תנו לה מפרי ידיה:

זה מתן תורה. פרש"י שלוחות אחרונות ניתנו ביום הכפורים:

זה בנין ב"ה. פרש"י שנתחנך ביו"ה כדאיתא במועד קטן:

שכל עצים גרסינן והכי גרסינן בירושלמי:

פרוזדאות. שומרים היושבים על הדרכים לעכב את ישראל מלעלות לרגל:

מלך אשור וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא ויהי לו הושע עבד במלכים ב' י"ז:

שהעביר כו'. במה שהרשה אותם לעלות לירושלים כל א' על פי רצונו ומי שפשע ולא הלך אין בו עון אשר חטא:

לא אמר גרסי'. וכן הוא בירושלמי:

יסקון ויצלון. יעלו ויתפללו דרך צווי:

למטה אחר וגו' גרסינן. וסיפיה דקרא כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל ולכן אמר וכי אפשר לבת שתירש ב' מטות והכי איתא בפרק יש נוחלין דדייק מדכתיב מטות:

אביה משבט אחר כו'. ולכן ממשפחת בית אביה תהיה כו'. והעברת נחלה לא היה נוהג אלא לאותו דור ואח"כ הותרו כל השבטים לבא זה בזה ובפ' יש נוחלין פי' רשב"ם הכי הוו קים להו שבט"ו באב הותרו:

ה"ג בילקוט שופטים ובב"ר פ' כ"ב ובירו' דמסכת תענית א"ר יוחנן מקרא קראו ורחקוהו מקרא קראו וקרבוהו מקרא קראו ורחקוהו אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי מקרא קראו וקרבוהו גוי וקהל גוים יהיה ממך:

שאינן נחשבים עם אחיהם. אפרים ומנשה לא יהיו נמנין במנין אחיהם של בני יוסף בכלל אלא כל א' לשבט בפני עצמו וא"כ בנימין שהוא האחרון הוצא ממנין שנים עשר שבטים ובירושלמי וילקוט וכן לעיל בב"ר לא גרס ליה:

גוי וקהל גוים יהיה ממך. ועדיין לא נולד בנימין בעת ההיא כמו שפירש"י בפ' ויחי וה"ג בירושלמי בהדיא:

ר' יהודה כו'. וזהו גירסת הבבלי בפ' יש נוחלין וסוף מסכת תענית:

ה"ג שהותרו השבטים לבא זה בזה ויליף ליה התם מדכתיב זה הדבר דבר זה לא יהא נוהג אלא בדור הזה:

ה"ג ר"א הגדול אומר ניחא כו':

ניחא בט"ו. כלומר נח בט"ו בו שבו היו נוחין מלכרות עצים למערכה מפני שמכאן כו' ולישנא דקרא נקט ולפי גי' הגמרא בפרק יש נוחלין וסוף מס' תענית חסר פה גירסת הספר וע"ש:

תשש כו'. פי' הרשב"ם ויש בעצים לחלוחית ומעלה עשן וגם יגדיל תולעת:

תבר מגל. שבירת הקרדומות כלומר ששברו הקרדומות לאמר אין אנו צריכין להם עוד:

מכאן ואילך כו'. פי' הרשב"ם והערוך מט"ו באב ואילך הלילות מתחילין להאריך והימים מתקצרים והמוסיף ללמוד אף בלילה מוסיפין לו טובה ואורך ימים מן השמים:

יסיף. יאסף אל עמו בחצי ימיו כמד"א וזכרם לא יסוף מזרעם לשון כלייה כן פי' הרשב"ם:

החפר. כדמפרש ואזיל שבטל מהן חפירת קברות:

ולשחרית כו'. בירושלמי לא גרס ליה ובסוף תענית הביאו רש"י ז"ל בשם ירושלמי:

ה"ג בירושלמי וכן הביאו הרשב"ם בפרק יש נוחלין ומצאו עצמן חסרים ט"ו אלף ופרוטרוט:

ופרוטרוט. הן אותן מתי מספר שלא הגיעו לאלף כי על כל פנים לא מתו בשנה ראשונה שלא חטאו עדיין א"כ חמשה עשר אלף מתו לפרוטרוט באותן ארבעים שנה שהרי אם תחשוב לכל הארבעים שנה לכל שנה ושנה חמשה עשר אלף ?הי ששים רבוא. וראיתי בפרק יש נוחלין מביא הרשב"ם ז"ל כל הסוגיא כמ"ש פה והקשו עליה מתוספות טובא והחזקה שבכולם היא מאחר שלא מתו בשנת הארבעים ובשנה ראשונה ושנייה לא מתו ג"כ שהרי בשנה שנייה אחר תשעה באב נגזרה הגזירה נמצא שמתו כולם בשלשים ושבעה שנים וא"כ יגיע לכל שנה ששה עשר אלף ועוד שמונה אלף ישארו שמתו לפרוטרוט ולמה לא קחשיב כאן רק חמשה עשר אלף לשנה ועוד האריכו שם עד דמסיק בשם רבינו תם שלפי דעת מדרש זה ויתר להם הקב"ה אותן ט"ו אלף שהיו בני עשרים בצמצום ביציאת מצרים ושלשים אלפים מתו בפרוטרוט בכל שנה ושנה ומצאתי בתנחומא שמתו בכל שנה ט"ו אלפים וארבעים וחמשה ואולי שמכניס בחשבון איתן שמתו ע"י חטא פרטי ואולי מכוון הוא אם מוציא מהן כל אותן שמתו במגפה פעמים שלש וגם במלחמתן זה עם זה ומוירד העמלקי והכנעני ואנן אהימנותא דידיה ניקום ונסמך ובשוחר טוב מזמור כ"ג גורס וכמה הוא פרוטרוט א' מארבע מאות ושמונים ותשע ולא נתבאר לי היאך לכוין החשבון וה' יאיר עינינו בתורתו:

בחשבון. בחשבון קביעת החדש וכן הביאו הרשב"ם בהדיא ועדיין אינו תשעה באב:

דאתמרא סיהרא. שהיתה הלבנה במילואה וידעו שהיה בחצי חדש:

ה"ג בירושלמי אמרו דומה שהקב"ה:

ועשאוהו יום טוב. אותו יום חמשה עשר על שידעו בבירור שבטלה הגזירה כן פי' רש"י ותוספות במסכת תענית ובפ' יש נוחלין אבל לפי לשון המדרש הזה משמע שעשאוהו יום טוב גם ליום תשעה באב ודוק:

ועוגבי. נהפך לאותו קול של בוכים שנאמר ויבכו העם בלילה ההוא ודרשו רז"ל אמר הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חנם כמו שפירש רש"י בפרשת שלח לך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף