מראי מקומות/סוגיות/חזקת ממון

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף משנה תורה להרמב"ם והשגות הראב"ד נושאי כלים מפרשי הרמב"ם

מראי מקומות סוגיות חזקת ממון

מראי מקומות "צורתא דשמעתתא" להערות והוספות: shm5845843@gmail.com

יסוד דין מוחזק

הראיות שחזקת ממון היא חזקה המכרעת

ביסוד דין מוחזק ידוע מה שיסד הקצוה"ח (סי' ר"פ ובשב שמעתתא ש"ד פכ"ד) שאינו רק דין שלא להוציא מידו מספק, אלא דין מוחזק הוא דין הכרעה דיש חזקה המכרעת שהממון של המוחזק והיא "חזקת ממון", וכדין חזקה דמעיקרא באיסורין. ויעו"ש שהקשה לפי"ז למה אין הולכין בממון אחר הרוב הרי קיי"ל רובא וחזקה רובא עדיף וא"כ הרוב עדיף מהכרעת חזקת ממון. ובסי' ל"ד (סק"ה) נקט הקצוה"ח שחזקת ממון מצטרפת לעשות תרתי לריעותא דהיכא דאיכא עוד חזקה אחרת עם החזקת ממון חשיב תרתי לריעותא ומהני להכריע נגד חזקה אחרת. והנתיה"מ (שם סקט"ו ובסי' ע"ה סק"ד) נחלק עליו וז"ל שחזקת ממון לאו חזקה המבררת הוא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה, עכ"ל.

וידוע שכדברי הקצוה"ח מפורש להדיא בשו"ת מהרי"ק (שורש ע"ב) שכתב כן באר היטב וז"ל פשיטא דחזקת ממון מהני כנגד חזקת הגוף כו' דאין אלא מטעם דאין לנו לבדות הנולד וההשתנות אלא משעת ראותינו אותו, וכדילפי' לה מדכתיב ויצא הכהן מן הבית כו', ומשום כך דין הוא דאיכא למימר אוקי ממונא בחזקת מריה כנגדה, "דכמו כן אין לנו לבדות השתנות הממון מיד בעליו כי אם באשר יוכרח", עכ"ל. הרי ביאר להדיא שיסוד חזקת ממון הוא מאותו יסוד של חזקת הגוף שילפי' מבית המנוגע, שכשם שאין לבדות השתנות הדבר ממה שהיה כך אין לבדות השתנות הממון מיד בעליו.

וכן מצינו להדיא בשו"ת חת"ס (חו"מ סי' ס"ז) שכתב וז"ל הנה חזקת ממון הוי חזקה כעין כאן נמצא כאן היה הממון ואין יכולת להוציא מידו, והוא כעין חזקה דילפי' מבית המנוגע דמוקמי' כל דבר בחזקת שהוא עכ"ל. הרי שדימה להדיא לחזקה דמעיקרא שילפי' מבית המנוגע, וחזקת ממון היא חזקה המכרעת את הספק ונקטינן שהממון שלו.

אך באמת מלבד זאת מצינו בדברי הראשונים במקומות מרובים עד מאוד מקורות וראיות לדבר זה, שדין חזקת ממון היא חזקה המכרעת שהממון של המוחזק. ונבאר בקצרה המקורות העיקריים:

א. סמוך מיעוטא לחזקה - התוס' בב"ק דף כ"ז ע"ב (ד"ה קמ"ל) כתבו שהטעם שאין הולכין בממון אחר הרוב הוא "דבממון דאיכא מיעוט וחזקה לא אזלינן בתר רובא", ומשמע שכוונתם לדין סמוך מיעוטא לחזקה. וכן נקטו בשו"ת הגרע"א (קמא סי' ק"ו ותניינא סי' ק"ג) ובשב שמעתתא (ש"ד פכ"ד) בדעתם. ומוכח שיש לזה דין הכרעת חזקה ומצטרף למיעוטא נגד הכרעת הרוב.

וכן מפורש בתוס' הרא"ש המובא בשטמ"ק בב"ב (דף צ"ב ע"א) שהקשה מ"ט דרב שהולכין בממון אחר הרוב נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. וכעי"ז כתב בע"ב שם. וכעי"ז דן מהרי"ט אלגאזי בהל' בכורות (פ"ג אות מ').

ב. חזקה נגד חזקה - הרמב"ן במלחמות בכתובות (דף כ"ב ע"א) דן אם חזקה דמעיקרא מהניא להוציא ממון (כגון חזקת כשרות דעד), וכתב הרמב"ן וז"ל דאע"ג דאיכא לאוקמי אחזקה, חזקה דממונא עדיפא, דא"נ שקולין נינהו לא עבדינן עובדא לאפוקי ממונא מחזקת מריה, עכ"ל. (וכעי"ז כתב בחידושים שם) וכ"כ הר"ן. והמאירי שם כתב וז"ל "מ"מ חזקה נגד חזקה היא ואין מגבין בה". ומבואר בדבריהם שבחזקה דמעיקרא נגד חזקת ממון חשיב חזקה נגד חזקה וי"ל ש"שקולין נינהו" ורק אין עושין עובדא מספק. ומבואר א"כ להדיא שהוי חזקה המכרעת השקולה לחזקה דמעיקרא.

וכיוצא בזה כתב להדיא התורא"ש בכתובות דף ל"ו ע"ב (ד"ה עד) וז"ל אע"ג דאיכא למימר העמד אשה על חזקתה הא איכא חזקת ממון דקיימא כנגדה וכיון דספק הוא והדבר שקול מספיקא לא מפקינן ממונא, עכ"ל. ומבואר להדיא שחזקת ממון שקולה כחזקה דמעיקרא ומכרעת כנגדה.

ג. תרתי לריעותא - התורי"ד בקידושין (דף ע"ט ע"ב) כתב להדיא שחזקת ממון מצטרפת עם חזקה דהשתא לעשות תרתי לריעותא. והוא כדברי הקצוה"ח שהובא לעיל שחזקת ממון מצטרפת לתרתי לריעותא ומבואר שהיא חזקה המכרעת.

וכן מצינו להרבה מגדולי האחרונים שכתבו כן שחזקת ממון מצטרפת לתרתי לריעותא: כ"כ בחי' מהרי"ט בכתובות (דף ע"ה ע"ב ד"ה א"ר), וכ"כ המחנה אפרים (הל' אישות סי' ג') והמקנה (קידושין דף ע"ט ע"ב) והשער משפט (סי' רצ"ה סק"ב) [וכן נראה בד' הפנ"י בכתובות (דף י"ב ע"ב ד"ה ולולי)].

ד. תרי חזקות - ומצינו עוד כעי"ז בריטב"א בכתובות (דף י' ע"א ד"ה חזקה) גבי האומר פתח פתוח שאין נאמן ליפטר מכתובה משום שיש כנגדו רוב וחזקה דרוב נשים בתולות נישאות וחזקת הגוף דבתולה. אבל היכן דאיכא חזקה אין אדם טורח בסעודה כו' מהני, משום שיש לו תרי חזקות ליפטר, חזקה א"א טורח וחזקה דממונא. וז"ל הריטב"א "אבל השתא דמסייע ליה תרי חזקי חזקה דממונא וחזקה דא"א טורח כו' איהו מהימן". ומבואר שחזקת ממון מצטרפת להיות ב' חזקות.

ה. לשון הבעל המאור - ז"ל הבעה"מ בכתובות (דף ט"ז ע"א) "גבי הנושא את האשה ולא מצא לה בתולים חזקה דממונא מרעא ליה לדיבורא דידה כי היכי דמרעא ליה לשחיטה חזקת איסור שהבהמה עומדת בה בחייה" עכ"ל. והשווה להדיא חזקת ממון לחזקת איסור.

ו. רוב וחזקה - במקומות רבים בד' הראשונים מבואר שהטעם שאין הולכין בממון אחר הרוב, הוא משום שנגד הרוב איכא הכרעת חזקה דחזקת ממון, והכרעה זו עדיפא מהכרעת הרוב: לשון התוס' בב"ב דף קל"ה ע"א (ד"ה אביי) בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב "דאזלינן בתר חזקה אפי' כנגד רובא". וכן לשון הרמ"ה ב"ב צ"ב ע"א "דרובא וחזקה חזקה עדיפא לאוקומיה ממונא בחזקת מריה". ולשון התורי"ד שם (בע"ב) "דרובא וחזקה דממונא, חזקה עדיפא". ולשון הרשב"א בב"ב כ"ג ע"ב "אבל ממונא לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקה".

וכן מצינו לגדולי האחרונים, עי' בשו"ת הרא"ם סי' ט"ז וז"ל "דגבי ממונא חזקה עדיפא מרובא". ולשון הלבוש חו"מ סי' רל"ב סכ"ג "דרובא וחזקה אזלי' בתר חזקה". וע"ע בשו"ת מהרש"ך (ח"ג נוספות סי' י"ז) שכתב שהא דאין הולכין בממון אחר הרוב הוא משום "דאוקי חזקת ממון בהדי רוב" ומספק אין מוציאין, וא"כ מבואר ג"כ שיש לה תורת הכרעה שמהני עכ"פ להכחיש רוב. וכן צידד החת"ס (אהע"ז ח"א סי' נ"א) וז"ל נהי דחזקת ממון עדיף מרוב היינו שלא להוציא מידו אבל מאן לימא לן דלא הוה ספיקא עכ"פ". ומבואר עכ"פ שחזקת ממון היא הכרעה.

ז. רובא וחזקה רובא עדיף - ובתרומת הדשן סי' שמ"ט הקשה בהא דאין הולכין בממון אחר הרוב, והרי קיי"ל בכל התורה רובא וחזקה רובא עדיף, וא"כ למה רוב ל"מ נגד חזקת ממון. (והביאו הקצוה"ח הנ"ל סי' ר"פ). ומבואר להדיא שדין מוחזק הוא הכרעת חזקת ממון ונקט התרוה"ד שההוא שוה ממש לדין חזקה דמעיקרא ושייך בו הכלל שרובא וחזקה רובא עדיף. (וע"ע בגינת ורדים לפמ"ג (כלל ל"ב) שהקשה כן).

ח. אין הולכין בממון אחר הרוב - התורי"ד בב"ב (דף צ"ב ע"ב) כתב שהא דאמר שמואל כי אזלינן בתר רובא באיסורא אבל בממונא לא אזלינן בתר רובא, אין פתרונו כמו שפי' רשב"ם שבאיסורא אזלי' בתר רובא כגון ט' חנויות, שהרי בגוונא דט' חנויות גם בממון הולכין אחר הרוב כיון שאינו נגד מוחזק, ואין חילוק בזה בין איסורא לממונא. אלא החילוק הוא כשהרוב נגד חזקה, שבזה באיסורין הולכין אחר הרוב נגד החזקה ובממונא אין הולכין אחר הרוב להוציא ממון מחזקתו. [ומבואר להדיא שדין מוחזק שוה לדין חזקה דמעיקרא באיסורין, דיש חזקה המכרעת שהממון שלו, ובזה חידש שמואל שלענין רוב חלוק דין ממון מדין איסורין ובממון ל"מ רוב נגד החזקה.

ט. חזקת גמל האוחר - הרשב"א בב"ב (דף צ"ג ע"א) הביא בשם הראב"ד שהקשה בהא דאמרו שם גמל האוחר בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצידו בידוע שזה הרגו, ודעת ר' אחא שמוציאין ממון ע"פ חזקה זו, והקשה הראב"ד היאך מוציאין ממון מבעל הגמל ע"פ חזקה, הרי אית ליה חזקה דממונא "ומאי אולמיה האי מהאי". והיינו דנגד חזקת גמל האוחר המחייבת יש הכרעת חזקת ממון לפטור.

י. מוחזק בתרי ותרי - הרמב"ן בב"מ (דף ו' ע"א) כתב שבספיקא דתרי ותרי מהני תפיסה מיד המוחזק אף למ"ד תקפו כהן מוציאין מידו, משום שקיי"ל תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרי' אוקי מילתא אחזקה. וכ"כ הרשב"א שם. (ולשון הרמב"ן שלא אמרי' אוקי מילתא אחזקה דמרא קמא אך מדברי הרמב"ן שם מבואר להדיא שאין כוונתו לחזקת מ"ק אלא לחזקת ממון וקרי לה חזקת מ"ק). ומבואר שכשם שלא אמרי' חזקה דמעיקרא בתו"ת כך ל"מ חזקת ממון בתו"ת וע"כ שדין מוחזק הוא חזקה המכרעת. (וכן נקט הגרע"א קמא סי' קל"ו ובדו"ח כתובות דף כ' ע"ב שבתו"ת אין מעמידים ביד המוחזק).

יא. ספיקא דדינא - הר"ן בקידושין דן אם בספיקא דדינא הולכים אחר חזקה דמעיקרא, וכתב הר"ן להוכיח מדין חזקת ממון וז"ל דמאי שנא מכל תיקו דממונא דאמרי' ביה העמד ממון על חזקתו והסכימו בו כל גדולי האחרונים שאפי' תקפו תובע מוציאין אותו מידו, עכ"ל. והיינו שכשם שבתיקו דממונא דהוא ספיקא דדינא מעמידים הממון ביד המוחזק, כך יש לילך אחר חזקה דמעיקרא באיסורים. ומוכח להדיא שדין מוחזק הוא הכרעת חזקה.

יב. רוב וקרוב - בב"ב דף כ"ג ע"ב אמר ר' חנינא רוב וקרוב הלך אחר הרוב. וכתב הרשב"א ע"ז וז"ל "ודווקא באיסורא אבל ממונא לא אזלינן בתר רובא אלא בתר חזקה דקיי"ל כשמואל" עכ"ל. ולכאו' דברי הרשב"א מופלאים מאוד מה ענין הנידון אם הולכין בממון אחחר הרוב, לנידון אם ברוב וקרוב הולכין אחר הרוב, ומה הכניס כאן הא דדווקא באיסורא אבל בממונא אין הולכין אחר הרוב. והוא פלא.

וביותר איתא להלן שם (דף כ"ד ע"א) שדנו בגמ' לומר בדעת רב שס"ל שרוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב אלא אחר הקרוב, והקשה הרשב"א איך אפ"ל כן והא רב ס"ל שאפי' בממון הולכין אחר הרוב, ואיך אפ"ל שברוב וקרוב אין הולכין אחר הרוב. ומסיק שם הרשב"א שבאמת לרב בודאי רוב עדיף מקרוב ולעולם הולכין אחר הרוב. ולכאו' הדברים מופלאים מאוד מה ענין זה אצל זה, והרי הנידון ברוב וקרוב הוא איזו הכרעה עדיפא הכרעת הרוב או הכרעת הקרוב, ומאי שייטא לנידון אם הולכין בממון אחר הרוב.

ולכאו' מבואר בדברי הרשב"א שהנידון אם הולכין בממון אחר הרוב הוא משום שנגד הרוב איכא הכרעת חזקת ממון, ולשמואל ל"מ רוב נגד הכרעת חזקת ממון, והרשב"א דימה הכרעת חזקת ממון להכרעת קרוב לענין לעמוד נגד הרוב. ולכן' כ' הרשב"א דהא דרוב עדיף מהכרעת קרוב היינו דווקא באיסורא אבל בהל' ממונא אינו עדיף מהכרעת חזקת ממון דקיי"ל כשמואל. ובדעת רב שמהני רוב נגד הכרעת חזקת ממון נקט הרשב"א שבהכרח יועיל רוב גם נגד הכרעת קרוב. (ועדיין צריך להבין במה דמי הכרעת קרוב להכרעת חזקת ממון דווקא, ואולי נקט הרשב"א שמבואר בדעת רב שרוב עדיף מכל הכרעות ולעולם אזלי' בתר רובא. ויתכן באופ"א ואכ"מ).

יג. תפיסה ממוחזק - הרשב"א בכתובות (דף ט"ז ע"ב) כתב בהא דל"מ תפיסה ממוחזק וז"ל דכל מאי דאית ברשותיה דאיניש בדידיה מחזקינן ליה והיינו נסכא דרבי אבא, וכן נמי תקפו כהן דאמרו שמוציאין אותו מידו, עכ"ל. והנה לשון הרשב"א הוא "שבדידיה מחזקינן ליה" אך מלבד זאת הרי הרשב"א דימה דין תקפו כהן לדין נסכא דר' אבא, והרי בנסכא דר' אבא אינו דין מוחזק גרידא בספיקות אלא הוא דין חזקה מה שתחת יד אדם שלו, וזו ודאי חזקה המכרעת (והרשב"א עצמו בתשובה (ח"ג סי' קל"ד) דימה חזקה משתחי"א שלו לחזקה אין אדם פורע תו"ז לענין מיגו נגד חזקה, ונקט הרשב"א של"מ מיגו נגד חזקה זו). וא"כ מה דימה תקפו כהן לדין נסכא דר"א. וע"כ שלענין הא דל"מ תפיסה יסוד שניהם שוה, שיש חזקה המכרעת שהממון שלו ולכן ל"מ לתפוס מידו.

יד. ברי ושמא - בביאור הגר"א (חו"מ סי' צ"א סק"י) ביאר הא דברי ושמא בצירוף חזקה מהני להוציא ממון וז"ל "דברי ושמא ברי עדיף, אלא משום דאיכא חזקה דממונא לאידך, משא"כ אם חזקה ג"כ לאידך", עכ"ד הקצרים. וכוונתו שבעצם ברי ושמא ברי עדיף, אלא שיש לנתבע חזקה דממונא ול"מ בו"ש להוציא מחזקת ממון. אבל במקום שיש חזקה ג"כ לתובע הריהי עומדת נגד החזקת ממון, וממילא הדר דינא שברי ושמא ברי עדיף. ומבואר להדיא שחזקת ממון היא חזקה המכרעת, ואם יש חזקה אחרת העומדת כנגדה מהניא להכחישה.

טו. חזקה בברי ושמא - הקצוה"ח (סי' נ"ט סק"א) כתב בדין ברי ושמא שהיכא שהמוחזק ברי והתובע שמא, אע"פ שיש לתובע שטר או כח אחר נגדו, המוחזק פטור, משום שהרי קיי"ל שברי ושמא בצירוף חזקה מהני להוציא ממון, וא"כ ה"נ יש כאן ברי ושמא בצירוף חזקה משום שחזקת ממון מצטרפת לברי ושמא. והוא לשיטתו שחזקת ממון היא חזקה המכרעת.

טז. ספק גזל - ידוע קושיית המהר"י בסאן בעיקר הדין שספק ממון לקולא והמע"ה, למה כל ספק ממון אינו אסור מצד ספק גזל והוי ספיקא דאורייתא ולחומרא. ובקונטרס הספיקות (כלל א' אות ו') הביא בשם חכמי דורו שתירצו שכשם שבספק איסור הולכין אחר חזקה אפי' להקל כך בכל ספק ממון איכא חזקה להתירא והיא חזקת ממון. ומבואר א"כ שנקטו שחזקת ממון היא חזקה המכרעת ומהניא גם להכריע כלפי איסורין ולהתיר ספק גזל.

הסוברים שחזקת ממון אינה חזקה המכרעת: אמנם הקונה"ס כתב ע"ז וז"ל ובעניותי לא נכנסו דבריהם לאזני כו' דחזקת ממון לחוד בלי חזקת מ"ק ודאי חזקה שאינה מכרעת היא דלאו מקרא ילפינן לה, ואין לה ענין לחזקה קמייתא דאיסורי עכ"ל. וא"כ הקונה"ס נחלק להדיא וס"ל שחזקת ממון אינה חזקה מכרעת ואי"ז אלא דין שלא להוציא מספק.

וכן דעת הנתיה"מ שהובא לעיל שנחלק על הקצוה"ח בסי' ל"ד וז"ל שחזקת ממון לאו חזקה המבררת הוא רק שאין יכולין להוציא מיד המוחזק בלא ראיה, וכ"כ עוד בסי' ע"ה סק"ד וז"ל דהנה יש ב' מיני חזקות, א' חזקה המבררת את האמת כעדים כמו חזקת הגוף כו' דנלמד מקרא, משא"כ חזקת ממון דאינו מברר האמת ולא נלמד מקרא רק מסברא, עכ"ל. ועיי"ש במשובב נתיבות שהשיג עליו. וכ"כ הנתיה"מ בתשובה שהובאה בשו"ת חמד"ש או"ח סי' ב' ובאעה"ז סי' כ"ד.

וכן מצינו בד' הפני יהושע בכתובות (דף ע"ו ע"ב) וז"ל דחזקת ממון אינו מברר הספק אלא שאין כח ביד הב"ד להוציא מידו. וכ"כ בחי' הרי"ם (כתובות דף ט"ז ע"א) וז"ל דחזקת ממון אינה חזקה המכרעת על המעשה להורות שכך היה כמו שאומר המוחזק זה אינו רק שאין יכולין להוציא ממון ואינה דומה לשאר חזקות. וע"ע בתשובת החת"ס שהובאה לעיל שיסד שחזקת ממון היא כחזקה דמעיקא באיסורין, אך מסיים דבריו וכתב "ובמקום אחר ביארתי שחזקת ממון גרוע מזו". והוא באהע"ז סי' פ' ששם נקט שחזקת ממון אינה חזקת המבררת אלא רק שאין להוציא מספק.

· מעבר לתחילת הדף