מראי מקומות/ברכות/נ/א
אמר רבא פתיא אוכמא בהדי פלוגתא למה לך ועוד הא נהוג עלמא כרבי ישמעאלעריכה
הט"ז או"ח (סי' קסז ס"ק ד) הקשה, אמאי גער רבא ברפרם, דהא שפיר עבד כדי להראות שאף זה יצא, ומ"ש מההיא דכיצד מברכין (לעיל לח ע"ב) שאותו שאמר מוציא היה כונתו לאפוקי נפשיה מפלוגתא ואפ"ה חלק עליו ר"ז מטעם שניכר מברכותיו של אדם אם הוא ת"ח, ושמא גם רפרם כאן עבד מטעם זה כר"ע להראות דאין חילוק בעולם וכו', בשלמא לתוס' (שם) דשאני התם מכח עירוב אותיות ניחא. אלא להרא"ש דכתב מטעם שצריך להראות חידוש קשה. ותירץ הט"ז, דבשלמא גבי המוציא שפיר רצה ר"ז להראות חידוש דהלכה לומר המוציא כרבנן, אף על גב דפשוט דהלכה כרבים, מ"מ הו"א הלכה כר"נ דמסתבר טעמיה דמייתי ראיה דהמוציא משמע להבא וכו' קמ"ל חידוש דהלכה כרבנן וכו', אבל כאן בהמבורך ע"כ לא אמר כר"ע אלא שבא לומר חידוש דהלכה כר"ע שאין צריך המבורך וזה אינו חידוש דקי"ל הלכה כר"ע מחביריו, וכיון שאין כאן חידוש, טפי ניחא לומר כר"ע, ולכן איקפד עליו רבא ע"ש ע"כ.
בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזימון וכו'- במשנה (מכות ו ע"ב) איתא לגבי צירוף עדים: היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה וכו' בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת ע"כ. וכתב בערוך לנר בחדושיו במכות (שם): והנה בתחלה נסתפקתי אם מה דאמרינן רואין אלו את אלו בעינן שמכל כת אחד רואה לאחד מכת האחרת, או אם סגי שאחד מכת זה רואה את זה אף שמכת האחר אין כאן מי שרואה לאחד מכת זה. אבל מדברי הריטב"א שהבאתי מוכח דפשיטא לי' דבעינן אחד רואה בכל כת דאל"כ וכו' ולפ"ז גם מה דאמרינן בברכות (נ ע"א) בב' חבורות בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו מצטרפין לזמון, ג"כ בעינן דוקא שבשתי חבורות יש שרואין זו את זו, ויש נפקותא גם לדידן. ובפוסקים לא ראיתי זה מפורש ע"כ והוא ספק חדש.
עוד בענין זה נציין את חקירתו של החשוקי חמד (מכות דף ו.) בענין ראובן שאין לו חבר לומר עמו יחד "ויכולו" [כמבואר בשו"ע (או"ח סימן רסח ס"ז) ובמשנ"ב (שם ס"ק יט)]. והנה מצא את שמעון מעבר השני של רשות הרבים, האם יכול להצטרף אליו לומר יחד ויכולו?
תשובה. נאמר במכות דף ו ע"ב היו שנים רואין אותו מחלון זה ושנים רואין אותו מחלון זה ואחד מתרה בו באמצע בזמן שמקצתן רואין אלו את אלו הרי אלו עדות אחת. והקשה ההלכות קטנות (ח"ב סימן קמח, הו"ד בבאר היטב או"ח סימן קצה סק"ב) מגמרא זו על מה שכתב הב"י (או"ח סימן קצה) בשם רבינו יונה דאם רה"ר מפסיק, אין מצטרפים לזמון, שהרי הכא מצטרפים, והניח בצ"ע. ויעוין בערוך לנר במכות שהביא את דברי ההלכות קטנות, ותירץ שגם בעדות אינם מצטרפים אם רשות הרבים מפסקת, אך בגמרא כאן מיירי שהמעשה היה בחצר ולא היה הפסק רשות הרבים, או דמיירי בבית אחד או בב' בתים סמוכים זה לזה באופן שאין הפסק כלל ביניהם, רק שלא היו זה אצל זה בחלון א', יעו"ש. ולולי דבריו אפשר היה לחלק בין עדות לזימון, דבעדות צריך להיות כת אחת שרואה את המעשה, ולכן אם רואים אלו את אלו הרי הכת אחת. משא"כ בזימון שצריך להיות "שלושה שאכלו כאחד" (ברכות דף נ ע"א) ואם רשות הרבים מפסקת, אין כאן "אכלו כאחד".
ואם כנים אנחנו, הרי שבשאלתנו הם מצטרפים, דמה שצריך לומר "ויכולו" בשנים הוא משום שצריך להעיד שהשי"ת ברא את העולם, ולכן אף שרה"ר מפסקת הרי הם מצטרפים אם רואים זה את זה. ואם יעידו שנים לפני בי"ד זה אומר עדותו ממקום זה והשני אומר עדותו ממקום אחר הרי הם מצטרפים, וכך גם בשאלתנו.
אולם יש מקום לחלק, דהנה הקשה המג"א (סימן רסח סק"י) מדוע כתב הטור שצריך שיאמרו ויכולו ביחד, הרי בעדות לא צריך שהעדים יעידו ביחד, אלא מעידים אחד אחרי השני. וכתב החזו"א (סימן לח סק"י) לבאר דהטעם שצריך שיאמרו ביחד הוא דבזה איכא היכרא ופרסומא מלתא טפי, ולפי זה לא קשה קושיית המג"אי, יעו"ש. ואם כן יתכן שלכתחילה יש לעמוד באותו מקום, ואם עומדים שנים בשני צדי רשות הרבים, אולי לא נחשבים ביחד לענין הפרסומא מילתא, כמו שלא נחשבים ביחד לענין קביעות סעודה, וצ"ע.
מאידך יש מקום לומר שאפילו לפי הערוך לנר, שבעדות בעינן שלא יהיו בשני צדי רשות הרבים, בכל זאת בויכולו, אפשר להצטרף, מפני שבעדות רגילה אנו באים להודיע דבר חדש על ידי קבלת העדות, ולזה בעינן שיהיו כת אחת שמעידים באותו מקום, ואם אינם ביחד אין להם שם של כת אחת, אלא של אנשים נפרדים. אבל לגבי אמירת ויכולו, יתכן שאין זה עדות רגילה, שהרי העובדות ברורות לכולם, שהקב"ה ברא שמים וארץ, ואין צריכים שיהיו ממש כת אחת, אלא שיעידו בזמן אחד, וצ"ע.