מראה כהן/מכות/כב/ב
ברש"י ד"ה ורמינהו אמדוהו וכו' והכי נמי וכו'. ונ"ב דהא הכי לא אזלינן אלא בתר אומד ראשון:
בתוס' ד"ה הא דאמדוהו ליומי וכו'. אזלינן בתר אומד. ונ"ב דאזלינן:
בא"ד. וכן מדינא סיפא וכו'. ונ"ב בדינא דסיפא:
בא"ד. אם לא לקה כבר כל הי"ח וברייתא לאמדוהו ביום אחרון. ונ"ב הלשון מסורס וכצ"ל כל הי"ח דאומד ראשון היה טעות ואזלינן בתר בתרא אבל ברייתא דאמדוהו למחר ולהכי אזלינן בתר ראשון ואינו לוקה אלא י"ח כצ"ל: