מראה הפנים/פסחים/א/ה

מראה הפנים פסחים א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא אוכל ואת אמר יפדה ויאכל כדפרישית ובבבלי דף י"ג ע"ב אהא דקאמר ר' ינאי נמי התם כשירות היו אלא שלא נשחט עליהן הזבח וכו'. ופריך בפשיטות ונפרקינהו ונפקינהו לחולין והכא מדחה לה ר"ח להקושיא. ונראה משום דאין הקושיא מוכרחת כל כך דנהי דבחמישית אמרינן לא אוכל מ"מ נפרקינהו מעיקרא היא דפריך דאכתי מותרין באכילה מקודם שיגיע חמישית והלכך צריך להאי שנויא דמשני אלא לעולם שנשחט עליהן הזבח ונשפך הדם. והיינו הך דקמשני אבתרה פסולות היו מפני שהן ממהרין להביא תודותיהן וכו' ובי"ג איירי כדפרישית במתני'. וזהו כפי' ריב"א שמביאין התוס' שם ד"ה אלא לעולם וכו' דהשתא הדר ביה ממה שאמר כשרות היו דבי"ג איירי וכו' וגרסי בדבריהם להא דהכא דר"ח גופיה הוא דמשני האי שנוייא וע"ש. ולפ"ז הדר ביה נמי הכא ממאי דהקשה לא אוכל ואת אמר יפדה ויאכל אלא דשפיר הוה מצי לאפרוקינהו מעיקרא וכדאמרן:

וירושלים לא במקום שנהגו וכו'. וכן פירשו התוס' בדף י"ד וכמו שהסברתי בפנים שהרי בארץ יהודה היו עושין מלאכה בע"פ עד חצות והלכך צריכין להאי טעמא דשאני ירושלים דסברא הוא לנהוג שם איסור וכו'. ונראות כחורשות היינו שהיו כלי מחרישה עליהן שיהיו עומדות במקומן וכדפרישית בפנים:

הלכה כר"ג דאמר מעין שניהן ובבבלי דף י"ג אין המסקנא כן דקאמר ונימא מר הלכה כר"ג דמכריע ר"ג לאו מכריע הוא אלא טעמא דנפשיה קאמר וא"כ הלכה כר' יהודה וכדפרישית במתני' בר קפרא אמר אב הטומאה ד"ת ולד הטומאה מדבריהם מפשטות השמועה הוה משמע דבר קפרא ור' יוחנן פליגי נמי לדינא ולא באוקמתא דדברי ר"ח במתני' בלחוד ולבר קפרא אין ולד הטומאה מדאורייתא אלא מדבריהם בלבד וכן משמע מפלוגתייהו בעלמא בהא גופה כדגריס לה בפ"ג ממעשר שני ובפ' בתרא דשקלים וכדפי' הר"ב שם במתני' ר"א אומר את שנטמא באב הטומאה וכו' דס"ל ולד הטומאה טהור מדאורייתא ולפי משמעות דברי בר קפרא בזה פירשתי כן בפנים. ומיהו היינו לענין לטמא לאחרים ואין שני מד"ת לבר קפרא דאלו ראשון לטומאה מפורש בקרא בהדיא וכל אשר יגע בו הטמא יטמא כדפרישית. וכן במעשר שני שם וזה דלא כמשמעות הסוגיא דהבבלי פירקין דמשמע דלכ"ע אפי' הנוגע בולד ולד טמא מדאורייתא הוא בקודש כדקאמר התם ר' יוסי בברייתא בדף י"ח ע"ב ולמדנו שלישי בקודש מן התורה דכתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל מי לא עסקינן דנגע בשני ופירש"י ז"ל דהא שני נקרא טמא דכתיב כל אשר בתוכו יטמא ובודאי מהאי קרא אין כאן קושיא לבר קפרא דמצינן למימר דס"ל לבר קפרא כהאי ס"ד דהבבלי שבת פ' תולין דף קל"ח ע"ב וכן בהסוגיא בבבלי דף כ' דאמר ליה רב אדא בר אהבה לרבא ולחזייה האי תנורא כמאן דמלייא טומאה ותיהוי הפת ראשונה וכן' ובר קפרא ס"ל לפי האמת כן ופליג אהאי דרשא דמייתי רבא שם להכריח דהפת שנייה היא מן התורה ולדידיה אין שני לטומאה מן התורה ומיהו כל זה היה נראה לפרש כן לפי משמעות הדברים דהכא אבל דעת התוס' לפרש פלוגתייהו דהכא ממש כעין פלוגתא דהבבלי בענין הסוגיא דלא פליגי אלא באוקמתא דדברי ר"ח סגן הכהנים. וכדגריס התס בבי"ת באב הטומאה דאורייתא ולד הטומאה דרבנן כדפירשו רש"י והתוס' שס בדף י"ד ע"ב והיינו דמיירי בולד הטומאה שאינו אלא מדבריהם כגון כלי שנטמא במשקין וכו'. והתוס' שם ד"ה התם פסול וטמא וכו' מציינין להאי פלוגתא דהכא ולענין האי שנויא דמשני תפתר בטבול יום דבית הפרס שהיא מדבריהם וסיימו שם אך שמחליף דברי ר' יוחנן לבר קפרא וא"כ מתפרש הא דהכא ג"כ כעין דהתם באב הטומאה וכו' ובולד הטומאה וכו' ובאוקמתא בלחוד הוא דפליגי. ועיין לקמן ד"ה תיפתר בטבול יום דבית הפרס מה שיתבאר מענין זה בס"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף