מראה הפנים/עבודה זרה/ג/ה

מראה הפנים עבודה זרה ג ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כתוב אחד אומר וכו'. הכי אמר התם בפ' ר' ישמעאל דף נ"א ע"ב והמסקנא כדמסיק הכא דלא פליגי ר' הושעיא ור' ינאי דכל שהכניסו לפנים מן הקלקלין לכ"ע אפי' דבר שאינו של נוי אסור. ודקאמר הכא והאי אפי' אלא כגון מים ומלח לכאורה הוא כדברי התוס' שכתבו שם ד"ה אפי' מים ומלח אסור פי' אפי' שאין עבודתה בכך וכו' וטעם האיסור משום תקרובת הוא וחוץ לקילקלין מה שהוא דבר של נוי הוי תקרובת ודבר שאינו של נוי אין מקריבין שם. והקשו על מה שפי' רש"י ז"ל בחוץ לקלקלין דלאו טעמא משום תקרובת הוא ודבר של נוי דאסור מדכתיב אשר עמהם דא"כ גבי פעור אמאי מיתסר מים ומלח הא דבר שאינו של נוי הוא וחוץ כפנים קאמר והא חוץ לקלקלין ליכא משום תקרובת. ולכאורה אין זו קושיא כ"כ דשאני גבי פעור דכיון דחוץ כפנים הוא כל דבר אסור ואפי' הוא של בזיון אלא שדקדקו לפי פי' רש"י שכתב בלפנים מן הקלקלין דאסור מים ומלח דכיון דכעין פנים נינהו הוי תקרובת ולפ"ז איכא למידק מכיון דאין קלקלין לפעור אמאי אסור מים ומלח הא בחוץ לאו תקרובת הוי ומיהו רש"י נשמר עצמו מזה שכתב גבי פעור מטעמא שכל עבודתו דרך בזיון וע"ש. ודעת הרמב"ם ז"ל נראה דהא דאסרו מים ומלח לפנים מן הקלקלין לאו משום תקרובת הוא אלא כל שהוא בפנים הכל אסור אפי' דרך בזיון כדכתב בפ"ז מעכו"ם בהל' י"ז במצאו בפנים בין דרך כבוד בין דרך בזיון בין דבר הראוי למזבח בין דבר שאינו ראוי כל הנמצא בפנים אסור אפי' מים ומלח וע"ש והכי מפרש להאי אפי' מים ומלח דקאמר דאפי' דרך בזיון הוא ועיין בפרק דלקמן הלכה ב' ד"ה לא סוף דבר מרקוליס מה שנתבאר שם בס"ד:

הנעבד אית תניי תני בין שלו בין של חבירו אסור. הכי איתא בתוספתא ריש פ"ד דתמורה שעבד בין משלו בין משל חבירו בין לפני הקדישו בין לאחר הקדישו. וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מאיסורי מזבח הלכה ו'. ובמוקצה כתב בהל' ה' המוקצה אם הוא שלו וכו' הקצה של חבירו או שהקצה שלו אחר שהקדישו ה"ז מותר שאין אדם מקצה דבר שאינו שלו וכתב הכ"מ מ"ש שאם הקצה אחר הקדישו מותר לא מצאתיו בתוספתא. והנה הוא בתוספתא דמכלתין סוף פ"ו מוקצה שלו אסור ושל חבירו מותר לפני הקדישו אסור לאחר הקדישו מותר. ומה שכתב הראב"ד ז"ל על דין הנעבד במס' ע"ז אוקמיה של חבירו בשעשה בה מעשה. וזהו ג"כ דעת התוס' שכתבו בפרקין בדף מ"ו ע"א ד"ה בהמה תוכיח וכו' א"נ קמ"ל דאף לגבוה לא אסרה כיון שאינו שלו. אבל הרמב"ם ז"ל למד מסוגיא דהכא דכולה בשלא עשה בה מעשה מיירי דהא בהדיא קאמר דבהא פליגי דמר סבר מקשינן דבר שאינו שלו לדבר שיש בו רוח חיים שאע"פ שאינו נאסר להדיוט נאסר לגבוה ומר סבר לא מקשינן ואי בשעשה בה מעשה אפי' להדיוט נאסר כדאמר התם בפ"ד דף נ"ד ע"א וכן הכא לעיל בפ"ב הל' ג' ועיין שם בד"ה ותשמע מינה שחט בה סימן אחד וכו' ופסק הוא ז"ל כתנא דברייתא קדמייתא דהיא סתמא דהתוספתא. וכבר בארתי בפנים בדברי ר' בון בר חייה דלהאי תנא בתרא קאי דאיהו הוא דס"ל בשל חבירו מותר וכדמסיק הש"ס בפירושא דמילתיה דר' בון. מיהו הא דקאמר בשלו אפי' סלת אסור דס"ל דיש נעבד במחובר וזהו כדפשיט לה התם בפרקין שם ע"ב לבעיא דרמי בר חמא דנעבד במחובר אסור לגבוה ובשינוי נעבד קא פשיט לה התם דיש שינוי בדיעבד והמשתחוה לקמת חטים הסלת מותרת למנחות דדמיא לולדות של אסורין לגבי מזבח שהן מותרין וכ"פ הרמב"ם ז"ל בסוף פ"ג שם ודברי ר' בון דהכא אזלו כהאי דאמרי' התם מעיקרא דבעיברו ולבסוף נרבעו לד"ה אסורין והני נמי כעיברו ולבסוף נרבעו דמי אבל התם דחי לה דשאני התם דמעיקרא בהמה והשתא בהמה אבל הכא מעיקרא חטי והשתא קימחא. א"נ איכא למימר דהתם דיליף לאיסור נעבד במחובר מק"ו דאתנן ובאתנן גופיה יש שינוי כדכתבו התוס' ד"ה יש שינוי בנעבד וכו' מה"ט לפרש הבעיא דלא בעי אלא אי מדרבנן הוא דאסור אבל הכא יליף לה למחובר דאסור לגבוה מק"ו דדבר שיש בו רוח חיים נאסר דבר שאין בו רוח חיים לא כל שכן כדאמר האי ק"ו למידחי להאי פירושא דבדבר שאין בו רוח חיים איפלגין כמבואר בפנים ותו ליכא סברא להכריח להיתרא בשינוי נעבד ואין להאריך:

בביצה פליגין. ובפרקין שם בעיא דלא איפשיטא היא בזקף ביצה ובא נכרי והשתחוה לה ופסק הרמב"ם ז"ל בפ"ח מעכו"ם הלכה ג' לחומרא וכר' יוחנן דהכא דאסרה. ולהאי לישנא דבצה בחלקי נחל קאמרי פליגי גם בזוקף לביצה ור"י ס"ל דאסרה כפשיטותא דהתם משום דמינכרה זקיפתה:

אגוז של ערלה שנטעו וכו'. הכא מדמי לה גדולי אסורי הנאה עם גידולי הקדש ופליגי בהא אי אפרוח כגידולי הקדש הוי כמבואר. והתם באגוז של ערלה קאמר בפרקין בדף מ"ח ע"ב דתני ברייתא בהדיא ומודה רבי יוסי שאם נטע והבריך והרכיב מותר ומטעמא דזה וזה גורם הוי האגוז דאיסור והקרקע דהיתר כדפרש"י ז"ל וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהדיא בסוף פרק עשירי ממ"ש ונטע רבעי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף