מראה הפנים/בבא קמא/ז/א

מראה הפנים בבא קמא ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מרובה מנין תיתי ליה מאם המצא תמצא. בבבלי דף ס"ג ע"ב איכא פלוגתא דתנאי בדרשי דקראי דכתיבי לקמן בפ' ש"ח אם ימצא הגנב וגו' ואם לא ימצא הגנב וגו' דחד מ"ד ס"ל דתרווייהו בטוען טענת גנב מישתעו ותרי קראי איצטריכו דחד למעוטי טענת אבד בפקדון ויש עדים שגנב דאינו משלם תשלומי כפל ומגנב הגנב דריש לדרשא דר' חייא בר אבא התם דהטוען טענת גנב בפקדון כשם שמשלם תשלומי כפל כך משלם תשלומי ד' וה' בטבח ומכר. ואם המצא דריש ליה לגנב עצמו לכפל. ואיכא מ"ד דדריש לקראי דש"ח חד לגנב עצמו וחד לטוען טענת גנב ומגנב הגנב למעוטי טענת אבד ואם המצא תמצא דריש לה לכדרב דמודה בקנס ואח"כ באו עדים פטור אם המצא בעדים תמצא בדיינים. ומסיק התם בדף ס"ד דלתנא דבי חזקיה דהיינו הך ברייתא דלקמיה הכא דריש לה מאם המצא תמצא לרבות כל דבר וכמ"ד דהאי קרא מיבעי ליה לגנב עצמו. וצ"ל הא דמייתי הכא האי ברייתא ומשמע דמהגניבה אתי לרבות כל דבר. וכדבעי למימר התם מעיקרא וא"כ לענין מאי מייתי דרשה דהמצא תמצא דכד מוקמינן לה בגנב עצמו ממילא מרבינן מכפילת הדברים המצא תמצא לרבות כל דבר. אלא דרהטא דהסוגיא כך הוא דאי מהאי ברייתא איכא למיפרך כדפריך התם דאי דרשינן מכללא ופרטא כמשמעות הברייתא אייתרו פרטי כדקאמר התם אלא משום דהוו שתי כללות הסמוכות זו לזו לא דרשינן בכלל ופרט אלא בריבה ומיעט כדתנא דבי ר"י וכל הני פרטי למעוטי הני דלקמן עבדים שטרות וקרקעות וחיים לכדרב אתי דמשלם כשעת הגניבה אחייה לקרן כעין שגנב כדקאמר התם. ובזה ניחא הסוגיא דהכא כדפרישית דבתר דדרשינן מאם המצא תמצא לגנב עצמו ואיתרבו כל דבר מהאי קרא דרשינן שפיר להני פרטי למעוטי כל הני והיינו דקאמר ולמה שור וכו' כלומר דמאחר דמרבינן לעיל מאם המצא כל דבר ובכלל ופרט לא מצינו למידרש דא"כ אייתר פרטא וכו' כדפרישית וכדאסיק התם להאי מ"ד דאידך קראי תרווייהו בטוען טענת גנב מיירי. וכן ס"ל נמי כמ"ד מודה בקנס ואח"כ באו עדים חייב כדבעינן למימר התם להאי מ"ד וכן נמי לסתמא דהאי תלמודא דהא אם המצא תמצא לרבות מיבעי ליה ובגנב עצמו. והשתא ניחא נמי הא דלא דריש הכא לקמן דהגונב אחר הגנב אינו משלם כפל מוגנב מבית האיש ולא מבית הגנב וכדדריש התם דף ס"ט ע"ב משום דסתמא דהש"ס ס"ל דתרווייהו בטוען טענת גנב נינהו וא"כ לא שייך כלל למידרש הכי מהאי קרא דלאו בגנב עצמו מישתעי וכדכתבו התוס' בדף ס"ז ע"ב ד"ה אין הגנב וכו' ע"ש שכתבו דלדידיה נפקא ליה גנב אחר הגנב מקרא אחרינא. ואכתי לא ידעינן מהי קרא ועיין לקמן בפרק המפקיד שם יתבאר אי"ה. ומיהו לכאורה קשיא לי לדברי התוס' דהא דרשא דמבית האיש ולא מבית הגנב אליבא דר' יוחנן אמרינן התם ואיהו ס"ל בריש פרקין דטוען טענת גנב משלם ד' וה' וא"כ לכאורה הוה שפיר בהא דלשיטתיה אזיל דע"כ דס"ל כמ"ד חד לגנב וחד לטענת גנב ודרשא דידיה מהיקישא אתיא וכדאמר התם אליבא דהאי מ"ד. ולדידיה דרשינן מאם המצא תמצא למודה בקנס ואח"כ באו עדים שפטור כדרב כמבואר התם וכן נמי ס"ל לר' יוחנן בדף ע"ה כרב בהא. אלא דהא קשיא השתא בין לרב ובין לר' יוחנן דס"ל כוותיה שהרי כדדרשינן מאם המצא תמצא למודה בקנס וכו' וא"כ צ"ל דלא כדמסקינן אליבא דתנא דבי חזקיה בדרשא דהמצא תמצא. וא"כ לרבות כל דבר מגניבה וחיים דריש לה כדאמר התם מעיקרא וא"כ ליכא למידרש השתא לדרשא דרב אחייה לקרן כעין שגנב. והאי מילתא איכא למידק אליבא דרב גופיה וכן לר"י דס"ל כוותיה. ובגמרא לא אמרו הך דרשה דרב אתייה לקרן אלא למאן דדריש מאם המצא תמצא כדמסקינן לתנא דבי חזקיה ואייתרו להו הני פרטי וכו' וחיים לכדרב. והא רב גופיה לא מצי למידרש הכי. ועיין בריש המפקיד מה שכתבתי בזה בס"ד:

בשותפין. הכי אמרינן נמי בבבלי פרקין דף ע"ח ע"ב דבשותפין ליכא ד' וה' וכדמסיק רב נחמן התם בשטבח שלא לדעת חבירו. וכן כתבו התוס' בריש פרקין ד"ה מרובה קתני וכו' דמשייר נמי שותף וכו'. ולכאורה יש לעיין בדבריהם שכתבו לעיל דשייר טענת גנב באבידה וכו' ואי טעין טענת גנב בפקדון לא משלם ד' וה'. ה"נ בטוען טענת גנב באבידה. דמנא להו למימר הכי דילמא דוקא בפקדון הוא דאמרינן הכי דלית ליה לדרשא דר' יוחנן בהא כדקיימינן השתא בהאי לישנא בתרא דלית ליה דר' יוחנן בטענת גנב בפקדון וטעמא משום דלא ס"ל כר' יוחנן בעיקרא דמילתא מהיכא דנפקא ליה האי דרשא בפקדון וזהו היקישא דקאמר לקמן דסמיכי קראי דחד בגנב וחד בטענת גנב וכדפירש"י שם וכמ"ש לעיל דלר"י גופיה ע"כ לומר דאהיקישא סמיך דהא איהו לא מצי סבר כמ"ד תרווייהו בטענת גנב דא"כ לא מייתר ליה המצא תמצא למידרש למודה בקנס ואח"כ באו עדים דפטור כרב ואיהו נמי ס"ל לדרב כמבואר בדיבור דלעיל ומנ"ל דס"ל באבידה דמשלם כפל וצ"ל דהשתא למאי דקיימינן הכא לאיכא דאמרי דקאמר דלא מסייע ליה לר"י בטענת גנב בפקדון א"כ ע"כ צ"ל דהאי לישנא ס"ל דתרווייהו בטענת גנב דאל"כ אלא דחד בגנב וכו' היקישא הוא ואין משיבין על היקש. וכן נמי לא ס"ל דרשא דגנב הגנב כדאמר התם לאידך מ"ד דס"ל תרווייהו בטענת גנב ושפיר ס"ל נמי לדר"י. אבל להאי לישנא ע"כ דלית ליה שום דרשא לדר"י בפקדון לענין ד' וה' וא"כ ע"כ דס"ל באבידה דמשלם כפל דהאי דרשה דר"י מעל כל אבידה שפיר אית להאי לישנא דהא באבידה לכ"ע סמיכי קראי הן וכמו דבפקדון כפל הוא דמשלם ולא ד' וה' להאי לישנא ה"נ באבידה כן דהשתא איתקשו להדדי פקדון ואבידה לענין טענת גנב וק"ל. והאי תלמידא לא חש להשיב על קושיא למה לא שנינו וכו' דטובא איכא דשייר דהא גם באבידה שייר להאי שיטתא דס"ל תרווייהו בטענת גנב והכי ס"ל ג"כ האי סתמא דהש"ס כמה שביארתי לעיל וכמו שפירשתי בדברי התוס' דהאי למ"ד ע"כ פקדון ואבידה שוין הן בטענת גנב:

מבית האיש ולא מבית האשה. לגי' הספר שלפנינו א"א לפרש כ"א בדרך תמיה וניכר החסרון מתוכו בענין דרשה ולא מבית השואל כמו שמבואר בפנים. ומבואר הוא בפ"ק דדין האיש ואשה שוין בכל הדינין. ולהדיא מבואר בפרק המפקיד דאין שום ה"א למעט האשה בדין זה. וכ"כ התוספות בפ"ק דבכורות דף י"א ד"ה וגונב מבית האיש וכו' דלא משתמע כלל מאיש למעוטי דבכל דבר שהוא לשון זכר שייך לשון איש וכו'. וכן הוא בריש פרקין ד"ה רעהו ע"ש:

גנב ונגנבה ממנו ותפסו וכו'. דוגמא לזה מצינו בבבלי הגוזל דף ק"ח ע"ב בענין נגנב מבית השומר והוכר הגנב דפליגי אמוראי בכעין זה אבל התם טעמא אחרינא הוא כמבואר התם. ובדין דהכא בגנב מן הגנב נראה דפשיטא ליה לתלמודא דילן דהבעלים עושין דין עם גנב הראשון והוא גובה מן השני שהרי הגנב הראשון משלם כפל והשני אינו משלם אלא הקרן וכדאמר בדף ס"ח. ואם כן מדנחתי לדינא הבעלים עם הראשון בכפלא נחתי נמי לקרנא. וכעין דאמר אביי בסוף השולח נקיטינן בעל בנכסי אשתו צריך הרשאה אבל נחית לפירי מיגו דנחית לפירי נחית נמי לגופיה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף