שו"ת באר מים חיים/יב: הבדלים בין גרסאות בדף

עיצוב קל
(יצירת דף עם התוכן "שאלה יב נדרשתי לשואלי דבר בפסק זה מעשה ידיהם של צדיקים החכמים השלמים דו"מ הלא הם הרב הגדו...")
 
(עיצוב קל)
שורה 1: שורה 1:
שאלה יב  
{{ניווט כללי עליון}}
 
{{מרכז|'''שאלה יב'''}}
 
נדרשתי לשואלי דבר בפסק זה מעשה ידיהם של צדיקים החכמים השלמים דו"מ הלא הם הרב הגדול סבא דמשפטים מהרמ"ע נר"ו ומהרש"א נר"ו ומהריב"ם נר"ו והגם שאין ידיעתי מכרעת מ"מ להפקת רצון השואל אכתוב מה שיר' בע"ד והם יבררו אוכל מתוך פסולת ולהיות שאין הפנאי מסכים אשיב בקצרה ואומר שלע"ד נראה הדבר ברור שיפה כתבו הרב מהרמ"ע י"ץ ומהרש"א י"ץ שאם לבסוף כתב שהוא מצוה מ"מ שהמתנה קיימת וכמ"ש מהרש"ך ז"ל ולא נחלק אדם בדבר זה מעולם כמו שיתבאר ומה שדקדק החכם השלם מהריב"ם נר"ו מתשובת סד"ר בס' ד"ס ותי"ד דאע"ג דכתב לבסוף שהוא מצווה מ"מ כיון שאמר מהיום המתנה בטלה דאין הולכין אחר התחתון אלא כששתי הלשונות שוין לא כך בנ"ד ששתי הלשונות אינן שוין שהרי א' מהם שהוא מעכשיו אמרו בפי' גמור שהוא נותן מחיים שמשמעו שהוא נותן לאחר מיתה שהוא סותר למהיום לא אמרו בפי' גמו' ולא שבקינן מאי דאמר בפי' גמור מקמי מה דמש' מכוונתו ואע"ג דא"א לפרש במה שאומר שמצוה לאחר מיתה או לא שהוא נותן לאחר מיתה ס"ס הרי לא אמרו בפי' גמור ואינם בהשואה ודברי' אלו מובני' על מה שכתב הרב בתשו' תי"ד דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו ואחר המחי' מכת"ר אין פי' זה עולה ולא מתקיים בדברי הרב כלל דאם כוונת הרב היא כמושפי' הוא דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו אע"פ שאמר דבר הסותר א"כ מאי מייתי הרב ראיה ממה שפי' הר"ן גבי ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה והרי שם לא אמר שום דבר שמשמעו בית לדירה שיהיה סותר לישנא אלא שהוקשה לו להר"ן ניזיל בתר אומדנא ונימא דהאי דקאמר ידור לאו דוקא ותי' דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו אבל הא דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו ואפי' אם אמר לשון אחר שהוא סותרו אלא שלא אמרו בפי' אין הולכין אחריו היכא כתיבה ומה ראייה מייתי מפי' של הר"ן נמצא לפי פירשו שהרב פתח בכד וסיים בחבית וכן קשה ליה מכל הנך ראיות שכתב הרב אח"כ אין להאריך.  
נדרשתי לשואלי דבר בפסק זה מעשה ידיהם של צדיקים החכמים השלמים דו"מ הלא הם הרב הגדול סבא דמשפטים מהרמ"ע נר"ו ומהרש"א נר"ו ומהריב"ם נר"ו והגם שאין ידיעתי מכרעת מ"מ להפקת רצון השואל אכתוב מה שיר' בע"ד והם יבררו אוכל מתוך פסולת ולהיות שאין הפנאי מסכים אשיב בקצרה ואומר שלע"ד נראה הדבר ברור שיפה כתבו הרב מהרמ"ע י"ץ ומהרש"א י"ץ שאם לבסוף כתב שהוא מצוה מ"מ שהמתנה קיימת וכמ"ש מהרש"ך ז"ל ולא נחלק אדם בדבר זה מעולם כמו שיתבאר ומה שדקדק החכם השלם מהריב"ם נר"ו מתשובת סד"ר בס' ד"ס ותי"ד דאע"ג דכתב לבסוף שהוא מצווה מ"מ כיון שאמר מהיום המתנה בטלה דאין הולכין אחר התחתון אלא כששתי הלשונות שוין לא כך בנ"ד ששתי הלשונות אינן שוין שהרי א' מהם שהוא מעכשיו אמרו בפי' גמור שהוא נותן מחיים שמשמעו שהוא נותן לאחר מיתה שהוא סותר למהיום לא אמרו בפי' גמו' ולא שבקינן מאי דאמר בפי' גמור מקמי מה דמש' מכוונתו ואע"ג דא"א לפרש במה שאומר שמצוה לאחר מיתה או לא שהוא נותן לאחר מיתה ס"ס הרי לא אמרו בפי' גמור ואינם בהשואה ודברי' אלו מובני' על מה שכתב הרב בתשו' תי"ד דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו ואחר המחי' מכת"ר אין פי' זה עולה ולא מתקיים בדברי הרב כלל דאם כוונת הרב היא כמושפי' הוא דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו אע"פ שאמר דבר הסותר א"כ מאי מייתי הרב ראיה ממה שפי' הר"ן גבי ש"מ שאמר ידור פ' בבית זה והרי שם לא אמר שום דבר שמשמעו בית לדירה שיהיה סותר לישנא אלא שהוקשה לו להר"ן ניזיל בתר אומדנא ונימא דהאי דקאמר ידור לאו דוקא ותי' דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו אבל הא דאין לנו אלא מה שהוציא מפיו ואפי' אם אמר לשון אחר שהוא סותרו אלא שלא אמרו בפי' אין הולכין אחריו היכא כתיבה ומה ראייה מייתי מפי' של הר"ן נמצא לפי פירשו שהרב פתח בכד וסיים בחבית וכן קשה ליה מכל הנך ראיות שכתב הרב אח"כ אין להאריך.  


שורה 14: שורה 17:


גם ראיתי למי שערער על מתנה זו שלא נעשית בחבר עיר ונמצא בתקנות דאין צוואה או מתנה שלא תהיה במעמד חבר עיר המתנה בטלה. והנה אם פשטה אותה תקנה באותם המקומות הרי טוב ואם לא פשטה חזר הדין לסיני. ונראה ודאי שלא פשטה שם שהרי לא חשו לה הרב הגדול מהרמ"ע ומהרש"א ומי לנו בקי יותר מהם גם הרב מהריב"ם לא חלק עליהם בזה מש' דקים להו שלא פשטה ועוד אפשר דבכה"ג לא שלא היה מצוי חבר עיר ששמעתי שהיה חולה לא תקנו ועוד נראה דאי מספקא לן אם פשטה או לאו מוקמינן לה אד"ת ונראה קצת דדמי למ"ש הרב בש"ע בא"ה סי' קי"ח דכל ספק שיהיה בתקנה נעמידנו על ד"ת. ומיהו לכאורה יש לדקדק קצת הפך זה ממ"ש בא"ה בהג"ה ס"א על תקנת ר"ג דדווקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום ואע"ג דר"ג לא החרים אלא ע"ס האלף הה' וכדאיתא בש"ע דעליה קא מהדר וכן כתב בד"מ אבל לפי האמת ליתא. ודוקא התם בתקנתו של ר"ג ומדברי שאר פוסקים ג"כ מ"ש הפך אות' מוהר"י מינץ ואין להאריך בזה ועוד שנראה שם קצת בנוסח תקנות שלא תיקנו אלא בעירם ע"ש וכ"ז כשאין ידוע אם פשטה או לאו אבל כשידוע שלא פשטה הא ודאי א"צ לפנים שאינם מחויבים לילך אחר התקנה והרי כבר כת' שנראה מדברי הרבנים שלא פשטה תקנה זו בעירם ואיתא להדייא בפסק של מהריב"ם דעיר אלקסר בתר עיר תיטוואן גרירא ואע"פ שאינו מן הדין כדאי' בס' ב"ח בסימן רל"א מ"מ הרי כבר נהוג לצאת בעקבות גדולי תיטואן יע"א הנה א"כ לפ"ז אין מקום לבעל הצוואה ה' ואעבורי אחסנתא גירי דמצווה נינהו אך אמנם ראיתי למהרי"בם שכתב שמצא כתוב בנוסח הצווא' שנתן לאשתו שכתב בה מהיום ולא חזר לכתוב לבסוף שהוא מצווה מ"מ וא"כ הוא פשיטא דהמתנה בטלה וכמ"ש הרבנים גם כן עצמם בשם מהרש"ך ומאחר שיש חילוף בנוסחאות הצווא' א"כ מוטל על הרבנים הנז' להכריח לאלמנה שתוציא תורף הצוואה עצמה ולפי הנוסח שמוציא בה יגמרו הדין ולא יהיו היורשים צועקים ואין נענין ח"ו גם על חכם העירה אלקסר מוטל עליו להכריחם על זה. ועל ענין המס לא ראיתי לכתוב כלום שלא אהיה בכלל נדרש ללא שאלו זהו מה שנראה בע"ד ע"ה נאם וחתום כמוהר"ר רב אד"א זלה"ה.
גם ראיתי למי שערער על מתנה זו שלא נעשית בחבר עיר ונמצא בתקנות דאין צוואה או מתנה שלא תהיה במעמד חבר עיר המתנה בטלה. והנה אם פשטה אותה תקנה באותם המקומות הרי טוב ואם לא פשטה חזר הדין לסיני. ונראה ודאי שלא פשטה שם שהרי לא חשו לה הרב הגדול מהרמ"ע ומהרש"א ומי לנו בקי יותר מהם גם הרב מהריב"ם לא חלק עליהם בזה מש' דקים להו שלא פשטה ועוד אפשר דבכה"ג לא שלא היה מצוי חבר עיר ששמעתי שהיה חולה לא תקנו ועוד נראה דאי מספקא לן אם פשטה או לאו מוקמינן לה אד"ת ונראה קצת דדמי למ"ש הרב בש"ע בא"ה סי' קי"ח דכל ספק שיהיה בתקנה נעמידנו על ד"ת. ומיהו לכאורה יש לדקדק קצת הפך זה ממ"ש בא"ה בהג"ה ס"א על תקנת ר"ג דדווקא במקום שידוע שלא פשטה תקנתו אבל מן הסתם נוהג בכל מקום ואע"ג דר"ג לא החרים אלא ע"ס האלף הה' וכדאיתא בש"ע דעליה קא מהדר וכן כתב בד"מ אבל לפי האמת ליתא. ודוקא התם בתקנתו של ר"ג ומדברי שאר פוסקים ג"כ מ"ש הפך אות' מוהר"י מינץ ואין להאריך בזה ועוד שנראה שם קצת בנוסח תקנות שלא תיקנו אלא בעירם ע"ש וכ"ז כשאין ידוע אם פשטה או לאו אבל כשידוע שלא פשטה הא ודאי א"צ לפנים שאינם מחויבים לילך אחר התקנה והרי כבר כת' שנראה מדברי הרבנים שלא פשטה תקנה זו בעירם ואיתא להדייא בפסק של מהריב"ם דעיר אלקסר בתר עיר תיטוואן גרירא ואע"פ שאינו מן הדין כדאי' בס' ב"ח בסימן רל"א מ"מ הרי כבר נהוג לצאת בעקבות גדולי תיטואן יע"א הנה א"כ לפ"ז אין מקום לבעל הצוואה ה' ואעבורי אחסנתא גירי דמצווה נינהו אך אמנם ראיתי למהרי"בם שכתב שמצא כתוב בנוסח הצווא' שנתן לאשתו שכתב בה מהיום ולא חזר לכתוב לבסוף שהוא מצווה מ"מ וא"כ הוא פשיטא דהמתנה בטלה וכמ"ש הרבנים גם כן עצמם בשם מהרש"ך ומאחר שיש חילוף בנוסחאות הצווא' א"כ מוטל על הרבנים הנז' להכריח לאלמנה שתוציא תורף הצוואה עצמה ולפי הנוסח שמוציא בה יגמרו הדין ולא יהיו היורשים צועקים ואין נענין ח"ו גם על חכם העירה אלקסר מוטל עליו להכריחם על זה. ועל ענין המס לא ראיתי לכתוב כלום שלא אהיה בכלל נדרש ללא שאלו זהו מה שנראה בע"ד ע"ה נאם וחתום כמוהר"ר רב אד"א זלה"ה.
{{ניווט כללי תחתון}}