תורה תמימה/בראשית/יט: הבדלים בין גרסאות בדף

'''ויבאו שני המלאכים.'''  [ולהלן כתיב ויהפך את הערים (פ' כ"ח) הא כיצד {{תוספת|א|ר"ל דפתח בשני מלאכים וסיים באחד, כמ"ש ויהפך ולא ויהפכו.}}, דאזל גבריאל למהפכי' לסדום ואזל מיכאל בהדי' לשובי' ללוט {{תוספת|ב|עיין מש"כ בריש פרשה זו בפסוק והנה שלשה אנשים נצבים.}}. (ב"מ פ"ו ב').

'''וכמו השחר עלה.'''  אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן, מעלות השחר עד נץ החמה אדם מהלך חמשה מילין, דכתיב וכמו השחר עלה ויאיצו המלאכים בלוט לאמר קום וגו', וכתיב (פ' כ"ג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה, וא"ר חנינא, לדידי חזי לי ההוא אתרא והוי חמשה מילין {{תוספת|ג|ודעת חד מ"ד דבשיעור זמו זה אדם מהלך רק ארבע מיל, ומה שהלך כאן לוט חמשה הוא משום דכתיב בי' ויאיצו המלאכים בלוט והלך בחפזון, או כמ"ש בירושלמי ברכות פ"א ה"א ויומא פ"ג ה"ב שמלאך הי' קודר לפניו את הדרך, כלומר מיישר הגבעות והעמקים ולכן נתקצר לפניו הדרך והלך חמשה מילין, אבל לא קיי"ל כמ"ד זה, אלא גם הליכה בינונית אדם מהלך בשיעור זה חמשה מילין, ולכן השמטנו אותה דרשא.}}. (פסחים י"ג ב').

'''הנמצאות.'''  דרש רבא, מאי דכתיב (תהילים מ׳:ח׳) אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי, אמר דוד, אני אמרתי עתה באתי ולא ידעתי שבמגילת ספר כתוב עלי {{תוספת|ד|ר"ל אני אמרתי בשעה שנמשחתי למלך עתה באתי לגדולה, וזה מקרוב פסקו אותה לי, ולא ידעתי שעוד בימי אברהם נכתב זה עלי במגילת ספר, כלומר, בתורה, כדמפרש, ומכונה התורה בשם מגילה ע"פ מ"ד בגיטין ס' א' תורה מגילה מגילה נתנה, וכפי שיתבאר אי"ה לפנינו ס"פ וילך.}}, התם כתיב הנמצאות, הכא כתיב (תהלים פ"ט) מצאתי דוד עבדי בשמן קדשי משחתיו {{תוספת|ה|יתבאר ע"פ מ"ש במ"ר כאן שתי בנותיך הנמצאות, שתי מציאות, רות המואביה ונעמה העמונית, אר"י, מצאתי דוד עבדי, היכן מצאתי אותו, בסדום, ע"כ, וכל זה הוא מפני שמקור יחוסו של דוד בא מרות.}}. (יבמות ע"ז א').

'''המלט על נפשך.'''  אמר לו, דייך שאתה ממלט את נפשך, [מלמד שיצא לוט וידיו על ראשו ולא הציל מנכסיו כלום] {{תוספת|ו|מדה כנגד מדה, שהוא ישב בסדום מפני שהי' חס על ממונו שם, כמבואר בירושלמי ומדרש כאן, ונענש שלא הציל מממונו כלום, ולפנינו בירושלמי הובא הפסוק מהר המלט שמה (כ"ב), ונראה דט"ס הוא וצ"ל הפסוק שלפנינו המלט על נפשך, ומדייק ודריש יתור הלשון על נפשך, דמשמע רק נפשך ותו לא.}}. (ירושלמי סנהדרין פ"י ה"ח).

'''אל נא אדני.'''  כל השמות האמורים בלוט – חול, חוץ מזה, ויאמר אל נא אדני הנה נא מצא עבדך חן בעיניך להחיות את נפשי, מי שיש בידו להמית ולהחיות – זה הקב"ה {{תוספת|ז|ופירש רש"י והכי קאמר, ויאמר לוט אליהם – באזניהם, אל נא יהי כן, וחזר כלפי הקב"ה ואמר, אדני, הנה נא מצא עבדך חן בעיניך, עכ"ל, והכ"מ סוף פ"ו מיסוה"ת פירש בשם הרשב"א דהלשון ויאמר אליהם הוי כמו בפניהם. ומהרש"א הקשה על הלשון כל השמות האמורים וכו', הא לא מצינו שם אדני בלוט שיהי' חול כי אם אחד, הנה נא אדני (פ' ב'), וכבר קדמו בהערה זו הרשב"א והובא בכ"מ שם ותירץ דרהיטא דלישנא הוא, וע' מש"כ לעיל בריש הפרשה בפסוק יוקח נא מעט מים דוגמא לדברי רשב"א אלה.}}. (שבועות ל"ה ב').

'''פן תדבקני הרעה.'''  [אין הבעל מוציא את אשתו בעל כרחה מנוה לנוה] ואפילו מנוה הרעה לנוה היפה, מפני שהנוה היפה בודק, דכתיב פן תדבקני הרעה ומתי {{תוספת|ח|כלומר אפילו הנוה היפה בודק, והיינו שבודק את הגוף למי שבא מנוה לנוה, ומפני כך חלאים באים, ואפילו מרעה לטובה, וכמו בלוט שהי' שוכן בסדום בעמק והמלאכים אמרו לו לעלות בהר שהוא נוה יפה, דאויר הר טוב מאויר עמק, ובכ"ז סירב עצמו שחשש לסכנה משנוי וסת. ודין זה הובא גם בבבלי סוף כתובות ק"י ב', רק בלא הסמיכות על פסוק זה שלפנינו. ובס' רה"ז כתב דאפשר י"ל שהמלה בודק שבגמרא היא מסורסה וצ"ל דובק, ולפי"ז תכונן הראי' מלשון הפסוק פן תדבקני.}}. (ירושלמי כתובות פי"ג ה"י).

== כ ==

'''קרובה וגו'.'''  אמר רב חמא בר גוריא אמר רב, לעולם יחזר אדם לישב בעיר שישיבתה קרובה {{תוספת|ט|שנבנתה ונתישבה זה לא כבר, כלומר עיר חדשה.}}, שמתוך שישיבתה קרובה עונותיה מועטין, שנאמר הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה והיא מצער, מאי קרובה ומאי מצער, אילימא דמקרבי וזוטא והא חזו לה {{תוספת|י|ול"ל למימר להו, ומה שמכוין הוא בלשון זוטא, הוא שאמר להם שאין אתם צריכין להקפיד על קיומה.}}, אלא מתוך שישיבתה קרובה עונותיה מצערין {{תוספת|יא|כי שנה אחת קדמה לה סדום וכדמפרש בדרשא הבאה, של סדום חמשים ושתים, דע"כ בוני מגדל בארץ שנער היו ולא הי' ישוב בעולם אלא באותה בקעה כדכתיב (פ' נח) ויהי כל הארץ שפה אחת ויהי בנסעם מקדם ומשם נפצו למקומות אחרים כשנתפלגו ובנו להם עיירות, ומשנתפלגו עד שחרבה סדום אינו אלא נ"ב שנה, שהרי בסוף ימי פלג נתפלגו הארצות כדתניא בסדר עולם, א"ר יוסי, נביא גדול הי' עבר שקרא לבנו פלג, כי בימיו נפלגה הארץ, ואם תאמר בתחלת ימיו, והלא יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות ונתפלגו, ואם תאמר באמצע ימיו, לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש, נתן לך סימן ולא תדע באיזו משנותיו אלא בסוף ימיו, צא וחשוב שנותיו של פלג ונמצא שנה שמת בה היא שנת מ"ח לאברהם, וכשחרבה סדום – שנת צ"ט לאברהם, שהרי בו ביום נתבשרה שרה על התולדה, ולשנה האחרת ילדה, ואברהם בן מאת שנה בהולד לו יצחק. וע"ע בדרשא הבאה.}}. (שבת י' ב').

'''אמלטה נא שמה.'''  א"ר יצחק, ישיבתה של צוער נ"א שנה, דכתיב אמלטה נא שמה, נא בגמטריא נ"א, ושל סדום נ"ב ושלותה – – כ"ו, דכתיב (פ' לך) שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעומר ושלש עשרה שנה מרדו ובארבע עשרה שנה בא כדרלעומר {{תוספת|יב|מ"ש ושלותה כ"ו, רומז להפסוק ביחזקאל ט"ז עון סדום גאון שבעת לחם ושלות השקט הי' לה. וכונת הראי' מהפסוק שהביא, היא, כי שנות העבודה אינן שנות שלוה, וי"ג מרדו אין זה שלום – הרי כ"ה, ושנת כ"ו נהרג כדרלעומר, והיתה בשלוה כ"ו הנותרים מנ"ב, וע' מש"כ בדרשא הקודמת.}}. (שבת י' ב').

'''וה' המטיר.'''  ובירושלים כתיב (איכה א') ממרום שלח אש, וכתיב (שם) ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום, וכי משוא פנים יש בדבר {{תוספת|יג|דלשון וה' המטיר מורה שהקב"ה בעצמו המטיר, וממרום שלח אש מורה ע"י שליח, ועונש הבא ע"י שליח קיל מעונש הבא ע"י עצמו, כמבואר בסנהדרין צ"ד ב', סנחריב שחרף ע"י שליח נענש ע"י שליח ופרעה שחרף בעצמו נענש מהקב"ה בעצמו, וא"כ כיון דכתיב ויגדל עון בת עמי מחטאת סדום קשה למה נענשו בירושלים ע"י שליח ובסדום ע"י הקב"ה בעצמו, בעוד שהי' צריך להיות בהיפך. גם י"ל דענין המשא פנים הוא מה שלא נאמרה גפרית בירושלים.}}, אמר רבה א"ר יוחנן, מדה יתירה היתה בירושלים שלא היתה בסדום, דאלו בסדום כתיב (יחזקאל ט"ז) הנה זה היה עון סדום אחותך גאון שבעת לחם ויד עני ואביון לא החזיקה, ואלו בירושלים כתיב (איכה א') ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן {{תוספת|יד|ר"ל דעכ"פ היתה מדת רחמנות בירושלים ורק שעשו מה שעשו מגודל צערן ועניותן, אבל בסדום פשעו והתאכזרו מרוב טובה, ולכן הוקל עונש ירושלים מעונש סדום.}}. (סנהדרין ק"ד ב').

 

'''וישכם וגו'.'''  תניא, אברהם תקן תפלת שחרית, שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם, ואין עמידה אלא תפלה, שנאמר (תהילים ק״ו:ל׳) ויעמד פינחס ויפלל {{תוספת|טז|נראה דהראיה מן ויעמד פינחס ויפלל הוא להעדפה בעלמא להוראת הלשון עמד דיונח על תפלה, משום דבאמת מגוף הפסוק מבואר דהעמידה שעמד שם אברהם היתה תפלה, דכן מבואר בפרשה ששם התפלל על סדום. –  והנה לקמן ס"פ חיי יתבאר דיצחק תקן תפלת מנחה ובר"פ ויצא דיעקב תקן תפלת ערבית, ובסוגיא כאן מחלוקת חכמים אם חיוב תפלות אצלנו הוא כנגד תקוני אבות כמבואר, או כנגד קרבנות תמידים תקנום, ופסקו הפוסקים כמ"ד נגד תמידים תקנום, כמבואר ברמב"ם פ"א ה"ה מתפלה, וכ"מ ולח"מ תמהו על שהכריע כמ"ד זה נגד הדעה דכנגד אבות תקנום.  ולי נראה דהכרעה זו היא ע"פ מ"ש ביומא כ"ח ב' צלותא דאברהם מכי משחרי כותלי [ועיי"ש בגה"ש], ופריך בגמרא, וכי אנן מאברהם ניקום ונגמר, ופירש"י וכי מאברהם נגמור להיות זריזין כמהו, אבל הפוסקים מפרשי כפי' הערוך, דעדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד לדין קבוע ממנהג האבות, ולפי"ז י"ל דלכן בכרו הטעם דכנגד תמידים תקנום, משום דאי אפשר לקבוע חובה משום תקנת אבות, וע"ע מש"כ לקמן ס"פ חיי ור"פ ויצא.}}. (ברכות כ"ו ב').

'''ותשקץ וגו'.'''  וכי מאין להם יין במערה, אלא שנזדמן להם לשעה {{תוספת|כ|יש להעיר שלא דרשו כזה בפסוק הקודם שנזכר ענין זה, לכה נשקה את אבינו יין, וי"ל דסמכו לדרוש זה בפסוק זה ע"פ מ"ש בנדה ל"א א' על הפ' דפ' ויצא וישכב עמה בלילה הוא, מלמד שהקב"ה סייע באותו מעשה [פי', במה שנטה חמורו של יעקב לאהל לאה], ודייק מלשון בלילה הוא ולא בלילה ההוא, כפי הלשון הנאות, והנה גם כאן כתיב ותשקינה את אביהן יין בלילה הוא, ולכן דריש ג"כ שהקב"ה המציא להן יין באותה שעה, וזה מפני שכונתן היתה לטובה, שכונו לקיום העולם, כמבואר במדרשים ואגדות ופירש"י.}}. (ספרי פ' עקב סי' מ"ג).

'''ותבא הבכירה.'''  א"ר חייא בר אבין א"ר יהושע בן קרחה, לעולם יקדים אדם לדבר מצוה, שבשביל לילה אחת שקדמתה בכירה לצעירה זכתה וקדמתה ארבעה דורות בישראל למלכות {{תוספת|כא|נסמך על המבואר במדרשים שכונתן היתה לטובה, לקיום העולם, והארבעה דורות הם עובד ישי דוד ושלמה, ואלו צעירה לא הוית בישראל עד רחבעם בן שלמה שבא מנעמה העמונית.}}. (נזיר כ"ג ב').

'''בשכבה ובקומה.'''  תני משום רבי יוסי בר רב חוני, למה נקוד על ו' מן ובקומה של בכירה, לומר, שבשכבה לא ידע, אבל בקומה ידע {{תוספת|כב|ומפרש ע"פ זה הפסוק (הושע י״ד:י׳) כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם, משל ללוט ושתי בנותיו, הן שנתכוונו לשם מצוה [לתכלית קיום העולם כמש"כ בדרשות הקודמות] – צדיקים ילכו בם, הוא שנתכוין לשם עבירה – ופושעים יכשלו בם. ופריך ומאי הוי לי' למעבד, מאי דהוי הוי, ומשני כיון דבקומה ידע לא הוי לי' לאורתא אחריתא למשתי תמרי.}}. (נזיר כ"ג א').

== לח ==

'''בן עמי.'''  תניא, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן, מניין שאין הקב"ה מקפח אפילו שכר שיחה נאה {{תוספת|כג|כלומר לשון נקי שאינו פרוץ ומגונה.}}, דאלו בכירה דקריתי' מואב {{תוספת|כד|והוא כנוי מגונה ופריצות, המורה שילדתו מאביה.}}, אמר הקב"ה למשה אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה (פ' דברים), מלחמה הוא דלא, הא אנגריא עביד בי' {{תוספת|כה|כלומר להשתעבד להם להביא מים ומזון, כך הגירסא בב"ק ל"ת ב', וכן בסמוך אפילו אנגריא לא לעביד בהו, וכן נראה עיקר, ולא כגירסא דהכא הא צעורי מצערינן, דלא יתכן שיצוה הקב"ה לצער סתם.}}, ואלו צעירה דקריתי' בן עמי {{תוספת|כו|מפרש במדרש בן מי שהי' עמי, לא. מאיש זר, ואע"פ שגם היא רמזה לקראו ע"ש אביה, בכ"ז רמזה בלשון נקי ואינו מגונה כל כך.}}, אמר הקב"ה למשה אל תצורם ואל תתגר בם (שם), אפילו אננריא לא לעביר בהו {{תוספת|כז|מדייק. מה שאמר במואב ואל תתגר בם מלחמה ובעמון אמר אל תתגר בם סתם, ש"מ אפילו לא כל תגרה שהיא.}} [שם שם ב']