178,036
עריכות
שיפור
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (עיצוב וחלוקה לס"ק) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (שיפור) |
||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
ב"ה אור ליום ב' תשא תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. | ב"ה אור ליום ב' תשא תרס"ד לפ"ק פה סאכטשאב. | ||
שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה קויפמאן נ"י האבד"ק גאסטנין. | שלום לכבוד הרב החריף ובקי מו"ה '''קויפמאן''' נ"י האבד"ק '''גאסטנין'''. | ||
דבר היתומה שהרתה לזנונים ואמרה על משרת אחד ותחילה כיחש ואחר ימים ושבועות הודה שהי' אצלה ומצאה בתולה ואח"כ הי' אצלה עוד איזה פעמים, אך מחמת שהי' ירא לנפשו בכל פעם שמא תתעבר לא גמר ביאתו, והיא הכחישתו בפניו כי רק ממנו נתעברה ולא פירש ממנה, וגם אנשים אמרו לו שגם לפי דבריו אפשר שממנו נתעברה כי יכול להיות שאינו בקי כ"כ, ואולי הטיל בה כו', ולזה השיב אם ב"ד יתירו לו ישאנה ברצון משפחתה ומה שכיחש מקודם הי' מחמת בושה ואח"כ ילדה בת, והבחור אומר כי רוצה לישא אותה וחושב הילדה לזרעו וכן יעלה בערכאותיהם: | '''דבר''' היתומה שהרתה לזנונים ואמרה על משרת אחד ותחילה כיחש ואחר ימים ושבועות הודה שהי' אצלה ומצאה בתולה ואח"כ הי' אצלה עוד איזה פעמים, אך מחמת שהי' ירא לנפשו בכל פעם שמא תתעבר לא גמר ביאתו, והיא הכחישתו בפניו כי רק ממנו נתעברה ולא פירש ממנה, וגם אנשים אמרו לו שגם לפי דבריו אפשר שממנו נתעברה כי יכול להיות שאינו בקי כ"כ, ואולי הטיל בה כו', ולזה השיב אם ב"ד יתירו לו ישאנה ברצון משפחתה ומה שכיחש מקודם הי' מחמת בושה ואח"כ ילדה בת, והבחור אומר כי רוצה לישא אותה וחושב הילדה לזרעו וכן יעלה בערכאותיהם: | ||
תשובה | {{מרכז|'''תשובה'''}} | ||
==א== | ==א== | ||
| שורה 24: | שורה 24: | ||
==ד== | ==ד== | ||
ד) אך בנ"ד שהיא אומרת שממנו וקי"ל כר"ג היא נאמנת, וגם הוא מודה שבא עלי' [ונותן אמתלא על מה שכיחש תחילה, ומה שאמר שלא גמר ביאתו הוא נגד החזקה שבשעת גמר ביאה תאוותו מרובה כמו גבי שמשון] ובודאי לא פירש קודם גמר ביאה, אך דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והוא משום לתא דידי', שפיר מהני ברי שלו מה שמחזיק אותו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו: | ד) אך בנ"ד שהיא אומרת שממנו וקי"ל כר"ג היא נאמנת, וגם הוא מודה שבא עלי' [ונותן אמתלא על מה שכיחש תחילה], ומה שאמר שלא גמר ביאתו הוא נגד החזקה שבשעת גמר ביאה תאוותו מרובה [כמו גבי שמשון] ובודאי לא פירש קודם גמר ביאה, אך דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והוא משום לתא דידי', שפיר מהני ברי שלו מה שמחזיק אותו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו: | ||
==ה== | ==ה== | ||
ה) ויש לדמותו למ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב באשה שהי' רגלים לדבר שזינתה שהדין שאם אומרת טמאה אני לך נאמנת] וגברא דמהימן לבעל כבי תרי אומר לו שאשתו הודית לפניו שזנתה עם הנחשד והיא כופרת, וכתב מהרא"י שמותרת, שאף שרגלים לדבר שזינתה נאמנת, רק משום דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא, והיא הא כופרת, והבעל אף שמאמין שהודית, הוא אינו מחוייב להאמין להודאתה, וגם משום לפני עור ליכא, שאם באמת שקר אמרה, היא יודעת ששקר ואין איסור גם לדידה] הכי נמי בנ"ד הוא אומר ברי שאמסמסנו, וב"ד אפטרופסין של תינוק אין מאמינין כלל לדבריו, ומחזיקין הוולד שממנו הוא, ואין היזק לתינוק: | ה) ויש לדמותו למ"ש בפסקי מהרא"י סי' רכ"ב באשה שהי' רגלים לדבר שזינתה [שהדין שאם אומרת טמאה אני לך נאמנת] וגברא דמהימן לבעל כבי תרי אומר לו שאשתו הודית לפניו שזנתה עם הנחשד והיא כופרת, וכתב מהרא"י שמותרת, שאף שרגלים לדבר שזינתה נאמנת, רק משום דשוייא אנפשה חתיכה דאיסורא, והיא הא כופרת, והבעל אף שמאמין שהודית, הוא אינו מחוייב להאמין להודאתה, [וגם משום לפני עור ליכא, שאם באמת שקר אמרה, היא יודעת ששקר ואין איסור גם לדידה] הכי נמי בנ"ד הוא אומר ברי שאמסמסנו, וב"ד אפטרופסין של תינוק אין מאמינין כלל לדבריו, ומחזיקין הוולד שממנו הוא, ואין היזק לתינוק: | ||
==ו== | ==ו== | ||
ו) וא"ת אף שהאיסור משום התינוק, מ"מ לאחר התקנה נעשה איסור גם לדידי', אף אם ברי לו שימסמסנו, שעובר על תקנת חכמים, גם הא לא תברא, ואפשר שאם הוא | ו) וא"ת אף שהאיסור משום התינוק, מ"מ לאחר התקנה נעשה איסור גם לדידי', אף אם ברי לו שימסמסנו, שעובר על תקנת חכמים, גם הא לא תברא, ואפשר שאם הוא ביַער, מקום שאין ב"ד, והוא יודע בעצמו שהוא אצלו כבנו ואם יצטרך מסמוס ימסמסנו, אין איסור אליו, רק במקום שב"ד מזהירין והוא ממרה על דבריהם, ודאי איסורא עביד בהמראה, אבל בנ"ד שב"ד מחזיקין אותו כבנו ואין מזהירין אותו, אין איסור לדידי' אף אם יודע שאינו בנו, רק שמ"מ ימסמסנו: | ||
==ז== | ==ז== | ||
| שורה 52: | שורה 52: | ||
==יא== | ==יא== | ||
יא) עוד יש לעיין לדעת הה"מ דאינה נאמנת לומר מממזר נתעברתי לשויי ממזר ודאי, ודווקא להכשיר נאמנת משום דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל אבל קהל ספק בממזר אסור מה"ת כדעת ריטב"א, כן פירש הבית מאיר] וכן פסק בש"ע סי' ד' סעיף כ"ו, ומה שקשה על הרב המגיד תינח להכשיר וולדה אבל להכשיר היא עצמה לכהונה דהוא איסור תורה דספיקא דאורייתא לחומרא למה תהי' נאמנת, תירץ בשב שמעתתא ב' פי"ד דלגבי עצמה מהני ברי אבל לגבי הוולד לא מהני ברי דידה רק להכשיר משום ספק ממזר מותר מה"ת, וא"כ לענין מינקת דהחמירו בה חכמים משום סכנה מהיכי תיתי שתהי' נאמנת ואף שהוא מודה לא מהני כיון שכבר כיחש כנ"ל: | יא) עוד יש לעיין לדעת הה"מ דאינה נאמנת לומר מממזר נתעברתי לשויי ממזר ודאי, ודווקא להכשיר נאמנת משום דמן התורה ספק ממזר מותר לבוא בקהל [אבל קהל ספק בממזר אסור מה"ת כדעת ריטב"א, כן פירש הבית מאיר] וכן פסק בש"ע סי' ד' סעיף כ"ו, ומה שקשה על הרב המגיד תינח להכשיר וולדה אבל להכשיר היא עצמה לכהונה דהוא איסור תורה דספיקא דאורייתא לחומרא למה תהי' נאמנת, תירץ בשב שמעתתא ב' פי"ד דלגבי עצמה מהני ברי אבל לגבי הוולד לא מהני ברי דידה רק להכשיר משום ספק ממזר מותר מה"ת, וא"כ לענין מינקת דהחמירו בה חכמים משום סכנה מהיכי תיתי שתהי' נאמנת ואף שהוא מודה לא מהני כיון שכבר כיחש כנ"ל: | ||
==יב== | ==יב== | ||
| שורה 64: | שורה 64: | ||
==יד== | ==יד== | ||
יד) אך גם בזה יש מקום עיון, דהנה הא דר"ן פרק גיד הנשה לא הובא בפוסקים, והריטב"א | יד) אך גם בזה יש מקום עיון, דהנה הא דר"ן פרק גיד הנשה לא הובא בפוסקים, והריטב"א פרק כל הגט (כ"ז.) חולק עליו וזה לשונו ומיהו לצורבא מדרבנן כי מהדרינן לי' אבידתא בטב"ע אומר רבינו נ"י דווקא בדבר שהוא שלו, אבל שמעי' שאמר דבר זה מפלוני הוא ואית לי' בגוה טב"ע לא, דהא ודאי עדות שמעיד לאחרים ובעדות לא מהימן צורבא מרבנן טפי מע"ה, והנה שסובר להיפוך מהר"ן, דלהר"ן אפי' אינש דעלמא מהימן לומר אלו כליו של פלוני ועדיף מדידי' דלא מהימן אלא צורבא מרבנן, ולריטב"א לאחרים גרוע מדידי' דאפי' צורבא מרבנן לא מהימן לאחרים: | ||
==טו== | ==טו== | ||
| שורה 80: | שורה 80: | ||
==יח== | ==יח== | ||
יח) ונבוא לנ"ד, והנה לר"ן אין חילוק בין לדידי' ולאחרים ואדרבה לאחרים נאמן יותר] רק הכל תלוי באינו מוציא מחזקת שום אדם, ובנ"ד אם הי' איסור מחמת שהיא מעוברת חבירו וכמו שעלה על דעת הנוב"י שאם נתעברה מגוי מותר לישאנה, והרי היא אומרת שלא נתעברה משום אדם רק מזה שבא לישאנה היתה נאמנת, אבל כבר חלקו עליו שהאיסור מצד הוולד אין חילוק של מי הוא, רק בדידי' מותר משום דממסמס לי' בבצים וחלב, וא"כ אמירתה להתיר צריך להחזיק הוולד בחזקת של זה, אשר לולי אמירתה לא הי' שום דררא דבנו, והיא באה להחזיקו בבנו, וגם הא כשנשאה מפקיע החלב מהוולד, וההיתר אם הוא אביו ימסמס לי' אינה נאמנת בטענתה להפקיע החלב מהתינוק בטענה שהוא אביו, שבמקום להפקיע ממון הא אין | יח) ונבוא לנ"ד, והנה לר"ן אין חילוק בין לדידי' ולאחרים ואדרבה לאחרים נאמן יותר] רק הכל תלוי באינו מוציא מחזקת שום אדם, ובנ"ד אם הי' איסור מחמת שהיא מעוברת חבירו וכמו שעלה על דעת הנוב"י שאם נתעברה מגוי מותר לישאנה, והרי היא אומרת שלא נתעברה משום אדם רק מזה שבא לישאנה היתה נאמנת, אבל כבר חלקו עליו שהאיסור מצד הוולד אין חילוק של מי הוא, רק בדידי' מותר משום דממסמס לי' בבצים וחלב, וא"כ אמירתה להתיר צריך להחזיק הוולד בחזקת של זה, אשר לולי אמירתה לא הי' שום דררא דבנו, והיא באה להחזיקו בבנו, וגם הא כשנשאה מפקיע החלב מהוולד, וההיתר אם הוא אביו ימסמס לי' אינה נאמנת בטענתה להפקיע החלב מהתינוק בטענה שהוא אביו, שבמקום להפקיע ממון הא אין [ע"א וכ"ש] אשה נאמנת: | ||
==יט== | ==יט== | ||
| שורה 88: | שורה 88: | ||
==כ== | ==כ== | ||
כ) והנה ברמ"א סוף סי' רכ"ב יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן עיי"ש,, והנה דין זה עולה לדעת הר"ן דנאמן אדם באבידה לומר אלו כליו של פלוני ומשום שאין לשום אדם בה דררא דממונא ולא חשוב מוציא והחזקת האבידה ביד זה לא חשוב ממון להצריך עדים, ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן רק אם הוא צורבא מרבנן] א"כ מה דנאמן לכנוס בקידשתי את בתי כו' אי משום דלא חשוב דבר שבערוה, הא באבידה נמי לא חשוב ממון ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן, צ"ל דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן, ה"נ בשדה דמירתת שמא יכירנו המוכר שאינו הלוקח ונאמן, וכן לדעת הריטב"א אם נאמר כפירוש הא' דמירתת כמו צורבא מרבנן וכיון שלעצמו הוא נאמן משום ברי, אך לפירוש הב' דווקא בקידשתי את בתי נאמן לכנוס משום שא"צ לנאמנות החזקת האשה ברשותו, דבמה שאינה של אחרים הוא יכול לכונסה כמו פנוי', אבל זה שבא להחזיק השדה בידו, ולריטב"א פ"ב דר"ה החזקת הממון בידו בעי שנים או בצורבא מרבנן משום ברי, ומירתת לא חשוב כמו צורבא מרבנן לא יהי' נאמן, אלא ודאי מדברי רמ"א אלו מוכת דהיכי דאיכא טעמא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן: | כ) והנה ברמ"א סוף סי' רכ"ב יש מי שכתב האומר שדה מכרתי ואיני יודע למי ובא אחד ואמר אני הלוקח נאמן עיי"ש,, והנה דין זה עולה לדעת הר"ן דנאמן אדם באבידה לומר אלו כליו של פלוני ומשום שאין לשום אדם בה דררא דממונא ולא חשוב מוציא והחזקת האבידה ביד זה לא חשוב ממון להצריך עדים, ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן [רק אם הוא צורבא מרבנן] א"כ מה דנאמן לכנוס בקידשתי את בתי כו' אי משום דלא חשוב דבר שבערוה, הא באבידה נמי לא חשוב ממון ומ"מ הוא עצמו אינו נאמן, צ"ל דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן, ה"נ בשדה דמירתת שמא יכירנו המוכר שאינו הלוקח ונאמן, וכן לדעת הריטב"א אם נאמר כפירוש הא' דמירתת כמו צורבא מרבנן וכיון שלעצמו הוא נאמן משום ברי, אך לפירוש הב' דווקא בקידשתי את בתי נאמן לכנוס משום שא"צ לנאמנות החזקת האשה ברשותו, דבמה שאינה של אחרים הוא יכול לכונסה כמו פנוי', אבל זה שבא להחזיק השדה בידו, ולריטב"א פ"ב דר"ה החזקת הממון בידו בעי שנים או בצורבא מרבנן משום ברי, ומירתת לא חשוב כמו צורבא מרבנן לא יהי' נאמן, אלא ודאי מדברי רמ"א אלו מוכת דהיכי דאיכא טעמא דמירתת נאמן כמו צורבא מרבנן: | ||
==כא== | ==כא== | ||
| שורה 100: | שורה 100: | ||
==כג== | ==כג== | ||
כג) וכל זה לרמ"א סי' רכ"ב בשם יש מי שכתב, אך הש"ך חולק על דין זה שם, וכתב שבהג"א {{עוגן|נד.}}{{עוגן|נד־א}}מאו"ז פרק המפקיד גבי מרי בר איסק חולק על דין זה לגמרי, וא"כ מפורש דבמידי דממונא אף לעצמו ואיכא טעמא דמירחת דשמא המוכר יכירנו שאינו הוא והוא מברר של מי הוא אינו נאמן, וא"כ בנ"ד שהוא כמו דיני ממונות הפקעת החלב מתינוק כמ"ש בחת"ס ג"כ אינה נאמנת, אך בזמנינו נתגלה ספר או"ז שם הקשה לעצמו מהא דהכותב (פ"ה:) ההוא דאמר נכסיי לטובי' ואתא טובי' הרי בא טובי' ולא חיישינן לטובי' אחר, ותירץ דכיון שאמר לטובי' סתם כוונתו הי' איזה שיבוא בראשונה, ובשטמ"ק שם כתב ואחד מחכמי הצרפתים אמר דאפי' יתבעם אחר קודם שנפסק הדין כיון שלא פירש הנותן למי נתנו סתמא דמילתא כיון שלא פירש לתובע ראשון נתכוין והוא כדברי או"ז ואולי אחד מצרפתים הוא האו"ז בעצמו] אך הרא"ש והטור והרמ"א כתבו אין ממתינין שמא יבא טובי' אחר, משמע שאם בא אח"כ טובי' אחר דינם כאלו באו יחד, וכן כתב בסמ"ע שם להדיא, הנה דלית להו סברת האו"ז שהטעם משום שכוונת הנותן ליתן למי שבא ראשון, וכן כתב בשטמ"ק בשם הרב ר' ישעי' דטראני וזה לשונו שהי' בעיר הרבה טובי' ובא אחד ואמר לי נדר בחייו ליתן לי נכסיו כו' עיי"ש, הנה דמשום נאמנות אתינן עלה ולא משום דעת הנותן ליתן למי שיבוא ראשון: | כג) וכל זה לרמ"א סי' רכ"ב בשם יש מי שכתב, אך הש"ך חולק על דין זה שם, וכתב שבהג"א {{עוגן|נד.}}{{עוגן|נד־א}}מאו"ז פרק המפקיד גבי מרי בר איסק חולק על דין זה לגמרי, וא"כ מפורש דבמידי דממונא אף לעצמו ואיכא טעמא דמירחת דשמא המוכר יכירנו שאינו הוא והוא מברר של מי הוא אינו נאמן, וא"כ בנ"ד שהוא כמו דיני ממונות הפקעת החלב מתינוק כמ"ש בחת"ס ג"כ אינה נאמנת, אך בזמנינו נתגלה ספר או"ז שם הקשה לעצמו מהא דהכותב (פ"ה:) ההוא דאמר נכסיי לטובי' ואתא טובי' הרי בא טובי' ולא חיישינן לטובי' אחר, ותירץ דכיון שאמר לטובי' סתם כוונתו הי' איזה שיבוא בראשונה, ובשטמ"ק שם כתב ואחד מחכמי הצרפתים אמר דאפי' יתבעם אחר קודם שנפסק הדין כיון שלא פירש הנותן למי נתנו סתמא דמילתא כיון שלא פירש לתובע ראשון נתכוין והוא כדברי או"ז [ואולי אחד מצרפתים הוא האו"ז בעצמו] אך הרא"ש והטור והרמ"א כתבו אין ממתינין שמא יבא טובי' אחר, משמע שאם בא אח"כ טובי' אחר דינם כאלו באו יחד, וכן כתב בסמ"ע שם להדיא, הנה דלית להו סברת האו"ז שהטעם משום שכוונת הנותן ליתן למי שבא ראשון, וכן כתב בשטמ"ק בשם הרב ר' ישעי' דטראני וזה לשונו שהי' בעיר הרבה טובי' ובא אחד ואמר לי נדר בחייו ליתן לי נכסיו כו' עיי"ש, הנה דמשום נאמנות אתינן עלה ולא משום דעת הנותן ליתן למי שיבוא ראשון: | ||
==כד== | ==כד== | ||
| שורה 120: | שורה 120: | ||
==כח== | ==כח== | ||
כח) מהני טעמים אני מסכים להתיר כי מצוה גדולה להתיר בזה שלא תכשיל אנשים. וכתבנו טעמים נכונים להתיר, אך באופן שמה שאפשר לעשות נעשה, היינו שתשליש סך מסויים שיהי' על בצים וחלב אם תצטרך כמו שהורה הרב מלאמזא [תשובת הרב מלאמזא נקרעה טרם שקריתי אותה] ומטינא שיבא | כח) מהני טעמים אני מסכים להתיר כי מצוה גדולה להתיר בזה שלא תכשיל אנשים. וכתבנו טעמים נכונים להתיר, אך באופן שמה שאפשר לעשות נעשה, היינו שתשליש סך מסויים שיהי' על בצים וחלב אם תצטרך כמו שהורה הרב מלאמזא [תשובת הרב מלאמזא נקרעה טרם שקריתי אותה] ומטינא שיבא מכשורא: | ||
{{יישור לשמאל|הק' '''אברהם'''.}} | |||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||