אבני נזר/אבן העזר/קכח: הבדלים בין גרסאות בדף

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>

ב"ה אור ליום ד' פ' חקת רנת לפ"ק פה סאכטשאב.

א) בדבר הקידושין אשר יש בה ג' ריעותות, שהי' בעד אחד, ואמר הרי את מקודשת ולא אמר לי, וגם ריעותא בהנתינה, והמעשה כך הי', שאכל שם שני ככרות לחם עולה שוויים עשרה קאפיק והוא נתן לה מטבע של עשרים קאפיק ושאל ממנה עשרה קאפיק רעשט, והשיבה שאין לה ונתנה לו עוד שתי ככרות ולקח אותם, והחזירם לה, ולא נודע אם תוך כדי דיבור או לאחר כ"ד, ואמר שרוצה רק רעשט, והשיבה שאין לה ואמר הרי את מקודשת ושתקה, ויותר לא דיבר עמה לא בתחילה ולא אח"כ, וא"כ הוי שתיקה דלאחר מתן מעות, וגריעא מינה שלא הי' אפשר שתחזיר המטבע אליו, שהרי חצי המטבע הי' שלה, וע"כ מה שרו"מ מסתפק כי המטבע הניח על השלחן, וא"כ מה שלקחה אח"כ המטבע מהשלחן ראי' שנתרצית, אינו ראי', מאחר שחצי הי' שלה, ומחמת זה היתה מוכרחת ליקח המטבע:

ב) מלבד זה היא גריעא הרבה משתיקה דלאחר מתן מעות, כי לשון קידושין הוא הרי את מקודשת לי בטבעת זו שמברר בדיבורו במה מקדשה, ומ"מ הדבר ברור שאם נתן בידה ואמר האמ"ל לבד הוי קידושין, וכן מפורש בש"ס ריש קידושין נתן לה שוה כסף ואמר לה הרי את מקודשת לי כו' ומשום דנתינה מורה על הקנאת החפץ וכשאומר אז האמ"ל חשוב כמפרש שמקדשה בזה, אבל בנ"ד שנתינת המטבע לא הי' לשם קידושין ובשעה שאמר האמ"ל לא אמר שמקדשה במטבע זה, אין כאן שום דבר המורה על הקנאת המטבע, ובשתיקה דלאחר מתן מעות שבש"ס מפורש שאמר שמקדשה בפקדון זה, וכן בציפתא דאסא שאמר תקדיש בד' זוזי דאית בה, אבל בנ"ד אין שום סרך קידושין, והדבר ברור מכל הני טעמי להתירה בלא גט:

<noinclude>{{דיקטה}}

{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>