גליוני הש"ס/פסחים/לח/א: הבדלים בין גרסאות בדף

עוגנים ועיצוב
(גרסה ראשונית)
 
(עוגנים ועיצוב)
 
שורה 1: שורה 1:
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
ל"ח א' בפסח, נ"ב הא דנקט במצה בפסח ובאתרוג נקט ביו"ט אע"ג דאין סכות קרוי סתם יו"ט יותר מפסח מזה ראי' למ"ש בחידושי דמצות מצוה היא כל ז' דאם אוכל מקיים מצוה אלא דחובה היא רק בלילה ראשונה ודאמרי' כל ז' רשות הוא כמו תפלת ערבית רשות וטובא דכוותה מצוה של רשות והארכתי בחידושי בראיות רבות וכן מוכח מדברי הבעה"מ סוף המסכתא מהקושי' שהביא דלמה אין מברכין על אכילת מצוה כל ז' עש"ה מש"ש בזה ואילו לא הי' מצוה כלל רק איסור לאכול חמץ לבד אזי היו כל דבריו מיותרים ואינם כדאים להכתב רק כוונתו כיון דאינו חובה מוכרחת רק מצוה אין טעון ברכה אלא דאילו הי' הכרח מפאת שא"א להתענות אזי גם ההכרח ע"י דבר אחר סוף סוף הרי מוכרח לקיים מצוה זאת וראוי שיטעון ברכה ומשא"כ עתה דאפשר לאכול דברים אחרים כו' עש"ה וע' בכל בו סי' ע"א מש"ש קושית הבעה"מ הנ"ל ותירוצו וגם תי' הר' שמואל שקילי ז"ל דתי' באמת כן דמצה הרי איננה מצוה כלל עש"ה והוא פשוט וא"כ מדלא כ' הבעה"מ ז"ל כן ע"כ דס"ל דמצה הוא מצוה כל ז' וכנ"ל וכן משמע ל' שו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ג' ע"ש והפנ"י כ' בפרקן כן לר"ש ובחידושי כתבתי דלכ"ע הוא כן והרביתי ראיות וזהו הכוונה גם כאן דבפסח יש נפקותא בכל הפסח גם בחוה"מ למצוה עכ"פ ואף דנקט ידי חובתו זה אטו לילה הראשונה אבל הנפקותא הרי היא בכל הפסח דאם בא לקיים מצוה זאת לא יעשנה במצה של מע"ש וע"כ לא אמר ביו"ט רק בפסח היינו כל הפסח ואפי' חוה"מ ומשא"כ באתרוג הנפקותא רק ביו"ט דאפי' בזה"ז דלולב ניטל כל ז' מ"מ לכם הא לא בעי' רק בראשון כמבואר ריש לולב הגזול וע"כ שפיר נקט באתרוג ביו"ט ובמצה בפסח וע"ע מ"ש על הגליון לקמן צ' א' וע' רוקח סי' שס"ג מש"ש על אכילת מצה על אכילת מרור אין עיקר אלא לילה ראשונה משמע ג"כ דהמצוה כל ז' רק דעיקר מצוה בלילה ראשונה ואע"ג דדיבר גם ממרור מ"מ משום מצה הוצרך למינקט תיבת עיקר ע"ש:
{{מרכז|'''דף ל"ח ע"א'''}}


{{ניווט כללי תחתון}}
'''{{עוגן1|בפסח}}.''' נ"ב הא דנקט במצה בפסח ובאתרוג נקט ביו"ט אע"ג דאין סכות קרוי סתם יו"ט יותר מפסח מזה ראי' למ"ש בחידושי דמצות מצוה היא כל ז' דאם אוכל מקיים מצוה אלא דחובה היא רק בלילה ראשונה ודאמרי' כל ז' רשות הוא כמו תפלת ערבית רשות וטובא דכוותה מצוה של רשות והארכתי בחידושי בראיות רבות וכן מוכח מדברי הבעה"מ סוף המסכתא מהקושי' שהביא דלמה אין מברכין על אכילת מצוה כל ז' עש"ה מש"ש בזה ואילו לא הי' מצוה כלל רק איסור לאכול חמץ לבד אזי היו כל דבריו מיותרים ואינם כדאים להכתב רק כוונתו כיון דאינו חובה מוכרחת רק מצוה אין טעון ברכה אלא דאילו הי' הכרח מפאת שא"א להתענות אזי גם ההכרח ע"י דבר אחר סוף סוף הרי מוכרח לקיים מצוה זאת וראוי שיטעון ברכה ומשא"כ עתה דאפשר לאכול דברים אחרים כו' עש"ה וע' בכל בו סי' ע"א מש"ש קושית הבעה"מ הנ"ל ותירוצו וגם תי' הר' שמואל שקילי ז"ל דתי' באמת כן דמצה הרי איננה מצוה כלל עש"ה והוא פשוט וא"כ מדלא כ' הבעה"מ ז"ל כן ע"כ דס"ל דמצה הוא מצוה כל ז' וכנ"ל וכן משמע ל' שו"ת הרא"ש כלל כ"ג אות ג' ע"ש והפנ"י כ' בפרקן כן לר"ש ובחידושי כתבתי דלכ"ע הוא כן והרביתי ראיות וזהו הכוונה גם כאן דבפסח יש נפקותא בכל הפסח גם בחוה"מ למצוה עכ"פ ואף דנקט ידי חובתו זה אטו לילה הראשונה אבל הנפקותא הרי היא בכל הפסח דאם בא לקיים מצוה זאת לא יעשנה במצה של מע"ש וע"כ לא אמר ביו"ט רק בפסח היינו כל הפסח ואפי' חוה"מ ומשא"כ באתרוג הנפקותא רק ביו"ט דאפי' בזה"ז דלולב ניטל כל ז' מ"מ לכם הא לא בעי' רק בראשון כמבואר ריש לולב הגזול וע"כ שפיר נקט באתרוג ביו"ט ובמצה בפסח וע"ע מ"ש על הגליון לקמן צ' א' וע' רוקח סי' שס"ג מש"ש על אכילת מצה על אכילת מרור אין עיקר אלא לילה ראשונה משמע ג"כ דהמצוה כל ז' רק דעיקר מצוה בלילה ראשונה ואע"ג דדיבר גם ממרור מ"מ משום מצה הוצרך למינקט תיבת עיקר ע"ש:
{{פורסם בנחלת הכלל}}
 
<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>