174,647
עריכות
אין תקציר עריכה
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון על אבני שהם) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 18: | שורה 18: | ||
ומ"מ נ"ל דאין ללמוד מהם לשאר חלוצי צבא להתיר להם דבר איסור כלל דאצלם הוראת שעה היתה וגם הרמב"ן השיג עליו בזה ואין זה מקומו{{הערה|ולדעת הרמב"ם דלא הותר להם ד' טמא אלא באין להם מה שיאכלו א"ש מה דלא אכלו מעיקרא כיון שהי' להם אז היתר. לכאורה קשה א"כ מאי מוכיח הש"ס דאקריבו עומר מעיקרא והדר אכלו משום איסור חדש. הא י"ל לפ"ז דלעולם לא הקריבו עומר והא דלא אכלו מעיקרא משום שהי' להם אז היתר ממחרת הפסח וכיון שכלה להם מן ההיתר הותרו לאכול מן החדש בלא עומר ואפשר דמדתלה הכתוב אכילתם מעבור הארץ במחרת הפסח ש"מ מטעם שאז זמן הבאת העומר ומחמת שהקריבו עומ' אכלו ומדהוצרכו לעומר ש"מ שהי' אז להם עוד מן ההיתר:{{ש}} | ומ"מ נ"ל דאין ללמוד מהם לשאר חלוצי צבא להתיר להם דבר איסור כלל דאצלם הוראת שעה היתה וגם הרמב"ן השיג עליו בזה ואין זה מקומו{{הערה|ולדעת הרמב"ם דלא הותר להם ד' טמא אלא באין להם מה שיאכלו א"ש מה דלא אכלו מעיקרא כיון שהי' להם אז היתר. לכאורה קשה א"כ מאי מוכיח הש"ס דאקריבו עומר מעיקרא והדר אכלו משום איסור חדש. הא י"ל לפ"ז דלעולם לא הקריבו עומר והא דלא אכלו מעיקרא משום שהי' להם אז היתר ממחרת הפסח וכיון שכלה להם מן ההיתר הותרו לאכול מן החדש בלא עומר ואפשר דמדתלה הכתוב אכילתם מעבור הארץ במחרת הפסח ש"מ מטעם שאז זמן הבאת העומר ומחמת שהקריבו עומ' אכלו ומדהוצרכו לעומר ש"מ שהי' אז להם עוד מן ההיתר:{{ש}} | ||
והגאון בעל אור חדש תי' דמשום הכי לא אכלו חדש דהיה להם איסור קצירה קודם לעומר דכתיב ראשית קצירכם אל הכהן כדאית' ב[[בבלי/מנחות/ד/א|מנחות ד' ע"א]] ולא הותרה להם אלא מה שמצאו דבר מוכן כדכתי' ובתים מלאים כל טוב. והשתא פריך שפיר דמאן דאמר מושבות לאחר ירושה ויש בה משמע א"כ לא הי' כלל איסור קצירה אבל לאו דחדש היה להם דנאסר להם איסור חדש (יעו"ש) ומשני מעיקרא לא היו צריכי דנסתפקו ממן שבכליהם וכשהי' להם מה לאכול לא הותר להם דבר איסור והוא כדעת הרמב"ם. וביום ט"ז שנאמר וישבות המן ממחרת אז מיד אכלו אף שהיה עדיין איסור חדש כיון שלא מצאו מה לאכול רק לפ"ז קשיא אמאי לא אכלו כזית מצה לילה הראשונה וא"ל דלא הוה מצה הראויה שבעה ז"א שהרי למחר נשבת המן. אך י"ל שלא ידעו שיפסוק המן למחר ויהי' אסור להם כל היום ט"ז ואינו ראוי לשבעה:{{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}: | והגאון בעל אור חדש תי' דמשום הכי לא אכלו חדש דהיה להם איסור קצירה קודם לעומר דכתיב ראשית קצירכם אל הכהן כדאית' ב[[בבלי/מנחות/ד/א|מנחות ד' ע"א]] ולא הותרה להם אלא מה שמצאו דבר מוכן כדכתי' ובתים מלאים כל טוב. והשתא פריך שפיר דמאן דאמר מושבות לאחר ירושה ויש בה משמע א"כ לא הי' כלל איסור קצירה אבל לאו דחדש היה להם דנאסר להם איסור חדש (יעו"ש) ומשני מעיקרא לא היו צריכי דנסתפקו ממן שבכליהם וכשהי' להם מה לאכול לא הותר להם דבר איסור והוא כדעת הרמב"ם. וביום ט"ז שנאמר וישבות המן ממחרת אז מיד אכלו אף שהיה עדיין איסור חדש כיון שלא מצאו מה לאכול רק לפ"ז קשיא אמאי לא אכלו כזית מצה לילה הראשונה וא"ל דלא הוה מצה הראויה שבעה ז"א שהרי למחר נשבת המן. אך י"ל שלא ידעו שיפסוק המן למחר ויהי' אסור להם כל היום ט"ז ואינו ראוי לשבעה: {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}: | ||
[{{עוגן1|אבני שהם}}] '''{{עוגן1|מהיכן}} הקריבו.''' כתבו התוס' משמע דאי לא הקריבו הי' אסורין כל היום ודלא כמ"ד במנחות בפרק ר"י [דף סח] דאף שבזמן שבהמ"ק האיר המזרח מחיר ואני תמה שהרי התם פריך והא כתיב עד הביאכם ומשני למצוה פי' שמצוה להמתין עד הבאת העומר אף אינו עובר בלאו אם אוכל חדש לאחר שהאיר המזרח ביום הנף ואפילו למ"ד האיר המזרח מתיר אפ"ה מצוה להמתין עד הקרבת העומר וכ"כ התוס' עצמם לעיל (דף ז') גבי מידי דתליא במעשה נ"ח ואפי' למ"ד בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמ' בפר"י{{הערה|נ"ל דמ"ש בתוספות שבהמ"ק היא ר"ת שאין בית המקדש ושיעור דבריהם כך הוא דע"כ הסוגין אזלא אליבא דר"י וריב"ז במנחות דס"ל עד עצמו של יום ובזמן שאין עומר כל היו' אסור דאלו למ"ד אף בזמן דאף שאין בהמ"ק פי' דלר"י ולריב"ז כל היום אסור ומ"מ לדדי' האיר המזרח מתיר א"כ לא פריך הש"ס מידי ולפ"ז מיושב כל התמיהות של רבינו. ודוק (ואולי בא' ט"ס): {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. ונ"ל שהתוס' לטעמייהו אזלי שפי' בפרק קמא דמנחות (ד' ה') דהאי למצו' אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא ור"ל דאינו אלא מדרבנן מ"מ אני תמה ט"ז דמה תלי' בהאי דלמ"ד דבזמן שבהמ"ק ה"ה מתיר הא אפי' למ"ד עומר מתיר ובזמן שאין בית ה"ה מתיר משום דתרי קראי כתיב עד עצם היום ועד הביאכ' הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק כאן בזמן שאין בה"מ. מ"מ לא א"ש דהא אם אינו עומר בעונם ממה להביא הא וודאי האיר המזרח מתיר דמה לי אי איכא עומר וליכא בית להקריבו דמתיר האיר המזרח הואיל וא"א בהקרבה מה לי איכא בית ועומר אין הא נמי א"א להקרבות עומר ועוד נראין הדברים ק"ו מה היכא דאיכא עומר ואין בית אע"ג דיש תקנה לבנו' הבית אפ"ה מתיר ה"ה כ"ש בזמן דליכא עומר בעולם דאין שום תקנה בשנה זו להקריב עומר דה"ה מתיר והא למאי דס"ד דחבריא דר"כ דלא הי' בשעת כניסתן לארץ שום תבואה שראוי להקרי' את העומר ממנו מאי דיוקא מדמעיקרא לא אכול ש"מ דהקריבו עומר דאפ"ת לא הקריבו אפ"ה אכל משום שהאיר המזרח התיר להם כיון דא"א להביא עומר דהא אין ממה להקריבו לפי מה דס"ד דחבריא ודמי לבזמן שאין בהמ"ק ובע"כ צ"ל דס"ל לחבריא דר"כ דבזה"ז כל יום הנף אסור כמ"ד התם הכי וה"ה נמי אי ליכא עומר למאי דס"ד דחבריא ומדאכלו ש"מ דהקריבו עומר לכן מבעיא להו מהיכן הקריבו עומר [ע"כ מאבני שהם]: | [{{עוגן1|אבני שהם}}] '''{{עוגן1|מהיכן}} הקריבו.''' כתבו התוס' משמע דאי לא הקריבו הי' אסורין כל היום ודלא כמ"ד במנחות בפרק ר"י [דף סח] דאף שבזמן שבהמ"ק האיר המזרח מחיר ואני תמה שהרי התם פריך והא כתיב עד הביאכם ומשני למצוה פי' שמצוה להמתין עד הבאת העומר אף אינו עובר בלאו אם אוכל חדש לאחר שהאיר המזרח ביום הנף ואפילו למ"ד האיר המזרח מתיר אפ"ה מצוה להמתין עד הקרבת העומר וכ"כ התוס' עצמם לעיל (דף ז') גבי מידי דתליא במעשה נ"ח ואפי' למ"ד בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמ' בפר"י{{הערה|נ"ל דמ"ש בתוספות שבהמ"ק היא ר"ת שאין בית המקדש ושיעור דבריהם כך הוא דע"כ הסוגין אזלא אליבא דר"י וריב"ז במנחות דס"ל עד עצמו של יום ובזמן שאין עומר כל היו' אסור דאלו למ"ד אף בזמן דאף שאין בהמ"ק פי' דלר"י ולריב"ז כל היום אסור ומ"מ לדדי' האיר המזרח מתיר א"כ לא פריך הש"ס מידי ולפ"ז מיושב כל התמיהות של רבינו. ודוק (ואולי בא' ט"ס): {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. ונ"ל שהתוס' לטעמייהו אזלי שפי' בפרק קמא דמנחות (ד' ה') דהאי למצו' אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא ור"ל דאינו אלא מדרבנן מ"מ אני תמה ט"ז דמה תלי' בהאי דלמ"ד דבזמן שבהמ"ק ה"ה מתיר הא אפי' למ"ד עומר מתיר ובזמן שאין בית ה"ה מתיר משום דתרי קראי כתיב עד עצם היום ועד הביאכ' הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק כאן בזמן שאין בה"מ. מ"מ לא א"ש דהא אם אינו עומר בעונם ממה להביא הא וודאי האיר המזרח מתיר דמה לי אי איכא עומר וליכא בית להקריבו דמתיר האיר המזרח הואיל וא"א בהקרבה מה לי איכא בית ועומר אין הא נמי א"א להקרבות עומר ועוד נראין הדברים ק"ו מה היכא דאיכא עומר ואין בית אע"ג דיש תקנה לבנו' הבית אפ"ה מתיר ה"ה כ"ש בזמן דליכא עומר בעולם דאין שום תקנה בשנה זו להקריב עומר דה"ה מתיר והא למאי דס"ד דחבריא דר"כ דלא הי' בשעת כניסתן לארץ שום תבואה שראוי להקרי' את העומר ממנו מאי דיוקא מדמעיקרא לא אכול ש"מ דהקריבו עומר דאפ"ת לא הקריבו אפ"ה אכל משום שהאיר המזרח התיר להם כיון דא"א להביא עומר דהא אין ממה להקריבו לפי מה דס"ד דחבריא ודמי לבזמן שאין בהמ"ק ובע"כ צ"ל דס"ל לחבריא דר"כ דבזה"ז כל יום הנף אסור כמ"ד התם הכי וה"ה נמי אי ליכא עומר למאי דס"ד דחבריא ומדאכלו ש"מ דהקריבו עומר לכן מבעיא להו מהיכן הקריבו עומר [ע"כ מאבני שהם]: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{שולי הגליון}} | ||
{{דיקטה}} | |||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||