174,647
עריכות
+הערה מקונטרס אחרון על אבני שהם
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערות מקונטרס אחרון) |
מהדורה קמא (שיחה | תרומות) (+הערה מקונטרס אחרון על אבני שהם) |
||
| שורה 21: | שורה 21: | ||
[{{עוגן1|אבני שהם}}] '''{{עוגן1|מהיכן}} הקריבו.''' כתבו התוס' משמע דאי לא הקריבו הי' אסורין כל היום ודלא כמ"ד במנחות בפרק ר"י [דף סח] דאף שבזמן שבהמ"ק האיר המזרח מחיר ואני תמה שהרי התם פריך והא כתיב עד הביאכם ומשני למצוה פי' שמצוה להמתין עד הבאת העומר אף אינו עובר בלאו אם אוכל חדש לאחר שהאיר המזרח ביום הנף ואפילו למ"ד האיר המזרח מתיר אפ"ה מצוה להמתין עד הקרבת העומר וכ"כ התוס' עצמם לעיל (דף ז') גבי מידי דתליא במעשה נ"ח ואפי' למ"ד בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמ' בפר"י. ונ"ל שהתוס' לטעמייהו אזלי שפי' בפרק קמא דמנחות (ד' ה') דהאי למצו' אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא ור"ל דאינו אלא מדרבנן מ"מ אני תמה ט"ז דמה תלי' בהאי דלמ"ד דבזמן שבהמ"ק ה"ה מתיר הא אפי' למ"ד עומר מתיר ובזמן שאין בית ה"ה מתיר משום דתרי קראי כתיב עד עצם היום ועד הביאכ' הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק כאן בזמן שאין בה"מ. מ"מ לא א"ש דהא אם אינו עומר בעונם ממה להביא הא וודאי האיר המזרח מתיר דמה לי אי איכא עומר וליכא בית להקריבו דמתיר האיר המזרח הואיל וא"א בהקרבה מה לי איכא בית ועומר אין הא נמי א"א להקרבות עומר ועוד נראין הדברים ק"ו מה היכא דאיכא עומר ואין בית אע"ג דיש תקנה לבנו' הבית אפ"ה מתיר ה"ה כ"ש בזמן דליכא עומר בעולם דאין שום תקנה בשנה זו להקריב עומר דה"ה מתיר והא למאי דס"ד דחבריא דר"כ דלא הי' בשעת כניסתן לארץ שום תבואה שראוי להקרי' את העומר ממנו מאי דיוקא מדמעיקרא לא אכול ש"מ דהקריבו עומר דאפ"ת לא הקריבו אפ"ה אכל משום שהאיר המזרח התיר להם כיון דא"א להביא עומר דהא אין ממה להקריבו לפי מה דס"ד דחבריא ודמי לבזמן שאין בהמ"ק ובע"כ צ"ל דס"ל לחבריא דר"כ דבזה"ז כל יום הנף אסור כמ"ד התם הכי וה"ה נמי אי ליכא עומר למאי דס"ד דחבריא ומדאכלו ש"מ דהקריבו עומר לכן מבעיא להו מהיכן הקריבו עומר [ע"כ מאבני שהם]: | [{{עוגן1|אבני שהם}}] '''{{עוגן1|מהיכן}} הקריבו.''' כתבו התוס' משמע דאי לא הקריבו הי' אסורין כל היום ודלא כמ"ד במנחות בפרק ר"י [דף סח] דאף שבזמן שבהמ"ק האיר המזרח מחיר ואני תמה שהרי התם פריך והא כתיב עד הביאכם ומשני למצוה פי' שמצוה להמתין עד הבאת העומר אף אינו עובר בלאו אם אוכל חדש לאחר שהאיר המזרח ביום הנף ואפילו למ"ד האיר המזרח מתיר אפ"ה מצוה להמתין עד הקרבת העומר וכ"כ התוס' עצמם לעיל (דף ז') גבי מידי דתליא במעשה נ"ח ואפי' למ"ד בזמן שבהמ"ק האיר המזרח מתיר מ"מ עד יום הביאכם למצוה כדאמ' בפר"י{{הערה|נ"ל דמ"ש בתוספות שבהמ"ק היא ר"ת שאין בית המקדש ושיעור דבריהם כך הוא דע"כ הסוגין אזלא אליבא דר"י וריב"ז במנחות דס"ל עד עצמו של יום ובזמן שאין עומר כל היו' אסור דאלו למ"ד אף בזמן דאף שאין בהמ"ק פי' דלר"י ולריב"ז כל היום אסור ומ"מ לדדי' האיר המזרח מתיר א"כ לא פריך הש"ס מידי ולפ"ז מיושב כל התמיהות של רבינו. ודוק (ואולי בא' ט"ס): {{צבע גופן|אפור|'''{{עוגן1|קונטרס אחרון}}'''}}}}. ונ"ל שהתוס' לטעמייהו אזלי שפי' בפרק קמא דמנחות (ד' ה') דהאי למצו' אינו אלא למצוה מן המובחר בעלמא ור"ל דאינו אלא מדרבנן מ"מ אני תמה ט"ז דמה תלי' בהאי דלמ"ד דבזמן שבהמ"ק ה"ה מתיר הא אפי' למ"ד עומר מתיר ובזמן שאין בית ה"ה מתיר משום דתרי קראי כתיב עד עצם היום ועד הביאכ' הא כיצד כאן בזמן שבהמ"ק כאן בזמן שאין בה"מ. מ"מ לא א"ש דהא אם אינו עומר בעונם ממה להביא הא וודאי האיר המזרח מתיר דמה לי אי איכא עומר וליכא בית להקריבו דמתיר האיר המזרח הואיל וא"א בהקרבה מה לי איכא בית ועומר אין הא נמי א"א להקרבות עומר ועוד נראין הדברים ק"ו מה היכא דאיכא עומר ואין בית אע"ג דיש תקנה לבנו' הבית אפ"ה מתיר ה"ה כ"ש בזמן דליכא עומר בעולם דאין שום תקנה בשנה זו להקריב עומר דה"ה מתיר והא למאי דס"ד דחבריא דר"כ דלא הי' בשעת כניסתן לארץ שום תבואה שראוי להקרי' את העומר ממנו מאי דיוקא מדמעיקרא לא אכול ש"מ דהקריבו עומר דאפ"ת לא הקריבו אפ"ה אכל משום שהאיר המזרח התיר להם כיון דא"א להביא עומר דהא אין ממה להקריבו לפי מה דס"ד דחבריא ודמי לבזמן שאין בהמ"ק ובע"כ צ"ל דס"ל לחבריא דר"כ דבזה"ז כל יום הנף אסור כמ"ד התם הכי וה"ה נמי אי ליכא עומר למאי דס"ד דחבריא ומדאכלו ש"מ דהקריבו עומר לכן מבעיא להו מהיכן הקריבו עומר [ע"כ מאבני שהם]: | ||
<noinclude>{{דיקטה}} | <noinclude>{{דיקטה}} | ||
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude> | ||